"תכננתי להיקבר במגרש. לא חשבתי שככה זה ייגמר"

רואה פסיכיאטרית ("יכול להמליץ על כדורים נגד דיכאון"), לא נרדם בלילה ("זה כמו סרט, רק עם דמעות במקום פופקורן") ולא צופה בכדורגל. אחרי שגמר את הקריירה, תמיר כחלון בראיון קורע לב ומסר לשרצקי: "כבוד יותר חשוב מכסף". בעלי ק"ש: "הוא חוצפן ושקרן"

מוטי פשכצקי
מוטי פשכצקי  05.07.15 - 21:10
תחילת כתבה

את 17 בדצמבר 2013, תמיר כחלון לא יישכח לעולם. קריית שמונה ובני יהודה נפגשו, ובדקה ה-58 חשך עולמו של הקשר. אמיר עגייב גלש שלא במתכוון לכיוון רגלו, ושבר לו את עצם השוקית. מאותו יום חייו של כחלון, שחקן מבטיח ומוכשר, כבר לא היו אותו דבר.

כבר שנה וחצי שכחלון בתענית דיבור, גזר על עצמו שתיקה. הוא דורש שלא יקראו לו מסכן, ולא ירחמו עליו, אבל גם עיוור שהיה מסתכל יכול היה להרגיש שמשהו מציק לו. שהבטן שלו מלאה. שהוא מחכה לרגע שבו יוכל לדבר על הרגשות ולהוציא הכל החוצה. זהו מונולוג כואב, עצוב ובעיקר נוגע ללב, של מי שהאהבה הכי גדולה שלו – האהבה לכדורגל - נפסקה ברגע אחד.

בכנות יוצאת דופן, כחלון יושב מול המצלמה ומדבר ברהיטות על הכל. לא מגמגם פעם אחת, הכל ישר מהלב. הוא מגולל את הפגיעה הנפשית, הפיזית, הכעס והעלבון על איזי שרצקי שלטענתו מאז שהבין שהוא לא יוכל לחזור לשחק, פשוט התנער ממנו. "זה סיוט שאינו נגמר, ככה הייתי קורא לזה", אומר כחלון בראיון יוצא דופן והדמעות מתחילות לזלוג: "המוח מסרב להאמין ולקבל את זה שאין יותר כדורגל. אני בטוח שלא אבין את זה בחיים".

"המשחק היה בערב קר בק"ש, וקר שבעתיים אחרי הפציעה", הוא חוזר לרגע שגמר לו את הקריירה: "אני קורא לתאריך הזה יום הולדת שני. זה תאריך שכאילו נולדתי בו מחדש, כי ספורטאי שמגיל חמש מתעסק בכדורגל ופתאום ברגע אחד אין כדורגל זה קשה. הורידו לי את השאלטר ודווקא בשיא שלי".

ידעת שזו פציעה קשה באותה הרגע?
"כן. 5 שניות אחרי שעגייב נכנס בי ברגל, החשמל במגרש כבה. חשבתי שזה מהכאב כי ראיתי חושך, אבל זה לא היה מזה. אין יום שאני לא חושב מה היה קורה אם מישהו היה מדבר עם השופט כמה שניות לפני התיקול, או החשמל היה נכבה קודם ולא הייתי נפצע. לעגייב סלחתי אחרי חמש דקות והוא גם התנצל מיד בסיום. אין לי רגשות נקם, אבל הרגע של הפציעה לא עוזב אותי".

תסביר
"בסוף כל יום אני מגיע הביתה, אחרי שכל המסכות יורדות ואחרי שהראיתי קשיחות כלפי חוץ לכל מי שאני מכיר והמבט עולה לתקרה אוטומטית. אני כמו זומבי שלא מצליח להירדם, עם כדורים נגד כאבים או בלעדיהם, ועל התקרה נפתח מקרן. המקרן הוא כמו מוות קליני שאתה חווה והסרט שאתה רואה שם מקפיץ לך את הדופק ובמקום פופקורן יש דמעות. אתה לא שולט בזה, אתה רואה רגעים שמחים ורגעים עצובים ורגעים של איפה היית ומה אתה עושה בשביל לשרוד. אם הייתי שם עליי עכשיו שעון דופק היית רואה כמה הלב שלי פועם. פעם ראיתי בסרטים אנשים שקמים עם זיעה קרה אחרי סיוט ואמרתי לעצמי 'את זה רואים רק בסרטים', אז זהו שלא - גם במציאות זה קורה ולי זה קורה המון".

