באוגוסט 2010 ניהל ז'ולן לופטגי, לראשונה בקריירת האימון שלו, משחק עבור נבחרת ספרד. עד גיל 19, ובכל זאת.
מאז ועד היום, ערב מונדיאל 2018, הוא הדריך את הנבחרות השונות של ספרד, תחילה הצעירות ואז הבוגרת, ב-52 משחקים. באותם 52 משחקים, לופטגי ספג הפסד אחד בלבד (1:0 בהארכה מול אורוגוואי ברבע גמר המונדיאליטו ב-2013). תקראו את זה שוב: 52 משחקים, הפסד בודד (0 ב-20 משחקים כמאמן הבוגרת).
אלה, פחות או יותר, המספרים שהוא יצטרך לספק החל מהעונה הבאה בריאל מדריד, שהפתיעה ומינתה אותו למאמנה החדש, כדי לעמוד בעיני האוהדים והתקשורת, בסטנדרטים הבלתי אפשריים שהשאיר אחריו זינדין זידאן. אחרי הכל - איך אתה מחליף מאמן שזכה בשלוש אליפויות אירופה בשנתיים וחצי בלבד על הקווים? ברוכים הבאים לג'וב הקשה בעולם.
בשבועיים שחלפו מאז ההתפטרות הלא צפויה של זידאן, בריאל נאלצו לחשוב מחוץ לקופסה. ולא רק לחשוב, אלא לחשוב מהר מאוד. זיזו לא השאיר אחריו רק בור שכמעט לא הגיוני לבקש ממאמן אחר למלא אותו, אלא גם הותיר את הבלאנקוס, למרות ההצלחות הכבירות באירופה בשנים האחרונות, בחוסר ודאות מוחלט לגבי שני הכוכבים הגדולים שלהם: כריסטיאנו רונאלדו וגארת' בייל.
גם ככה הפורטוגלי והוולשי התנדנדו (במקרה הטוב) והרהרו בעזיבה, אחרי שהקבוצה השתלטה על אירופה בשנים האחרונות והנטישה של זידאן הייתה יכולה להפוך לסימן גם עבורם שהגיעה הזמן להמשיך הלאה, כל אחד מסיבותיו. לכן, בריאל היו חייבים להגיב מהר ולהציג יציבות. אם לא די בכך, הרי שלופטגי העביר ביקורת די חריפה על בייל בעבר ("הוא לא נותן 100 אחוז, אז הוא לא יכול לשחק בריאל. לא הייתי נותן לשחקן כזה להיות בקבוצה שלי") ולא ברור אם יש דרך לייצר יחסים תקינים ביניהם.
הבעיה כאמור, היא שלא מעט מאמנים כנראה חששו להחליף את זידאן בתפקיד שכל דבר מלבד עוד זכייה בגביע אירופה, לכל הפחות, תהווה כישלון בעיני רבים. אם רונאלדו, או אפילו בייל שהזכיר בגמר איזה שחקן עצום הוא, עוזבים, המשימה הזו הופכת ללא ממש ריאלית (דו משמעית).
כאן נכנס לתמונה לופטגי, מאמן שנמצא בדיוק בעמדה הנכונה מבחינת עצמו ומבחינת ריאל: מספיק מוערך כדי להחזיק את חדר ההלבשה הכי מסובך בעולם הכדורגל פלוס תקשורת לוחצת פלוס אוהדים עצבניים פלוס פלורנטינו פרס והגחמות שלו ומצד שני, כזה שנמצא בצומת דרכים בקריירה שמחייבת אותו לקחת הימור ענק על עצמו.
