נדמה שהשנה קשה למצוא היגיון בשיגעון של הכדורגל הישראלי. מירוץ אדיר לאליפות, בעלים שהם מאמנים בפועל, אימפריות קורסות ושחקנים שהיו במשך שנים שחקני ליגה לאומית הופכים לכוכבים בליגת העל. להסתכל על נבחרת העונה ולשפשף את העיניים.
שבעים אחוזים מהשחקנים שם לא היו בכלל מועמדים בתחילת העונה להיות שם. אז להתחיל מהחלק הטוב או הרע? ממאבק האליפות הכי צמוד ומרתק שהיה פה מזה שנים או מהדעיכה באיכות הקבוצות הגדולות שמייצרת סימני שאלה לגבי הפערים בין הטוב ביותר שלנו לכדורגל האירופי הסטנדרטי. בעצם שניהם קשורים אחד לשני באופן הדוק. להלן ההסבר.
פלייאוף עליון: מי תתעלה בתוך החולשה הכללית?
מכבי ת"א והפועל ב"ש מציגות העונה גרסה אפורה יחסית לקבוצות המצוינות שהן העמידו בשנים האחרונות. שתיהן נחלשו וזה מה שנתן לקבוצות האחרות את התחושה שיש הזדמנות השנה לצמצם פערים.
אחרי סיבוב ראשון גרוע, מכבי ת"א מצאה בסיבוב שני איזון הרבה יותר טוב, אפילו טוב מאוד. האיזון הושג ברגע בו מכבי ת"א עברה לשחק עם שלושה בלמים, כשאלי דסה ודור מיכה תופקדו בכנפיים. דור פרץ, אבי ריקן ואייל גולסה במרכז הקישור.
מכל קבוצות הצמרת, לדעתי, יש לצהובים את הפוטנציאל הכי גדול מבחינת סגל ובמאני טיים עליהם להוכיח שהם מממשים אותו. ג'ורדי קרויף הוא איש כדורגל מעולה, שבחר לנסות לאמן, ובכל זאת אני עדיין תוהה האם הוא מאמן בנפשו ובליבו. בינתיים הגביע כבר הלך, ולכן אליפות היא בגדר חובה בעונה כזו.
מן העבר השני, הפועל באר שבע נמצאת במקום הראשון על אף אינספור תלאות, פציעות, הרחקות והשעיות. אין קשר בין הקבוצה שנבנתה בתחילת העונה לזו שמשחקת עכשיו. באמת מגיע שאפו לברק בכר והשחקנים שמגרדים ניצחונות. אני לא בטוח שבקרבות הצמרת זה יספיק כי הרבה מנהיגים מהשלד הקודם כרגע אינם. בשלבי ההכרעה של העונה הקרובה הדרומיים יצטרכו שחקנים חדשים שחובת ההוכחה שמוטלת עליהם היא להראות, שהם בנוים מחומר של אליפות.
אליפות היא חובה. מכבי ת"א (דני מרון)
בכל זאת הגענו, למרות הכל. ב"ש (דני מרון)
הצלע השלישית היא בית"ר ירושלים, שכובשת ללא הפסקה. אלי טביב הפך את הצהובים שחורים לבית הבראה לשחקנים שמתדלקים את הקרייירה שלהם, אך במקביל קשה לראות את הקרקס שמתנהל כל משחק בין היציע לספסל ולהאמין שהכדורגל שלנו מתנהל ככה. טביב עושה כרצונו וצוחק על כולם. יסלח לי בני בן זקן, אני מחמיא לתוצאות אבל לא יכול לכבד את הדרך. גם אם כל מאמן היה נותן לדברים האלה לקרות בצורה כזו, היה קשה לי לכבד את את חציית הגבולות כי כשאנשי הכדורגל שלנו לא מכבדים את הענף והמקצוע, מה נצפה מאלה שבחוץ?
אני מצדיע לשחקנים בבית"ר ירושלים, שמתעלמים מרעשי הרקע ומוכיחים אופי ואיכות מעבר לציפיות. כל הכבוד על התוצאות, אך אסור להשלים עם הדרך לשם. למען האמת, בשנים עברו ,כשהיו פה קבוצות איכותיות, זה לא היה מספיק. השנה בית"ר מבינה שיש לה הזדמנות חד פעמית לנצל את חולשת האחרות.
הרביעית בצמרת היא הפועל חיפה שנמצאת בעונה נהדרת, אותה אפשר לכנות כהיסטורית. כמה שנים לא אמרו שם בפה מלא שחיפה אדומה. העונה החלומית הזו יכולה להסתיים עם גביע וצמרת גבוהה, ומגיע שאפו לכל הנוגעים בדבר. אחרי שנים של כישלונות ומפחי נפש, ניר קלינגר חזר להשפיע וייצר קבוצה בצלמו: משקיענית, לוחמת ומנצחת דרך מחויבות ואמונה, גם בימים שהיא פחות איכותית.
מכבי נתניה ובני יהודה הן זרקור חיובי כל אחת בדרכה. בשתיהן אפשר לראות השפעה נהדרת של סלובדן דראפיץ' את שי ברדה ויוסי אבוקסיס על הקבוצה שלהם. הסיפור של שתיהן הוא הסיפור שצריך להנחות את הכדורגל שלנו. הרמה ירדה, אז תאמינו בשחקנים צעירים, רעבים (חלקם מליגות נמוכות), שישחקו כדורגל לוחץ והתקפי. אולי נשתפר ככה.
