"חלוצים טובים מנצחים משחקים, בלמים טובים מנצחים אליפויות". כך הסביר פעם בפשטות לותאר מתיאוס, מאמן בינוני, דברן גדול ושחקן עבר אדיר. ישנם כיום לא מעט בלמים גדולים בליגות של ספרד, אנגליה, גרמניה וצרפת, רבים מהם כבר היו גורמים משמעותיים בזכיות בתארים. שמות כמו סילבה, הומלס, פויול, ראמוס, וידיץ', פיקה, טרי, קומפאני ואחרים צפים מיד, אבל רבים יסכימו שמעל כולם משייט בבטחה אחד שזוכה לקצת פחות יחסי ציבור. קוראים לו ג'יורג'יו קייליני והוא החוליה המרכזית בשרשרת החסינות של יובנטוס.
באיטליה, כמיטב המסורת, כבר מזמן מעריכים את קייליני הרבה יותר מבכל מקום אחר. בכל זאת, הוא מקומי, הוא משחק ביובה, הוא מככב בנבחרת והוא גם טיפוס קצת שונה ממה שנהוג לחשוב על כדורגלנים. נראה כאילו תמיד היה שם, אבל הבלם הזה רק בן 28 והעונה הבינו בטורינו קצת יותר לעומק עד כמה הוא משמעותי ליציבות של הגברת הזקנה.
לאחרונה חזר קייליני מפציעה שהשביתה אותו לחודשיים. "חבל שזה קרה עכשיו, הוא שחקן שכל אחד רוצה שיעמוד לרשות ובגלל מה שהוא מציע על ומחוץ למגרש. הוא אחד המנהיגים שלנו", קונן אז המאמן אנטוניו קונטה, שידע על מה הוא מדבר. באותו ערב יובה שלו חילצה בקושי ניצחון על 10 שחקני קליארי ובהמשך פתחה את שנת 2013 עם שני ניצחונות בלבד בשבעה משחקים. המירוץ הסגור לאליפות נפתח מחדש ובטורינו החלו ללחשש על הצורך במחליף זמני לחוליה האחורית. אלמלא אוזלת רגלן של היריבות בצמרת, המשבר היה אפילו חמור יותר.
עד משחק החוץ מול סלטיק, שהחזיר לגברת הזקנה את הבטחון בצעדיה, חסרונו של קייליני הורגש היטב. יובנטוס הגדולה, שנכנעה רק ב-5% מהמשחקים בהם שותף מפתיחת העונה, הפסידה ב-18.75% מהמפגשים בלעדיו. מעבר לעובדה המתבקשת שספגה יותר כאשר הוא איננו (0.88 לעומת 0.63), אלופת איטליה גם הבקיעה פחות בהיעדרו (1.69 שערים למשחק בלעדיו, 2.32 איתו) וגם החזיקה פחות בכדור. יש לזכור: לא מדובר בחלוץ הסובל מבצורת ולא בעושה משחק שהכל עובר דרכו, אלא בבלם המתופקד בצד שמאל של ההגנה. "אני בטוח שג'יורג'יו ישוב כמה שיותר מהר בעזרת הצוות המקצועי, אני בטוח שהוא יחזור חזק מאי-פעם", הצהיר-קיווה קונטה באמירה שהביעה היטב את הצורך שנוצר.
התרומה של קייליני היא הרבה יותר מזו של עוד בלם טוב. הוא מלהטט באגרסיביות מחושבת, בתעוזה התקפית לצד זהירות הגנתית, בדיוק כירורגי המעורב בפראיות מתפרצת. וכן, מעבר לנגיחה הקטלנית שלו, הוא משתמש בראש גם לחשיבה. ג'יורג'יו הקשוח, שנולד יחד עם אחיו התאום קלאודיו בפיזה, הוא לא רק חיה רעה. כשהחל לשחק כדורגל בגיל 6 עוד חלם להפוך יום אחד לכדורסלן, בתור אוהד אדוק של לוס אנג'לס לייקרס. כשהיה בן 13 עבר לליבורנו ותופקד כקיצוני שמאלי בקישור, לפני שהוסט לעמדת הבלם. הוריו רשמו אותו לתיכון למדעים, אותו סיים בציון ממוצע של 92, אז עוד כשחקן הנבחרת הצעירה. במקביל לקריירה המרשימה שלו, קייליני סיים לאחרונה תואר ראשון בכלכלה ובמנהל עסקים באוניברסיטת טורינו. ואם זה לא מספיק, בראיון לאתר פיפ"א הוא העז להצהיר: "אם לא הייתי כדורגלן בטח הייתי הופך להיות רופא". ממש לא הטיפוס המחוספס והפרוע שהוא מצטייר על המגרש.
