במאי 1995 אלון ברומר העניק שער אליפות יקר למכבי תל אביב באצטדיון וסרמיל והביא לצהובים אליפות. 22 שנה מאוחר יותר כבש ג׳ון אוגו את שער האליפות השנייה ברציפות של הפועל ב"ש, באצטדיונה הביתי של מכבי תל אביב. כבר בתחילת השנה היה ידוע שמאבק האליפות יהיה בין שתי הקבוצות הטובות בארץ בשנים האחרונות, אבל בניגוד לשנה שעברה שבה המאבק היה צמוד עד הסוף, העונה ב"ש הראתה הרבה יותר אופי ובגרות וסיימה את הסיפור ארבעה מחזורים לסיום העונה.
כמו בשנות ה-70, באר שבע פותחת שושלת, אבל הפעם עושה הרושם שהיא לא מתכוונת לעצור. בנגב לא יחכו 40 שנה לאליפות הבאה. אלונה ברקת וברק בכר חושבים על העתיד עם החתמות נכונות של שחקנים צעירים ומוכשרים שכבר תרמו השנה ועוד יתרמו בעתיד הקרוב.
עם הכי הרבה ניצחונות בליגה, הכי מעט הפסדים, הכי הרבה שערים והכי מעט ספיגות באר שבע הוכיחה השנה שהיא גדולה על מכבי תל אביב בכל עמדה. 1. טרנר מול האיצטדיון בנתניה. למכבי תל אביב אין מגרש ביתי, והאצטדיון בנתניה בעייתי ולא מקנה אווירה ראויה לקבוצה שרוצה אליפות (אי אפשר לבנות אצטדיון בלי יציע מאחורי השער).
ב"ש התחילה שושלת אמיתית (אלן שיבר)
לאדומים יש איצטדיון ביתי אמיתי (אלן שיבר)
2. ארבעה מהזרים של באר שבע מועמדים לשחקן השנה, בעוד אצל מכבי רק זר אחד (וידאר קיארטנסון) שידרג אותה. 3. הקישור של באר שבע עוצמתי יותר ושווה מספרים טובים משמעותית לעומת הקישור של מכבי. 4. בחלק הקידמי באר שבע מגוונות ועמוקה יותר ולא תלויה בשחקן או שניים כמו מכבי, שם אין תחליף לטל בן חיים ווידאר קיארטנסון.
5. בחלק האחורי מספיק שנכתוב מיגל ויטור ונבין את ההבדלים. הבלם הפורטוגלי, למרות הפציעה הארוכה, הוא שחקן העונה שלי. לאורך כל השנה הוא היה רמה מעל הליגה והשחקן הכי יציב של האלופה בכל המשחקים בהם שותף. עם ויטור באר שבע ניצחה 17 מ-19 משחקים, בלי ויטור ב"ש ניצחה 8 מ-14.
6. ברק בכר. לבאר שבע יש יציבות על הקווים. בכר מנהל משחק ברמה בגבוהה ביותר והקבוצה שלו יודעת לשחק בכמה שיטות. בנוסף, רואים כמה חשיבות הוא נותן לכל מצב נייח וניכר שעובדים שם המון על תרגילים במצבים נייחים, אולי הכלי החשוב ביותר לנצח משחקים. ועוד פרט מעניין על כדורגל ישראלי. אתמול בהרכב של האלופה פתחו 6 ישראלים, ומלבד בן שהר, כל השאר שיחקו בליגה הלאומית במהלך הקריירה.
כל זר בטעם (אלן שיבר)
נותן יציבות על הקווים. בכר (אלן שיבר)
גיא חיימוב נשלח בזמנו להכח עמידר; מאור מליקסון אחרי שנה קשה בהפועל כפר סבא, עבר לב"ש, ששיחקה אז בלאומית; בן ביטון שיחק בנס ציונה ובנצרת עלית; שיר צדק בקרית שמונה בלאומית, ומהארן ראדי, שסיים גיל נוער על הספסל במכבי תל אביב והיה בסה"כ עוד שחקן בסגל. בזמן שהכוכבים הגדולים בשנתון שלו, כמו ראובן עובד ואלי ביטון, כיכבו באליפות של 2002/3 (אוחנה וזריהן שימו לב),ראדי נשלח למג׳דל כרום בליגה א׳ צפון ועבר דרך כפר קנא, הפועל אשקלון (בליגה השלישית), עד שהגיע למכבי הרצליה בגיל 24.
ראדי חוגג בגיל 35 אליפות חמישית ברציפות, בשתי קבוצות שונות, בדיוק כמו מיכאל זנדברג שעשה זאת בעשור הקודם. כשבתחילת הטור כתבתי אופי ובגרות, זה בדיוק הסיפור הגדול של האלופה הזאת, שעשויה מחומר מיוחד שצריך לספר אותו לכל ילד במחלקות הנוער בישראל. לתת דוגמא איך השחקנים הטובים ביותר בארץ התמודדו עם קשיים בקריירה והגיעו למקומות לא קלים, אבל לא וויתרו ועכשיו קוטפים את הפירות ונהנים מאליפות מוצדקת.
בנוסף לוויטור, צריך לציין את בן ביטון שנתן עונה גדולה; את וואקמה ואוגו שהיו הכוח הגדול של האלופה; את מליקסון, שהר וצדק שהיו נהדרים השנה, ואת מאור בוזגלו שהיה הכוכב הגדול העונה. בבאר שבע חייבים להציע חוזה למאור, שתרם המון לאימפריה שנוצרה בבירת הנגב, הרבה בזכותו. שוב ליגת העל מספקת לנו רגעים בלתי נשכחים, שעוד לא הסתיימו (מחכה לנו קרב תחתית עצום). תודה רבה לכל מי שהיה שייך לדבר היפה והגדול הזה. נתראה בעונה הבאה.
חלק עצום מההצלחה. בוזגלו (אלן שיבר)