לופטגי, שוער משנה לא ממש רלוונטי לאורך הקריירה (ואחד מתוך המעטים שמחזיקים בהופעות גם בריאל וגם בברצלונה), עשה את הדרך "מלמטה", כמו שכתוב בספר. עוזר בנבחרת הנערים של ספרד אחרי הפרישה, מאמן בראיו וייקאנו בליגה השנייה ואז בריאל מדריד ב', ממנה טיפסו בעבר בין היתר אל הקבוצה הבוגרת, בדרך ישירה או עקיפה, קודמו בנבחרת ויסנטה דל בוסקה, רפא בניטס וכמובן, זידאן עצמו. משם לתקשורת לכמה שנים ואז אל הנבחרות הצעירות בהצלחה גדולה (זכייה באליפות אירופה עד גיל 19 ועד גיל 21, זו שנערכה בישראל) ולאחר מכן, לצ'אנס הגדול הראשון בפורטו.
זו הייתה גם נקודת השפל בקריירת האימון הדי פנטסטית של לופטגי עד כה. הוא אומנם ניצח המון, כי זו פורטו (כולל בביקור השני בישראל, בליגת האלופות מול מכבי תל אביב), אבל אחרי שבעונת הבכורה קיבל את התקציב הגדול בתולדות המועדון והציג תוצאות סבירות (מקום שני בליגה, רבע גמר צ'מפיונס ותבוסה 6:1 לבאיירן מינכן שם), השנה השנייה כבר הייתה התרסקות, הקבוצה עפה מהבית שכלל את מכבי תל אביב ובינואר הוא כבר פוטר. בריאל מדריד, לאור התוצאות האחרונות והלחץ גם להביא אליפות מצד אחד וגם לא לאבד את הצ'מפיונס מנגד, קשה להאמין שהוא יגיע עד לינואר של השנה השנייה אם התוצאות יהיו כל כך בינוניות.
לופטגי יצטרך להביא תוצאות כאן ועכשיו ואם לקח את המשרה בריאל, זה כנראה כי הוא מאמין בעצמו שהוא מסוגל לעשות זאת. הוא מאמין שלמד את הלקחים מפורטו ושהוא יכול להצליח גם מחוץ להתאחדות הספרדית. השאלה הבאה היא איך הוא יגיע לריאל, אחרי המונדיאל.
כאמור, ריאל ניצבה בשבועיים האחרונים בסיטואציה לא פשוטה, מה שהוביל אותה להודיע על מינויו של לופטגי יומיים בלבד לפני שהמונדיאל יוצא לדרך. לא התזמון הכי אופטימלי בשביל המאמן, שצריך להתרכז כל כולו בעצירת רונאלדו ופורטוגל ביום שישי, ולא התזמון האופטימלי עבור המועדון, שכעת ייאלץ לכסוס ציפורניים בתקווה שלופטגי לא יתרסק במונדיאל או יריב עם אחד מששת שחקני ריאל שבסגל, או אחד משחקני הקבוצה שמייצגים נבחרות אחרות (דמיינו מה יקרה אם הוא ורונאלדו יתכסחו ביום שישי מסיבה כלשהי).
המאמן בן ה-51 קיבל את לה רוחה די שבורה, אחרי הדחה משפילה בשלב הבתים ב-2014 ובשמינית הגמר ב-2016. הוא הצליח לשנות את פני הנבחרת כמעט לגמרי, להיפרד מהדור הוותיק שהביא את ספרד לשיאים מדהימים בתחילת העשור אך הזדקן במהרה ולשים את מבטחו בשחקנים צעירים וחדשים, ששוב הפכו את הנבחרת למועמדת רצינית לזכייה.
במסגרת תהליך ההצערה, הוא נעזר כמובן בשלד עמו לקח את היורו צעירות ההוא ב-2013 והצליח, למרות השינויים הרציניים, לא להפסיד אף משחק עד כה בתפקיד. יכול מאוד להיות שזה בדיוק מה שקסם לראשי הבלאנקוס, שראו את המועדון חוזר לפסגת הענף בחמש השנים האחרונות, אבל מבינים שהגיע הזמן להתחיל במהפכה ומקווים לעשות אותה בצורה שקטה ומבוקרת, כפי שלופטגי הוכיח שהוא מסוגל.