יוהאן קרויף, אחד מגדולי גאוני הכדורגל בכל הזמנים, אמר פעם ש"כדורגל לא משחקים עם הרגליים, משחקים עם הראש". וג'יורג'יו קייליני מרבה להשתמש בתבונה בראש המשובח שלו. שחקנים מצליחים לעבור אותו בכדרור רק 0.3 פעמים בממוצע למשחק – מקום 252 מתוך 298 שחקני הסרייה A, כאשר כל סובביו ברשימה הם חלוצים או שוערים שלא מרבים לעמוד במצבים האלה. הוא מאבד רק 0.3 כדורים למפגש, בעוד ששחקנים דומיננטיים כמו קבאני ודיאמנטי מאבדים 2.4 כדורים לערב. אחוזי הדיוק שלו במסירות עומדים על 90.3, נתון גבוה מכל אחד אחר ביובנטוס ושמיני בליגה, כאשר כל השבעה שלפניו מוסרים הרבה פחות. באתר סקאוטינג מוביל, המאגד נתונים עבור אנשי מקצוע ומהמרים, צוינו מעלותיו הרבות ובטור החולשות רק נכתב: "לשחקן אין חולשות משמעותיות". אז מה הפלא שהוא דורג שם שני רק לאנדראה פירלו במדד היעילות המשוקלל (7.73 נקודות)?
האיכויות של קייליני, כמובן, אינן מוגבלות רק לליגה האיטלקית. הוא מדורג שני בין שחקני הצ'מפיונס העונה בהצלות למשחק וניצח יותר מאבקים על כדורי גובה מכל כדורגלן אחר שהגיע לשלבי הנוק-אאוט במפעל. לא מדובר בחידוש או בחשיפה מסעירה, אלא בהמשך ישיר של היכולת שהציג בשנים קודמות. כמובן שגם המועדונים העשירים בתבל החלו מזמן ללטוש עיניים. בקיץ האחרון החלו גישושים בנוגע אליו מכיוון מנצ'סטר סיטי ולפני כשבועיים הצטרפה עוד פזרנית גדולה למירוץ. גם תג מחיר משוער בגובה 28.5 מיליון יורו לא הרתיע את חברת ההשקעות הקטארית המנהלת את פאריס סן ז'רמן, שעל פי הפרסומים מוכנה להציע לו חוזה לשלוש שנים בשכר של 5 מיליון יורו נטו לעונה. המנג'ר קרלו אנצ'לוטי, כך נטען באותם דיווחים, להוט להחתים את הבלם ומוכן לעשות הרבה כדי שיצטרף לטיאגו סילבה בחוליה האחורית.
בינתיים, קייליני חזר לעניינים. הוא קיבל 13 דקות ב-0:3 הביתי על סיינה ובנאפולי כבר פתח שוב בהרכב. בקרב הצמרת הוא כבש שער חוץ נפלא ומהצד השני של המגרש הראה בכמה רגעים מכוננים את מה שעושה אותו כל כך גדול: הדבקות במטרה והשכל למצוא את הדרך אליה. בדקה ה-34 הוא חסם מסירת עומק בגליץ' שכולו קלאסה ותזמון מושלם. בתוספת הזמן של המחצית, לעומת זאת, הצליח להתקרצץ ולהוציא את אדינסון קבאני משלוותו עד שהחלוץ שלח מרפק לפניו ונחלץ במזל מהרחקה. ואז, בדקה ה-66 ובעיצומו של המאבק, הוא ניגש וחיבק את האורוגוואי שקודם לכן היה מוכן לקצוץ אותו לצ'וריסוס. קבאני לא כבש עד הסיום, יובנטוס לקחה נקודה והפער בפסגה נשמר. "אם הייתי יכול לשנות משהו בעצמי, הייתי מנסה להיות פחות עקשן. זה משהו שתמיד איפיין אותי", הסביר לאחרונה, אבל על המגרש זו אחת התכונות המרכזיות שהופכות את ג'יורג'יו קייליני למה שהוא – הבלם הטוב ביותר בעולם.