שאפו לתוצאות, אי אפשר לכבד את הדרך (יוסי שקל)
עונה היסטורית. הפועל חיפה (יוסי שקל)
פלייאוף תחתון: הסיפור העצוב של מכבי חיפה
מכבי חיפה היא סיפור עצוב. אימפריה שהפכה לקבוצה מעוררת רחמים, לא מסוגלת לעמוד בלחץ וחסרת חיים. לירוקים יש אומנם סגל לא רע בכלל, אך בפועל הוא ננראה כמו אוסף מבוהל של שחקנים.
לא אתפלא אם את העונה הבאה הם יתחילו עם חצי אצטדיון ריק. כל המהפכות הלא יציבות של יענקל’ה שחר רק מבלבלות יותר את המערכת. המאמן ההולנדי החדש נראה מנותק מהקבוצה והשאלה היא האם מו אלאך, המנהל המקצועי, מבין את כל מה שהאחרים לא הבינו. יש סימן שאלה גדול לגבי זה.
אשקלון ועכו מועמדות לירידה כי אשדוד ורעננה התחזקו ונראות הרבה יותר טוב. עכו ואשקלון זקוקות לרצף של שניים שלושה נצחונות כדי לחזור לעניינים. כשנשארו שבעה משחקים, הסיכוי לכך נראה קלוש. מסאי דגו יצטרך לעשות מהפך עם סגל שחקנים מוגבל מאוד אחרי שאפילו יובל נעים הבין שהשנה הוא בנה קבוצה לא מתאימה לקרבות תחתית והרים ידיים.
כישלון של כולם כולל כולם (יוסי שקל)
נבחרת העונה הסדירה בסימן טרנד 3 הבלמים.
ארנסטס שטקוס: שמר הכי הרבה פעמים על רשת נקיה (13) והוכיח שהוא מניה בטוחה.
הגנה
שמואל שיימן - מגן יציב וחכם, שמבשל הרבה (4). מדובר בעונה הכי טובה של שיימן מאז נחת בישראל.
גבריאל תמאש - הבלם של ליגת העל. בעל נוכחות. כריזמה. טכניקה וניסיון שייצב את הפועל חיפה כולה.
איתן טיבי: בשקט בשקט, בלם הנבחרת סוגר עוד עונה יציבה, כשהמעבר לשלושה בלמים בהחלט עשה לו טוב, והפך את מכבי ת"א לקבוצה בעלת ההגנה השניה בטיבה בליגה (20 שערים בסה"כ).
לואי טאהא: ההגנה הכי טובה בליגה חייבת נציג (18 שערי חובה). לפעמים נדמה שההגנה לא מאורגנת, אבל היא ההגנה שספגה הכי מעט בליגה. ללא מיגל ויטור ושיר צדק, ללואי טאהא יש תפקיד מפתח בהצלחה האדומה.
אלי דסה: המגן הכי טוב בישראל, ובפער הגדול. האיש שחזרתו שינתה קבוצה שלמה מכל הבחינות. תוצאות (6 ניצחונות, תיקו והפסד ב-8 הופעות), הבקעות. ספיגות. השחקן הכי חשוב של מכבי ת"א.
באנקר. שטקוס (אלן שיבר)
הפך בעל כורחו למנהיג הגנת ב"ש (דני מרון)
קישור
קלאודימיר פריירה - הקשר שהפך למכונת שערים (9) ובישולים (5), וזאת בעיקר מהמצבים הניייחים. קלאודמיר מנווט את הקישור והפך ללב הפועם של בית"ר י-ם.
חנן ממן - עונה מצוינת בשתי קבוצות צמרת בעונה אחת. שנת ההתבגרות של הקשר שסומן כבר מגיל צעיר (8 שערים ו-5 בישולים).
ערן לוי - קאמבק באיחור של עשר שנים. כמו קווטרבק בפוטבול. קפטן נתניה משגר כדורים מופלאים מכל מקום לכל מקום. רץ מעט, אך עושה המון (7 שערים ו-9 בישולים).
התקפה
איתי שכטר - עונה גדולה למנהיג של ביתר י-ם. פשוט לוקח על עצמו ומייצר מהלכים שמשנים משחק. יש לו גם קריירה מובטחת לאחרי הפרישה (צוללן).
דיא סבע - מספרים מדהימים לשחקן מדהים. כובש (18 שערים) ומבשל (6 בישולים). חד באיזור המסוכן ונע לעומק יפה כשערן לוי עם הכדור. עונה פשוט נהדרת.
מאמן העונה: ניר קלינגר
סלובדן דראפיץ' את שי ברדה וברק בכר, שהצליח להתגבר על כל המכשולים, הם הסגנים של ניר קלינגר בעונה שהחזירה אותו לתודעה אחרי שנים של תהיות.
שחקן העונה: דיא סבע
קלאודימיר ושכטר אורבים לדיא סבע בפינה, אבל כרגע מלך שערי הליגה הוא המוביל בזכות עונה מדהימה.
תגלית העונה: ניקו אולסק
ניקו אולסק מקדים את רוסלן ברסקי שאחרי סיבוב ראשון מצוין קצת דעך, ועלי מוחמד שנפצע והושבת לתקופה ארוכה.
אכזבת העונה
כל שחקן מאמן ומנהל במכבי חיפה.