היום אתה רואה כדורגל?
"אני לא רואה כדורגל. אני יכול לומר בגילוי לב - אני נכנס לברים ויש משחק ברקע, אני יושב עם הגב למקרן ולא מסוגל לראות. הלב שלי מתחיל לדפוק. מן התקף חרדה, אין חמצן. אתה לא יכול לעסוק בדבר שאתה הכי אוהב כי זו גזרת שמיים. אני יודע שאם לא האמונה הייתי עושה רילוקיישן לקולומביה, נזרק שם איפשהו. היהדות והאמונה גרמו לי להיות כמה שאפשר עם הרגליים על הקרקע. יש דברים הרבה יותר גרועים בחיים אבל לספורטאי זה הדבר הכי גרוע. לא הייתי השחקן הכי טוב בעולם או בארץ אבל אני יכול להגיד על עצמי רק דבר אחד - שאהבתי כדורגל יותר מכל אחד אחר. אם יש מישהו שהתאמן איתי ויגיד שלא נתתי מאה אחוז בכל אימון, אהיה מאוד מופתע. התכנון שלי היה להיקבר במגרש, לא חשבתי שזה ייגמר לעולם. חשבתי שאעסוק בכדורגל עד שאלך לעולמי".

מיד לאחר הפציעה, הקשר פונה לבית החולים ואפילו לא הספיק לראות את ה-1:2 על בני יהודה. כחלון שמע מהרופאים מיד שהוא שבר את עצם השוקית, וד"ר גיא מורג נבחר להיות זה שינתח אותו. אבל משהו השתבש שם. השבר התאחה, אך העצב נפגע והקריירה נגמרה. "מאז הפציעה נהייתי רופא. כל מי שפניתי אליו אמר לי שזו פציעה פשוטה, שתוך שלושה חודשים אחזור לשחק, אבל נפגע לי עצב בניתוח. רשלנות רפואית. מאז הכרתי כדורים נגד כאבים מקרוב".

ומה עם הנפש, היא לא נפגעה?
"אני לא מתבייש לומר. במשך שנה וחצי הייתי בתענית דיבור, ניסיתי להימנע מלדבר עם אנשים והתמקדתי בלחזור אבל איך אומרים בארמית 'נח נפשא'. הרמתי ידיים. הידיים הורמו אבל הלב והמוח לא מעכלים. אני מטופל אצל פסיכיאטרית, לוקח קלונקס, כדורים נוגדי דיכאון כמו ציפרלקס. אני יכול להמליץ לך על רוקחים אם תרצה, יש לי רשימה ארוכה. זה מצחיק ועצוב בו זמנית".

זה ממש לא מצחיק
"זה מצחיק ומבייש אותי באותה מידה. איך הגעתי למצב הזה. אני קורה לזה 'איגרא רמה לבירא עמיקתא', הייתי במקום הכי שמח וירדתי למקום הכי עצוב. פתאום אין לך שום דבר, אין לך את העיסוק היומיומי שלך. החיים שלך ריקים".

למה החלטת פתאום לדבר?
"ההחלטה הזו היא לא כדי חס וחלילה להכפיש מישהו אלא כדי לנסות ולהקל על עצמי. להוריד קצת עול מהכתפיים ומהלב".

הפציעה לא הייתה הרגע הכי כואב של כחלון. ק"ש בה נפצע טיפלה ודאגה לו, אבל ברגע שהתברר כי לא יוכל לחזור לשחק, החל הבלאגן. ק"ש נעלמה והתעלמה, היחס השתנה מהקצה אל הקצה, והוא נאלץ באמצעות פרקליטו, עו"ד רועי רוזן לתבוע את ק"ש (תביעה שטרם הסתיימה, מ.פ) על שלא שילמה לו משכורות, לא מימנה לו טיפולים, הזניחה אותו ואף פגעה בו.

"הייתה לי פגישה עם איזי שרצקי והוא אמר לי 'אשלם לך את כל השכר שלך, אבל את מה שתקבל מהנכות הזמנית שלך מביטוח לאומי תעביר אליי'. זה המונח המדויק. מעולם לא נפצעתי ככה, מעולם לא פניתי לביטוח לאומי, לא הבנתי על מה הוא דיבר. כשיצאתי מהפגישה שוחחתי עם עו"ד שפתח את החוזה והסביר לי שהכסף מהנכות הזמנית הוא שלי. הודעתי לאיזי שאני לא מוכן. כסף זה לא הכל בחיים אבל שחקן שגומר קריירה בגיל 27 צריך הכנסה. מאז שהוא הבין שאני לא בא לקראתו, התנערו ממני, אפילו הוצאות טיפולים לא שולמו לי. לא הייתה לי כוונה לגזול או לעשות איזה קומבינה. אם היה רשום בחוזה שאני צריך לתת לו את הנכות הזמנית, ודאי שהייתי עושה זאת".

