אמש (ראשון) באצטדיון בנתניה זה היה ערב שצריך לזכור אותו, לשנן היטב ולא לשכוח. נקודת ציון שמכבי ת"א ומכבי חיפה ייקחו אותה והיא תלווה אותה לאורך כל העונה. נתחיל עם הצהובים, למכבי ת"א יש קבוצת כדורגל מאומנת, מסודרת, אגרסיבית, מניעה כדור ושולטת בקצב המשחק. ג'ורדי קרויף יכול ללכת הביתה סוף סוף עם הרגשה שיש לו קבוצה חזקה, למרות ששתי הנקודות ברחו לו בגלל ההחמצות.
בהמשך הדרך, בין המשחקים בליגה האירופית לבין הליגה שלנו, רוטציה רחבה היא דבר מבורך, לאפשר מנוחה לשחקנים ולהכניס דם חדש, אך לשנות שיטת משחק, כפי שעשה בפראג (עבר ל-3:5:2) תהיה שגיאה. ההולנדי חייב לנצל את המשחק הזה להמשך הדרך והוא צריך להיות נקודת ציון בכדורגל הקבוצתי שמכבי ת"א צריכה לבנות לעצמה. בהתייחס לשבוע שעבר, בו ראינו חבורה צהובה שמתבססת על יכולות אישיות, היום ראינו כדורגל קבוצתי שעליו ג'ורדי קרויף צריך להתבסס ואליו להוסיף את היכולות האישיות.
כל הנאמר מקבל משנה תוקף במחצית השניה שמכבי ת"א שיחקה ב-10 שחקנים ועדיין יצרה דומיננטיות, שלטה בקצב המשחק, כמו שקבוצה גדולה שמעריכה את עצמה ויודעת מה היא שווה צריכה להיראות. רק קבוצות מהסוג הזה יכולות לספק דומיננטיות כזאת, על אף נחיתות מספרית.
חוסה רודריגס הוא ה'סרחיו בוסקטס' של מכבי ת"א. אם עד היום לא גיבשנו דעה לגבי הרכש הספרדי, אמש לאחר המשחק אפשר להגיד באופן חד משמעי: הספרדי הוא הבוסקטס של מכבי ת"א. הוא מנהל את המשחק והעורק הראשי, שדרכו הכדורים עוברים בצורה מסודרת מקו ההגנה לחלק הקדמי. מדובר בשחקן בעל ראייה מרחבית, טכניקה, כשככל שיעבור הזמן ייכנס לכושר משחק וייראה טוב יותר. במשבצת הזאת, מכבי ת"א יכולה להיות רגועה.
בכל מקרה, מהערב הזה בנתניה מכבי ת"א יכולה לשאוב אופטימיות. הדומיננטיות הצהובה, השליטה המוחלטת והמשחק הקבוצתי, הם בסיס מוצק שעליו אפשר לבנות את המשך העונה.
שימוש ברוטציה הוא טוב, שינוי שיטה זה דבר שגוי (אלן שיבר)
עוצמתית, דומיננטית, מכבי ת"א שאמורים לראות (אלן שיבר)
לקבוצה גדולה כמו מכבי חיפה אסור להיראות ככה
רב הנסתר על הגלוי אצל הירוקים. על פניו, מבט על דף ההרכבים בו יש שמות כמו גל אלברמן, גיאורגי קוסטדינוב ושלומי אזולאי במרכז השדה, לצד כשרונות כמו ניקיטה רוקאביצה, עומר דמארי, סינטיהו סולליך בחלק הקדמי, גורם לך לחשוב שערב נראה פה פייר פייט. מה שראינו במקום, זו קבוצה שמתבטלת בפני היריב שלה מהרגע הראשון. מכבי חיפה לא באה ליזום, אלא רק כדי לנצל טעות של יריב. זו לא מכבי חיפה שאנחנו אמורים לראות.
אם עבור מכבי ת"א המשחק הוא בסיס מוצק להמשך, עבור הירוקים הוא ציון דרך לאיך אסור להיראות. מכבי חיפה חייבת להיות בקדמת הבמה, זה מועדון גדול, עם מסורת, עם אצטדיון, עם תקציב ענק ושחקנים בעלי יכולת, אותו כינו במועדון "סגל מפלצתי".
יש הבדל בין להגיע בצורה צנועה אבל יוזמת, לבין להגיע בצורה כנועה, כמו שראינו אמש. אפשר לבוא עם אסטרטגית משחק של התקפות מתפרצות, זה לגיטימי ומובן. אבל להיראות כל כך חסר יוזמה כשיש לך כאלה שחקנים? מכבי חיפה נכנעה מראש והנקודה שהם חוזרים איתה הביתה, היא כלל לא פקטור.
