$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

חיים שכאלה: המשפחה הכפולה של ארסן ונגר

מים בטמפרטורת החדר, עוף במקום בשר אדום ואיסור גורף על אלכוהול. ארסן ונגר הביא למונאקו שינויים שהפכו אותה לאלופה, ועשור לאחר מכן המשיך את התהליך גם בארסנל. נדב יעקבי מתכונן למשחק בין הקבוצות שבהן "הפרופסור הצרפתי" הפך לאגדה אמיתית

נדב יעקבי
נדב יעקבי  25.02.15 - 16:55

בפעם הראשונה בהיסטוריה, ייפגשו הערב (21:45, 5SPORT) ארסנל ומונאקו למשחק רשמי. אבל עבור אדם אחד המשחק הזה יהיה מפגש בין שתי הקבוצות שבהן בילה הכי הרבה זמן בקריירה. 18 שנה מאמן ארסן ונגר את ארסנל, ו-7 שנים הוא אימן את מונאקו. ביחד מדובר ב-25 שנים מתוך כ-30 שנות אימון. "זה בערך כמו שהחיים שלי פוגשים את החיים שלי", הוא אמר אחרי הגרלת שמינית הגמר.

אז נכון, ונגר הצעיר החל את קריירת האימון בכלל בנאנסי ב-1984, והיו לו גם 18 חודשים מרתקים ביפן, שם אימן את נאגויה גראמפוס בין 1995 ל-1996, ואפילו זכה בשני תארים: גביע הקיסר והסופר קאפ. אבל אין ספק מי שתי הקבוצות המשמעותיות ביותר בחייו.

בימים האחרונים, כשארסנל ערכה את ההכנות למשחק, ונגר ניסה להיות כמה שפחות סנטימנטלי וכמה שפחות נוסטלגי. הוא ניסה להתרכז במטרה היחידה שעומדת מול עיניו: ניצחון ועלייה לרבע הגמר.

האם זה המשחק הכי גדול של חייך המקצועיים, הוא נשאל. "ממש לא. הג'וב שלנו לא קשור לעבר אלא לעתיד". ובכל זאת, אם ירצה או לא ירצה, המפגש מול מונאקו מעלה זכרונות. זה פשוט בלתי אפשרי אחרת. "אם אני מביט אחורה על חיי, מונאקו וארסנל היו שני המועדונים שהיו מספיק משוגעים כדי לתת לי לעבוד אצלן", אמר בחיוך: "הם היו מספיק אמיצים כי זה לא היה דבר מובן מאליו, שמונאקו תמנה אותי וארסנל תהפוך אותי למנג'ר שלה. ולכן יש לי הרבה מאוד רספקט לשתיהן".

ונגר הגיע למונאקו ב-1987, אחרי שנאנסי ירדה ליגה והוא התפטר. האמת היא שהמגעים בינו לבין מונאקו החלו שנה לפני כן, אבל נשיא נאנסי סירב לתת לו ללכת. המהלך הראשון היה לחזק את הקבוצה. הוא החתים את הכוכב האנגלי הוותיק גלן הודל שהגיע בהעברה חופשית מטוטנהאם, צירף אליו את חברו מארק הייטלי, החלוץ האנגלי שלא התאקלם במילאן, והחתים את המגן הצרפתי הבינלאומי פטריק בטיסטון. כן, ההוא שטוני שומאכר כמעט הרג בחצי גמר מונדיאל 1982.

העונה הסתיימה עם אליפות מדהימה, בהפרש 6 נקודות מבורדו. וכל זה בגיל 39 בלבד. ההצלחה שלו לא הייתה מקרית. קלוד פואל, מאמנה הנוכחי של ניס, ששיחק 17 שנים במונאקו והיה שם כאשר ונגר הגיע זוכר היטב את התקופה. בראיון ל"גארדיאן" האנגלי הוא סיפר: "הוא היה המאמן הראשון שעבדתי איתו שעשה אימונים טקטיים מיוחדים, ולשם כך היה מבלה שעות בצפייה בקלטות וידאו. לפני כל משחק היו הרצאות טקטיות של 45 דקות. הוא היה עובר על הנקודות החזקות והחלשות של כל שחקן יריב. הוא השתמש אז בתכנה לאיסוף נתונים שנקראה "טופ סקורר", שנראית היום פרימטיבית לעומת ה"פרו-זון". אבל עבורנו זה היה חידוש. כל פעולה של השחקנים על המגרש נבדקה ונותחה".

