כך הפך להיט מהסיקסטיז להמנון של אוהדי נבחרת אנגליה

לשירי כדורגל, כידוע, יש דרכים משונות לכתוב את עצמם. המנונים שמזוהים עם המשחק לפעמים מגיעים ישירות - כלומר, שירים שנכתבים על קבוצות או על המשחק - אבל לפעמים הם יכולים להגיע ממקומות מאוד לא צפויים. מאוהדי בית"ר ירושלים שאימצו לעצמם קטע אלקטרו גרמני או שיר של הפט שופ בויז, אוהדי מכבי חיפה שהציפו מחדש את אנריקה איגלסיאס ואוהדי מכבי ת"א שעד היום שרים שיר של להקת "אופספרינג". הכי ניינטיז שיש.

הדוגמא המובהקת ביותר לכך מגיעה אלינו מהרמקולים של אצטדיון וומבלי. זה קרה ביורו 2020 (שנדחה עקב הקורונה ל-2021) - נבחרת אנגליה, אחת המארחות של הטורניר, היתה בעיצומו של מסע ניצחונות נהדר, עם חלומות על זכייה ראשונה אי פעם באליפות אירופה לאומות. ומתוך שמחת הניצחון, התנגן באצטדיון שיר ישן - ומוכר. "Sweet Caroline".

"קרוליין המתוקה" (בתרגום חופשי) הוא שיר פופ מתקתק שנכתב ב-1969 ע"י זמר שהוא שם דבר במוזיקה האמריקנית - ניל דיימונד. דיימונד, שכבר הוציא שלושה אלבומים עד האלבום הנוכחי - "Brother Love's Travelling Salvation Show" (שם קליט במיוחד), כתב את השיר במקור לאשתו, מרשה, אבל שמה לא התחבר טוב ללחן. הוא קיבל לידיו מגזין, שבו נראה דיוקנו של נשיא ארה"ב דאז ג'ון קנדי, ובתו קרוליין - וכך החליט לשנות את השם שבשיר. אגב, דיימונד אפילו שר את השיר המוצלח ביום הולדתה ה-50 של קנדי, בשנת 2007.

והשיר הפך ללהיט ענק. הוא הגיע לצמרת הגבוהה של מצעדי הפזמונים בקנדה ובאוסטרליה, אחרי שנתיים גם הגיע לאי הבריטי - ובמצעד השנתי של "בילבורד" לשנת 1969 הוא סיים במקום ה-22 (מתוך 100). זה היה שיר אהבה מתרפק, על אדם שמצא את עצמו בזרועות אהובתו, וגילה בה מחדש גם את עצמו. יחד עם הלחן רווי כלי הנשיפה, זה עבד כמו קסם.

אז איך כל זה קשור לספורט? כאן אנחנו מגיעים דווקא לקבוצת בייסבול. ה"בוסטון רד סוקס" נהגו לנגן את השיר בכל משחק בית שלהם ב"פנוויי פארק", המגרש הביתי שלהם, לכל הפחות מאז 1997. זה התחיל לפרקים, ומשנת 2002 הם היו מנגנים אותו בכל משחק - במהלך הסיבוב השמיני. השיר הפך לכל כך מזוהה עם הקבוצה, שדיימונד ביצע אותו במשחק הראשון של עונת 2010.

והיתה לכך אפילו משמעות סנטימנטלית - ימים ספורים אחרי הפיגוע במרתון בבוסטון, באפריל 2013, דיימונד הופיע שוב באצטדיון ושר עם הנוכחים את השיר, הפעם בגרסה שקטה יותר ומרגשת, שהפכה להזדהות עם הקורבנות. לאות הזדהות, היריבה הגדולה, הניו יורק יאנקיז, ניגנה את השיר באצטדיון שלה לאות סולידריות. בעקבות כך, המכירות של השיר עלו ב-600 אחוזים - ודיימונד החליט לתרום את התמלוגים לטובת קרן שתסייע למשפחות הנפגעים.