נפגעת מאיזי?
"איזי איש טוב, עד שיש מחלוקת איתו. עד שהוא הבין שאני לא שימושי, שאני לא יכול לחזור לשחק כדורגל הוא היה מדהים. זה בן אדם שלא מסוגל לקבל דעה שונה משלו. בשיחת טלפון בינינו בקושי הספקתי להגיד 'הלו' והוא קטע אותי ואמר 'עצור את הדיבור. הספקתי להכיר אנשים כמוך. אני יודע מי אתה, אתה מלוד ואנשים מלוד אוהבים כסף', ואגב אני בכלל לא מלוד. יש לי משפחה שם והייתי ממליץ לאיזי לשכור דירה ברחוב המרכזי בלוד, שילמד כבוד בין בני אדם ושכסף זה לא הכל בחיים. אם תאמר 'אמן' על כל מה שאיזי יגיד הוא יאהב אותך ויכבד אותך, אבל אם תגיד משהו בניגוד לדעתו, אתה גמור. אותי לא חינכו ככה, אותי חינכו ללכת עם האמת".

למה לדעתך הוא התנהג ככה?
"הוא חיפש למזער נזקים מבחינה חוזית, ציפה שביטוח לאומי ישלם ומי שמכיר יודע שזה לא ביום אחד, זה דברים של שנים. שתבין, בתור ספורטאי זו הבושה הכי גדולה לבוא ולהוכיח שאתה מוגבל ושאיבדת את העבודה שלך, שאתה נכה, שאתה סוס מת כמו שאומרים במונחי הכדורגל. כששחקן נפצע, אני רואה את זה כמו חייל שנפצע בקרב, ואם המועדון או המדינה לא יעמדו מאחוריו וידאגו לו, אז מה ידאג? הכאב שמלווה אותי לא שואל שאלות, הוא בא מתי שבא לו. מי שיודע מה זה כאב נורפטי מבין, זה כאב שלא מתריע, פתאום הרגל מתעוותת שאין לתאר. הפגיעה ממנו הייתה כמו מתאגרף שיש לו סחרחורת והוא עומד ליפול והפגיעה ממנו הייתה הנוקאאוט האחרון שהפיל אותי וממנו אני חושב שעוד לא קמתי".

מתי תקום?
"שדברים יסתדרו. זה יבוא מהלב".

המכה שקיבל גרמה לכחלון לביטול חתונה ברגע האחרון. הכדורים ומשככי הכאבים, הם חלק מהדרך להתפרק, לשכוח. הוא שיחק במכבי ת"א, הפועל עכו, בני יהודה, מ.ס אשדוד, שרלרואה הבלגית וגם בקראקוביה בפולין. הוא טעם את אירופה וברזומה שלו מעל 150 הופעות בליגת העל ויש לו אפילו זכייה בגביע המדינה עם ק"ש, אבל את זה הוא לא סופר. "לא היה לי חלק בזכייה. אני שמח עבור הצוות המקצועי והחברים שלי שזכו בגביע אבל לא שיחקתי אפילו שנייה ובתור ספורטאי זה כאילו לגנוב תואר".

מה החלום שלך היום?
"כרגע, רק לרפא את הלב. זה החלום שלי. להפסיק לחשוב מה היה קורה אם. להפסיק לחלום. לישון טוב בלילה. להירגע. לנשום אוויר".

תגובתו של איזי שרצקי לדברים: "כחלון חוצפן ושקרן. הוא אמר לי שמזל שהוא נפצע אצלנו. נתתי לו להיות במלון על חשבוני לקבלת טיפולים לפציעה ממנה סבל. אף שחקן במדינה לא קיבל כזה טיפול. לי יש חוק: כשעובד שלי חולה או פצוע, הוא מלך. יעידו על כך כל אחד מאלפי העובדים שלי. כחלון קיבל רכב עד לפני יומיים, כמו שכר מלא עד לפני ארבעה חודשים. במקום שישלח לי פרחים כל שבוע, כך הוא מתנהג? השקרים שלו לא מגיעים לי ואני מתכוון לתבוע אותו על שכר שקיבל ממני וביטוח לאומי. מעולם לא דיברתי נגד העיר לוד, בכל מקום יש אנשים טובים ורעים אבל כל המקומות שווים אצלי ובטח ערים מעורבות כמו לוד".
הדפס