ונגר שינה את אורחות החיים של שחקניו. המאמן והצוות היו יושבים לאכול יחד עם השחקנים ולא כפי שהיה בעבר, בשולחן נפרד, עם שף פרטי ותפריט גורמה. המים לשתיה היו תמיד בטמפרטורת החדר כדי לשפר את העיכול. במקום בשר אדום השחקנים עברו לאכול עוף. ואלכוהול הפך למוקצה מחמת מיאוס.במהלך התקופה הגיעו לקבוצה פיזיותרפיסטים חדשים, מאמני ריצה, מומחים למשקל, רופאים, דיאטנים. הכל הפך למדעי.

ב-30 בספטמבר 1997 הוצג ארסן ונגר כמנג'ר החדש של ארסנל. מעט מאוד אנשים באנגליה ידעו במי מדובר. רובם לא שמעו מעולם את שמו. והעובדה שמדובר במאמן צרפתי, הפכה את העניין לגרוטסקי במיוחד.

עיתון הערב הלונדוני "איבנינג סטנדרד" יצא בכותרת ענק: "ארסן מי?"

טוני אדאמס, מכוכביה הגדולים של הקבוצה, אמר: "ברגע הראשון חשבתי לעצמי, מה הצרפתי הזה יודע בכלל על כדורגל? יש לו משקפיים והוא נראה כמו מורה בבית ספר. הוא בטח לא יהיה טוב כמו ג'ורג' גרהאם".

אבל ונגר היה הרבה יותר טוב מג'ורג' גרהאם. לא רק שהוא הוליך את ארסנל לשלוש אליפויות ושני דאבלים בשבע העונות הראשונות שלו בקבוצה – הוא שינה את הכדורגל האנגלי. עשר שנים לאחר מונאקו, ונגר חולל את המהפכה המדעית הזו גם בארסנל. לשחקני ארסנל כל העניין נראה אז מופרך ולא הגיוני. כי מי זה הפרופסור הצרפתי הממושקף הזה, שימנע מהם את הפיש אנד צ'יפס הקבוע שלהם, שלא לדבר על ערבי השתייה הארוכים.

אבל זה קרה. והתוצאות לא איחרו לבוא. בעקבות ארסנל החלו גם מועדונים אחרים להעסיק מאמנים זרים, ולהחדיר שיטות אימון והכנה מדעיות ומתקדמות. הם כבר לא חיו בתחושה ש"אנחנו הכי טובים" וש"מי אלו הזרים שילמדו אותנו על כדורגל".

הרבה בזכותו של ונגר הכדורגל האנגלי נפתח לעולם הרחב, נפתח לחידושים, לשיטות מדעיות, למחשבה שונה. "הפרופסור הצרפתי עם המשקפיים" הוכיח לאנגלים שאולי הם המציאו את הכדורגל, אבל הם גם נשארו תקועים הרחק מאחור.

גרהאם טיילור, מאמן נבחרת אנגליה לשעבר, אמר עליו: "התרומה הגדולה ביותר שלו לכדורגל האנגלי זה שהוא שינה כאן את כל התרבות, את כל הפילוסופיה. הוא הצליח להעביר את הרעיון ששחקנים חייבים לשמור על עצמם, לחיות חיים ספורטיביים, להיות מוכנים מבחינה גופנית ומנטלית".

נכון, בשים האחרונות ארסנל לא מצליחה כמו בשנים הראשונות של ונגר במועדון. ובכל זאת, מהבחינה ההיסטורית מדובר במאמן החשוב ביותר של הקבוצה מאז ומעולם, ובאחד המאמנים הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי.

והכל התחיל לפני 28 שנים במונאקו, במועדון מהריביירה, שהיום יחבר את העבר ואת ההווה של ארסן ונגר.