ומשם, אנחנו עוברים לאנגליה - אבל עוד לא לכדורגל. כי קודם כל, הוא היה המנון דווקא בקרבות אגרוף. אדי הרן, שארגן קרבות רבים, נהג לנגן את השיר המאוד רומנטי - רגע לפני ששני גברים הולכים להתכסח בתוך זירה. תואם את האווירה. בדרך כלל, זה קרה לפני צלצול הפעמון וכניסת המתאגרפים, באופן שידע מאוד להלהיב את הקהל - שאהב להצטרף לשיר המדבק והמרגש. בעשור הקודם של המילניום, הוא הפך למזוהה מאוד עם קרבות האגרוף באי הבריטי.

והכל בגלל הבת של הנשיא. ניל דיימונד (Photo by Theo Wargo/Getty Images for Songwriters Hall Of Fame )

ואחרי כל אלה, הוא הפך להיות גם המנון של אוהדי נבחרת אנגליה. פול קאר, פרופסור לניתוח מוזיקלי באוניברסיטה של דרום ויילס, כתב מאמר על הפיכתו של השיר ללהיט אצטדיונים, ושם כתב: "מה שבולט הוא הפשטות של השיר, ואיתו גם משהו במילים". המילים, שכללו את המשפט: "זמנים טובים מעולם לא הרגישו טוב כל כך", והבילד אפ לפזמון: "ידיים פוגשות ידיים, מושיטות ידן, נוגעות בי, נוגעות בך" - עד הרגע שבו השירה הגדולה מגיעה לשיא. קצת כמו בכדורגל - ההשהייה ואז הקליימקס שבו כל הרגש מתפרץ.

וכמו כל הדברים הגדולים - גם האירוע הזה קרה לגמרי במקרה. טוני פארי, שהיה הדי.ג'יי באצטדיון וומבלי במהלך משחקיה של אנגליה, החליט ברגע אחד לנגן את השיר - במהלך משחק שמינית הגמר נגד גרמניה. "הלכתי עם הבטן שלי", הוא הודה. "זה כל כך הצליח, שגם הגרמנים הצטרפו לשיר...". לאור ההצלחה, זו הפכה למסורת שליוותה את אנגליה לאורך כל הטורניר - עד הגמר, וההפסד הכואב לאיטליה בפנדלים.

דיימונד, אגב, התרגש מאוד מהבחירה האמנותית של אוהדי נבחרת אנגליה; ואפילו פרנק סקינר, שכתב את הלהיט הגדול "Three Lions", אמר ש"הוא חושב שסוויט קרוליין הפך לשיר טיפה יותר טוב" מהשיר שכתב.

מאז, השיר הישן מהסיקסטיז הפך לשיר שמלווה את האוהדים האנגלים לכל מקום שהם הולכים. שיר רומנטי קטן שכתב אהוב לאהובתו הפך להמנון שמושר ע"י עשרות אלפי אוהדים אנגלים (עם קצת עזרה מאלכוהול, כמובן) - ומספק את רגש השמחה אחרי עוד ניצחון מרגש. עכשיו, אם תרצו זו סגירת המעגל - השיר שנולד בארצות הברית, יגיע עם האוהדים האנגלים בחזרה לשם. והקהל האנגלי הגדול יקווה ששוב, אחרי 60 שנה של המתנה, הזמנים הטובים ירגישו שוב כל כך טוב.

כל כך טוב. כל כך טוב. כל כך טוב.

כך הפך להיט מהסיקסטיז להמנון של אוהדי נבחרת אנגליה

מסיפור אהבה של ממפיס, דרך מדשאות הבייסבול של בוסטון ועד היציעים של וומבלי: רגע לפני שאנגליה עולה לדשא במונדיאל, זמן להכיר את הסיפור של "סוויט קרוליין"