מאז 1978 מכבי נתניה לא לקחה גביע. יותר מזה? גם לגמר היא לא העפילה. את היום ההוא אף אוהד מיתולוגי של נתניה לא אשכח. ערב ל"ג בעומר, ועוד לפני שהקרש הראשון נדלק במדורה, עודד מכנס קבע 0:1 בדקה השנייה. כשהמדורה החלה לבעור, משה גריאני דאג ל-0:2 בדקה ה-15. בני יהודה צימקה מפנדל של אהוד בן טובים, אבל זה היה מאוחר מדי. המדורה הייתה בשיאה ופיצוצי הזרדים והניצוצות נראו ונשמעו מנתניה ועד ר"ג.
באותה שנה, נתניה זכתה בכל התארים; מלבד הדאבל, היא קטפה גם את האינטרטוטו, תואר אלוף האלופים ואת גביע ההגינות. תאמינו או לא, פעם גם על זה היו מסתכלים. וגם בשנות השמונים הייתה נחשבת נתניה לאימפריה ועוד הצליחה לזכות באליפות ב-83. מאז ועד היום נשארה נתניה בקופסא העתיקה - כשכל השאר מתקדמים עם הפקקים של הווייז.
מועדון כמו מכבי נתניה חייב לחשוב מחוץ לקופסא: עתידי, רחוק, נכון וכמובן להשלים מהפכה מקצועית שתחזיר את הניצוץ לפירמידת המדורה. בעונה הנוכחית חשבו לטווח קצר ובניית הסגל הייתה למטרת עלייה בלבד - ללא שום מחשבה לטווח הארוך ובלי סיכוי להשתלב בליגת העל. גם ההרגל שהפך לטבע במועדון - השאלת ומכירת שחקנים מובילים מעידן רוני לוי ואבישי ז'אנו ועד עומרי בן הרוש וחן עזרא - צריך להסתיים לפחות חלקית. הם צריכים להיות העוגן במועדון.
במועדון חם וביתי כמו מכבי נתניה, צריכים מנצח על התזמורת שמתאים לאגודה כמו שי הולצמן ואפילו שלום תקווה. ערן לוי, אוהד לויטה ולארי קאיודה הם הבודדים שמתאימים לליגה הבכירה. סגל "נוצץ" יכול להביא למספר שיא של מנויים, שיהפוך את האצטדיון שאנו רואים מכביש החוף למבצר אמיתי שלא משאיר נקודות ליריבות.
אסור לוותר עליו. ערן לוי (אלן שיבר)
לתת שקט תעשייתי. אלי שגב (אלן שיבר)
עם כל הכבוד לשחקנים שחתומים על העלייה, כמו אדיר טובול, שלו מנשה, עומר פרץ ועידן שריקי,
הם לא יוכלו להוביל ביושר את מכבי נתניה למקומה הטבעי, ויצטרכו להסתפק במועדון שרק רוצה לעלות ליגה. החתמת שחקנים מיידית, בלי קשר להצלחה בגביע ומקום באירופה, חייבת להיעשות מהר ונכון. כמו כן צריך לנצל את האיחוד עם נס טוברוק.
יוסי מזרחי ועוזריו חייבים להמשיך את רוח הקבוצה, שהנחתה התקפה גם במחיר של הפסדים. אסור להסתפק בשחקנים בינוניים וצריך לחזור לתקופה בה שחקנים גדולים ובכירים רצו לשחק במועדון כמו מכבי נתניה.
בעלי בית שקטים שנותנים שקט תעשייתי, חייבים לצעוד קדימה ללא קשר להצלחה או כישלון בגביע ולדעת שהדרך תביא תוצאות. בכדורגל כמו בעסקים, אין קיצורי דרך ואף על העפלת הקבוצה לליגה הראשונה זהו אבן סימן קטן בדרך. הגביע ואירופה יכולים לחכות ליהלומים עוד עונה אחרי שיתבשלו בליגת העל - ויבואו בשלים יותר.
וכן, אי אפשר עם כל ההתרגשות הזו בלי טיפה של פנטזיה. 24.5.2015, אצטדיון נתניה, משחק האליפות. בשורה הראשונה יושבים קובי בלדב, חיים בר, פודי חלפון, האחים מכנס, האחים מנחם, משה גריאני, דוד לביא, בני לם ועוד 15,000 איש צועקים: נתניה אימפריה!
האוהדים חוזרים לחלום (אלן שיבר)
להחזיר עטרה ליושנה (ארכיון ההתאחדות לכדורגל)
בשנה הבאה אלה יהיו חגיגות אליפות? (אלן שיבר)