הפועל באר שבע הגדולה הנוכחית מושתתת על שלושת הב', BBB, אם תרצו: ברקת, בכר וברדה. כל אחד מהם בפני עצמו הוא תנאי הכרחי להצלחה של המועדון בשלוש השנים האחרונות, אבל נדמה שהיחיד שבלעדיו שום דבר מזה לא היה קורה, הוא ברדה. לראייה, אלונה ברקת ניסתה במשך שנים לבנות קבוצת צמרת, אבל התקשתה בגיוס שחקנים איכותיים, עד שברדה הגיע ושחרר את הפקק. כשבכר הצטרף כצלע השלישית ב-2015, באר שבע בהנהגת ברדה כבר הייתה קבוצה שנלקחת ברצינות ועם בסיס איכותי מאוד בסגל.
למעשה, לא היה כזה סיפור בכדורגל הישראלי מאז החזרה של אלי אוחנה לבית"ר ירושלים לפני 27 שנים, של שחקן שסוחב על כתפיו קבוצה מהמקום הכי נמוך, לפסגות הכי גבוהות. היום, לפני סיבוב הפרידה של הקפטן מהיציעים, נבין את החיבור המיוחד, בין שחקן לעיר, למועדון ולאוהדים, ומאיפה הכל התחיל.
עונת 1998-99 הייתה עצובה עבור אוהדי הפועל באר שבע. אחרי הזכייה בגביע ב-1997, הגיעה ירידה טראומתית בתוספת הזמן של המחזור האחרון, כשבנוסף, הבעלים החדש, אלי זינו, שחרר לא מעט שחקני בית. אז, כמו נווה מדבר בשיממון מקצועי וזהותי, הגיע אליניב ברדה.
גילי לנדאו, מאמן הקבוצה שהעלה אותו לקבוצה הבוגרת, נזכר: "אחרי שלושה ימי עבודה במועדון, קבעתי עם זאב זלצר, מאמן נבחרת הנוער והמנהל המקצועי של כל נבחרות ישראל, להתרשם משני צעירים, אחד מהם היה ברדה. ראיתי אותו בשני אימונים, זיהיתי שחקן נייד, מהיר, ובעיקר לוחם שלא נותן לבלמים היריבים לנשום. לא היססתי והזמנתי אותו מיד לסגל הבוגרים". ברדה בן ה-17, שערך הופעת בכורה בדרבי מול בית"ר ב"ש, נראה מיד כמי ששייך למעמד. גם האוהדים וגם לנדאו ראו את התכונות שדבקו בשחקן לאורך הקריירה: "הוא היה מאוד בוגר לגילו. יש כמה סוגים של מנהיגים. הוא אמנם היה מנהיג שקט, אבל עוד בתור ילד, ראית שיש לו חוצפה, אומץ, יורד לגליצ'ים, מאוד אנרגטי, ומשפיע על אחרים. ברמת האישיות, הוא היה אהוב על כולם והדביק את כולם בחדוות המשחק שלו".
ברדה תמיד היה שם בשביל ב"ש (דני מרון)
כבר בשנותיו הראשונות בקבוצה הבוגרת, אפשר היה להקביל בין מצב הקריירה של ברדה למצב של באר שבע, כשעם הפריצה הגדולה שלו, הגיעה גם החזרה של הקבוצה לבמה המרכזית. ב-2001, אחרי פתיחת עונה נוראית, שכללה חילופי שני מאמנים, החלוץ הוביל את המועדון בחזרה לליגת העל, כשהוא מסיים, ביחד עם אופיר חיים ורמי אבו-לאבן, כמלך שערי הקבוצה עם 10 כיבושים. בשיחה עם "ערוץ הספורט", סתיו אלימלך, קפטן וסמל באר שבעי, מספר: "הוא רצה ללמוד בכל אימון. אני זוכר שבאחד מהמשחקים בשלבים הסופיים של מאבקי העלייה, רציתי להוריד קצת את המתח בחדר ההלבשה, אבל לא היה לי פרטנר, כולם היו שקועים, עד שאליניב קם, התחלנו להקפיץ את הכדור ולהטריף את כולם. הוא שם שער מהיר וחשוב באותו משחק".
