זו הייתה יכולה להיות אחת העונות הכי יפות בקריירת האימון של אלישע לוי. הפועל באר שבע רצה בצמרת וניסתה לתת פייט למכבי תל אביב, הגיעה לגמר הגביע ועשתה קולות של קבוצה שבאמת יכולה לזכות בתואר. ואז, הכל התהפך. הצהובים פתחו פער מבטיח בצמרת, אלונה ברקת קראה למאמן לשיחת פרידה, וגמר הגביע הסתיים ב-6:2 מביך ומהדהד.
חודש וחצי לאחר אותה שיחה עם הבעלים, וכשהוא יושב ובבית ומנסה להתאושש מהתבוסה בגמר הגביע, אלישע לוי התארח בתוכנית "תחנות" ודיבר על הכל. התדמית, היחסים עם אלונה ברקת, החופש הארוך וגם עתידו האישי. "אני לא רגיל לאבטלה. מאז שאני זוכר את עצמי זו פעם ראשונה שאני לא מתחיל עונה", סיפר בפתיחות המאמן ופירט: "בדרך כלל למאמן לא יוצא הרבה זמן לחופש, מקסימום 10 ימים, אבל עכשיו זו פעם ראשונה שיצא שאמרתי לאשתי - 'יאללה, בואי נתפרע'. עכשיו יש לי באמת זמן ליהנות, לדעת שאתה לא מתכנן עונה, בוחר זרים ואין עליי המון אחריות".
למרות החופש שעליו אלישע לוי מדבר, גם הוא יודע איפה מקומו האמיתי: "המקום שלי רק בכדורגל, זה ברור לי לחלוטין, אבל אלו הנסיבות, וזה קורה, בטח במקצוע שלנו. אני מסתכל מהצד, ואולי בתקופה הזו אגיע לתובנות אחרות. כשתתחיל העונה אעשה דברים שלא הייתי יכול לעשות כי עבדתי בצורה אינטנסיבית".
אלישע לוי מחוייך לפני גמר הגביע. זה נגמר כואב מאוד (אלן שיבר)
למרות הכל, זה נגמר בחיבוק
כשהמאמן מדבר על לעשות דברים אחרת, הוא מדבר על עצמו ועל הקיץ שבפתח, אבל יש משהו נוסף שנראה כי מעיק עליו מעט והיה מעדיף שמתנהל בצורה שונה. הפרידה שלו מבירת הנגב. "לא אהבתי את ההתנהלות, ואמרתי את זה גם לאלונה ברקת", הוא אומר בתקיפות ומסביר: "אלונה אמרה לי שהיא מצטערת ולא הייתה לה כוונה לפגוע בי. זה היה מיותר לחלוטין, וברור שאפשר היה לחכות עוד שבוע, ואולי הקבוצה לא הייתה יוצאת מפוקוס - למרות שזה לא תירוץ לתבוסה בגמר. היה פה חוסר נסיון של אלונה".
ואותו הפסד בגמר, כך נראה, הוא כתם קטן נוסף על קריירת האימון שלו. לא רק הפסד רביעי מתוך ארבעה גמרי גביע, אלא תבוסה שתיזכר שנים רבות. לאלישע לוי יש זוית שונה: "להגיע ארבע פעמים לגמר, ולהפסיד בכל פעם, זה מזל רע. לכל הפסד יש את הסיבה שלו, אבל פשוט לא הולך לי עם הגביע (צוחק..). אבל אני לא מסכים שאני לוזר, לדעתי זה ווינר. להגיע ולהתמודד ברמות האלה זה ווינר, ובסוף גם יהיה לי גביע".
אבל לוזר זו לא התדמית היחידה שהמאמן צריך להתמודד איתה. "עבדתי עם הרבה מאוד שחקנים. יניב קטן בימים בחיפה, והעונה עם אליניב ברדה, בוזגלו, ארבייטמן, ושחקנים צריכים להבין מי בעל הבית. הם צריכים לכבד את המאמן והוא אותם. בארץ אלופים בתוויות ובתדמיות, בלי להכיר אותי לעומק. נכון שאני לא נותן "ביס" לאף אחד, אבל מי שמתנהל מולי יודע מי בעל הבית. כשאני צריך להתעמת עם כל שם שתזכיר, אני מתעמת והוא יתיישר לפי הקו שלי", טוען המאמן בתקיפות, ומנסה לסתור את התפיסה לפיה הוא לא מאמן תקיף, או כזה שמוותר לשחקניו.
גם הכוכבים הגדולים ידעו מי בעל הבית (אלן שיבר)
לסיום, ולמרות שהוא נהנה כל כך מהחופש בו הוא נמצא, הוא יודע שצריך לחשוב גם על העתיד המקצועי: "אני צריך להיות ריאלי. ליגה שנייה באנגליה, השוק הרוסי וקבוצות בכירות בקפריסין זה המקומות אליהם אני מכוון. אם עד גיל 60 לא אאמן את הנבחרת, כנראה שכבר לא אאמן אותה אף פעם".