גיא, איך יכול להיות שבמחצית השניה כשאתה ביתרון מספרי אתה לא מגיב למה שקורה על הדשא? איך הקבוצה שלך נשארת אנמית, חסרת מעוף ולא יוזמת כלום? המתאגרף שמולך שגה בסוף הסיבוב הראשון, זה הזמן לתקוף אותו בחמת זעם ולהכריע את ההתמודדות. במקום זאת, ההתבטלות המשיכה.
ההרחקה הייתה השלב שבו הירוקים היו צריכים ללכת על כל הקופה, להביא הביתה את 3 הנקודות: ללחוץ את מכבי ת"א ולנסות לכבוש, אבל במקום זה ראינו קבוצה שמתגוננת ולא מסוגלת לצאת מההלם שאליו היא נכנסה מהדקה הראשונה.
גיא לוזון אמר שהמטרה היא להגיע למקומות 1-3, אך מכבי חיפה צריכה להגדיר לעצמה מטרות יותר קרובות ולא מטרות רחוקות. קודם כל, עליה להבין עם עצמה מה דרך המשחק שלה? לבנות שיטה קבועה ולייצר מציאות דומיננטית.
מכבי חיפה צריכה לבוא לכל משחק ולהכתיב על היריב את השיטה שלה, ולא להתאים את עצמה לאחרות. ברגע שלירוקים תהיה זהות וכמו קבוצה גדולה והם אלו שיכתיבו את הסגנון שלהם, אז נראה מכבי חיפה אחרת. מה שבטוח, הערב הזה הוא כזה שהיא חייבת למחוק מהזיכרון כי זו לא מכבי חיפה הגדולה שעליה פנטזו בפתיחת העונה.
צריכה לייצר מציאות דומיננטית משלה (אלן שיבר)
התבטלה בפני היריב (אלן שיבר)
מצבו של וואקמה כמראה למצבה של הפועל ב"ש
טוני וואקמה, שידע להתל ולתסכל בלמים ומגנים במוקדמות ליגת האלופות לאורך הדרך, נראה מאז המשחק במאריבור כמי שזקוק למנת אנרגיה משמעותית כדי להניע מחדש את המנוע שנקרא הפועל ב"ש. הניגרי, שהתחיל את דרכו המקצועית בקלוז' ובפטרולול דרך הפועל רעננה, הרגיש שהוא נוגע בחלום וכך גם הקבוצה כולה. האכזבה מהתנפצות החלום באה לידי ביטוי במשחקי הליגה.
זה לא שוואקמה שכח מהיכן הגיע והליגה שלנו קטנה עליו, הוא פשוט עולה למשחקים מסוימים כאן עם התחושה של שריקת הסיום במאריבור. עם התנפצות החלום של לשחק בליגה של הגדולים זו שבה הסקאוטים יושבים ביציעים, שמחפשים מציאות וטוני וואקמה הוא מציאה!
איזה סקאוטים יושבים במשחקים מול עכו, רעננה ואשקלון? וואקמה יגיעו שוב למשחקים הגדולים מול מכבי חיפה, בית"ר ולמשחקים באירופה גם אם זו 'רק' הליגה האירופית, כפי שהופיע למשחק מול לוגאנו. ביתר המשחקים של באר שבע זו תהיה עבודתו של ברק בכר, הצוות המקצועי והיועץ המנטלי, איתן עזריה, לעזור לו להתכונן למשחקים כמו המפגש הבא מול הפועל רעננה כי נגד ויקטוריה פלזן, וואקמה יעשה את זה עצמו.
השער המוקדם של ב"ש מול הפועל חיפה הביא יותר נזק מתועלת. יש משפט שאומר ש"אתה יכול, אבל לא רוצה. כשתרצה, כבר לא תוכל". ב"ש שכבשה מוקדם הרגישה נינוחה מהמשחק שנפתח כאילו זה עניין של מתי, איך וכמה נכבוש בהמשך. אכן אלה היו רגעים של קבוצה וצריכה להמשיך להכתיב קצב ולרסק כל מה שעומד בדרכה. במקום זאת הדרומיים הציגו נינוחות בלתי מובנת. הנינוחות הזו לא אפיינה את ב"ש של העונה שעברה, שהייתה קוטשת עם רגל אימתנית על הגז כל יריב בכל מגרש, כי הרעב כירסם בכולה.
הנינוחות הזו באה לידי ביטוי במחצית השניה, שבה ב"ש רצתה, אבל כבר לא הייתה יכולה. מאוחר מדי חברים, נתתם להפועל חיפה לחזור למשחק, לכבוש שער שוויון ולשמור עליו בזכות היכולת הווירטואוזית של ארנסטאס שטקוס. חוזרים הביתה. האדומים עשו את הדרך לבירה עם עוד משחק, תחת הכותרת: הגישה!
למשחקים הגדולים הוא יופיע, אבל מה עם היתר? וואקמה (אלן שיבר)
כאב הראש של ברק בכר (אלן שיבר)