העונה וחצי הראשונות של המועדון אחרי העלייה, היו מוצלחות. השנייה, 2002/03, נפתחה בצורה טובה במיוחד, כשסגל איכותי עם רביעיית זרים נדירה, התמודד בצמרת בשנה בה מכבי חיפה הגדולה שיחקה בליגת האלופות ומכבי תל אביב של קלינגר רצה לאליפות. עד שבסוף ינואר, אחרי תקופה ארוכה של גישושים, דיווחים ושמועות, הגיעה הבשורה: ברדה עושה את המסלול של מי שהציג טיפה של כישרון בתחילת המילניום, ועובר לחיפה. העזיבה של החלוץ, שחקן הבית האהוב, התקווה המקומית, עוררה מחאה של האוהדים שהבינו שלהנהלה בראשות זינו אין שום שאיפה לקידום המועדון. אלימלך מספר: "הרגשנו שרצינו ליהנות ממנו עוד קצת, שהוא והקבוצה היו יכולים לפרוח ביחד. עם אליניב היינו יכולים להטביע חותם של קבוצה ששואפת לקחת תארים".
כעבור שנתיים וחצי באר שבע ירדה ללאומית פעם נוספת, בעוד ברדה לא מוצא את עצמו אצל רוני לוי בכרמל. ב-2005 הוא עבר להפועל תל אביב, ואחרי שנה, הגיעה העונה הגדולה הראשונה שלו בליגת העל. ברדה כבש עשרה שערי ליגה, כולל רביעייה נגד הכח רמת גן, והשיא הגיע בשלב הבתים של גביע אופ"א, עם צמד ענק מול פריס סן ז'רמן בפארק דה פראנס.
העונה המצוינת הקנתה לברדה מעבר לגנק, וביחד עם חבריו להפועל תל אביב סלים טועמה וגילי ורמוט, שגם חתמו בקבוצות בבלגיה, הצית את הקאמבק למדינה בה פרחו בעבר ישראלים כמו אוחנה, רוני רוזנטל ושלום תקווה. החלוץ השתלב מיד בקבוצה ובעיר, וסיים כמלך השערים המשותף של הליגה עם 16 כיבושים. בעונה הבאה, גנק כבר זכתה בגביע, כעבור שנתיים באליפות, ולאחר מכן עלתה לשלב הבתים של ליגת האלופות בפעם השנייה בתולדותיה, כשברדה כובש שער קריטי בפלייאוף נגד מכבי חיפה. לצידו של ברדה צמחו שניים מהכישרונות הגדולים של הכדורגל העולמי: קווין דה בריינה וטיבו קורטואה, שניהם ראו בשחקן דמות לחיקוי. הוא ענד את סרט הקפטן לסירוגין, וההצלחה שלו פתחה את הדלת לעשרות שחקנים ישראליים שקיבלו הזדמנות במדינה, כשבמקביל, לא מעט אוהדי באר שבע עקבו אחרי ביצועיו ושמחו עבור הבן האובד.
טועמה, שזכה בשתי אליפויות עם סטנדרט ליאז', מעיד: "לא ציפיתי למה שקרה שם. הוא מעולם לא נתן כאלה מספרים בארץ, ופתאום הוא כבש המון. התקשורת, השחקנים, כולם מיד כיבדו אותו. הוא עזר והיה כתובת לכל הישראלים שהגיעו לליגה, כולל כמובן לברק יצחקי שהצטרף אליו לקבוצה. הוא היה דמות מרכזית בקהילה הישראלית שהייתה והתפתחה שם".
היה מודל לחיקוי עבור דה בריינה וקורטואה (GETTY)
ב-2013, ההנהלה של גנק כבר לא רצתה לתת לו חוזה ארוך, וקבוצות ליגת העל ראו ליגיונר נחשק על המדף. אלא שזה היה מאבק אבוד. הסיפורים על הרצון לחזור לעיר, והמשא ומתן עם אלונה, כבר ידועים. אלא שגם האופטימיים ביותר התקשו לחזות עד כמה האפקט יהיה מהיר. מקבוצה שנשארת בליגה במחזור האחרון, עונה שנייה ברציפות, לסגנית אלופה שעולה לחצי גמר הגביע. ברדה סיים את עונת החזרה הראשונה עם שבעה שערים ושישה בישולים אבל התרומה שלו מחוץ למגרש הייתה עצומה לא פחות. מלבד ההצטרפות של מאור בוזגלו בעקבותיו, בעזרת קשריו הגיעו זרים איכותיים ששיחקו איתו בבלגיה, כמו גליינור פלט ודויד הובר. הוא העניק לקבוצה שבירה ונאיבית ווינריות ואופי. אוהדי באר שבע שפשפו את העיניים כשהיו רואים שחקנים מתיישבים על הדשא אחרי ספיגת שער, כשברדה מרים ומנער אותם. הקפטן היה מקפיד לעשות את המרחק הלא קטן מהמגרש לאוהדים ביציע בווסרמיל כדי למחוא כפיים, להודות ולפעמים גם לעלות ולחגוג. הוא היה יורד מעמדת החלוץ גם לרחבה כדי לתת גליץ' כשצריך, כשבלא מעט משחקים הוא בכלל הורכב כקשר אמצע. המספרים מדברים בעד עצמם: באר שבע חזרה בעונת 2013/14, עונת החזרה שלו, שש פעמים מפיגור לניצחון, בדיוק אותה הכמות כמו בארבע העונות שקדמה לה.
בעונה הבאה, באר שבע נשארה תחרותית, כשבדרך ברדה מנצח את מכבי תל אביב עם שלושער שכל כולו תצוגת תכלית, עם גולים ברגל ימין, שמאל ועם הראש. אבל נפילת מתח נוספת בפלייאוף שהצטרפו לירידה עצומה ביכולת אחרי ההודעה שברק בכר יחליף את אלישע לוי בקיץ, הובילו לסיום במקום השלישי ולתבוסה הגדולה בגמר גביע המדינה למכבי תל אביב. משם, היה צריך לבנות מחדש.
ואז זה קרה שוב. אותו חיבור, אותו ניצוץ. בכר רענן את המערכים. וואקמה, ראדי, שהר וצדק חיזקו את השורות. מליקסון, אחרי עונת קאמבק בה אלישע לוי לא הצליח להביא את הכישרון שלו לידי ביטוי, פרח מחדש. אבל על כולם ניצח ברדה. בדצמבר 2015, אחרי דקת משחק, הוא כבש את שער היתרון במשחק החוץ מול מכבי תל אביב, בדרך לניצחון שני של באר שבע בבלומפילד ב-12 שנים. בהמשך הגיעו השער מול בית"ר בטרנר בפלייאוף שגרם לשחרור אנחת הרווחה הגדולה אולי בהיסטוריה של העיר, כל הדרך להנפה האדירה בסוף העונה. בגיל 34, ברדה נתן את עונתו הגדולה ביותר בהפועל באר שבע, עם 14 שערים. כשנבחר לשחקן העונה, לא מעט גבות הורמו כשערן זהבי, שכבש 21 שערים יותר ושבר שיא לאומי, לא זכה בפרס. אלא שמי שמודד את ברדה במספרים כנראה לא עקב אחרי הסיפור עד כה. גולים הם חשובים בכדורגל, הם השורה התחתונה, אבל מאחוריהם יש מערכת שלמה של נסיבות, שמתחילות במשרדי ההנהלה, ונמשכים ברוח ובאופי של כל שחקן על המגרש. ברדה השפיע על כל אחד מהפרטים האלה, הייתה לו נגיעה בכל תחום במועדון שהיה כושל מקצועית, והוביל אותו לעשות היסטוריה. מדובר בבנאי, פרויקטור, שחקן שגם אחרי שיאים בקריירה, לא היסס ללכלך את הידיים במקומות הפחות נוצצים של הכדורגל כדי לעזור לקבוצה ועיר שהוא אוהב.
סלל את הדרך לשושלת של ב"ש (אלן שיבר)
נדמה שבעונה ההיא, הוא נתן את כל מה שיש לו. העונה החולפת הייתה רוויית פציעות, וברדה ראה לא מעט מהספסל או מהיציע את הקבוצה דורסת בדרך לאליפות שנייה, ורושמת קמפיין אירופי היסטורי. עדיין, הוא תרם את חלקו, כשכבש צמד כמחליף מול הפועל אשקלון והפך פיגור לניצחון, בתקופה שהקבוצה הייתה קצת תקועה. הוא הבקיע שער שהפיח תקווה זמנית במשחק הבית מול בשיקטאש, וגם ריגש והתרגש כשכבש מול הפועל כפר סבא ביום בו סבו הלך לעולמו.
העונה, הוא עוד הספיק לבשל פעמיים במעט ששיחק, כולל במשחקו הלפני אחרון עד הערב, מול מ.ס. אשדוד. אחרי התאונה באימון שהעמידה את חייו בסכנה ושמה קץ לקריירת המשחק שלו, ברדה כבר חשב קדימה, לא בזבז זמן, והצטרף כעוזר מאמן, תפקיד שהוא צפוי למלא גם בעונה הבאה.
סוף השבוע האחרון בכדורגל עמד בסימן פרידות. אז נכון, לא מדובר בקאמפ נואו העצום שמחא כפיים לאינייסטה, וגם לא ליובנטוס סטאדיום שבכה עם בופון, אלא "רק" ב-15,000 צופים בטרנר. ונכון, לא כל העולם יישא עיניים לסיבוב האחרון של ברדה, אבל עבור אוהדי באר שבע מדובר ברגע מכונן, משמעותי לא פחות מזכייה באליפות, הזדמנות אחרונה לראות שחקן גדול לובש את המדים האדומים. אחרי שכל הדמעות יתייבשו, גם ברדה יוכל לעצור, להתבונן על מה שהשאיר אחריו, ופשוט להיות גאה.