יש שלוש דרכים לכתוב על הדרבי הארור הזה. הראשונה: להתלונן על הקבוצה, על ההנהלה, על הבעלים ועל האפסנאים. זה בטח מה שהיו עושים אוהדי מכבי במקרה דומה.
הדרך השניה היא בסגנון אריק איינשטיין: אמרו לו שהחולצה האדומה וכדומה, המנון ללוזר. שיר חיינו.
אני בוחר הפעם בדרך השלישית: אני אופטימי, אני שמח, אני אוהב את הקבוצה הזאת, וחכו חכו. המחזור הרביעי הזה ייראה לכם איפה שהוא באביב הקרוב כמו זיכרון רחוק של אשליה מתוקה. צהובה ומתוקה.
דווקא היום, והיום גם יותר מאשר אחרי התבוסה שהנחלנו לבית"ר, אני אומר לכם שיש בחודורוב קבוצת כדורגל מעולה, עם כישרונות, עם מוטיבציה, עם יכולת. ה-4:1 הזה זה כמו לחטוף 1:0 בדקה החמישית. יש לנו עוד 85 דקות ואנחנו עוד נראה לכם.
הפרשנים יכתבו למה זה קרה. הם יגידו למה ברדה עלה במערך פתוח, כשהוא צריך היה לסגור ולתסכל ולעצבן ולשחק מכוער. למה טוריאל ספג את הצהוב הטיפשי והורחק וגם יחרטטו משהו על זה שהוא לא חזר לעצמו מאז הרפתקת הנסיעה שלא הייתה לאירופה. והם ישאלו למה ולמה ולמה וחלק אולי יגידו שלא יעזור כלום, אבל חוץ מאיזו טעות קטנה בשנה שעברה, הפועל פשוט לא יכולה על מכבי.
לא מעניין. נשאיר את זה לפרשנים.
ביום שישי נגד הפועל פתח תקווה אנחנו חוזרים לעצמנו בגדול והכל יהיה בסדר. הליגה רק התחילה יש לנו לפחות עוד ארבעה דרבים לפנינו וזה היה הפסד הראשון והאחרון העונה.
יש נחישות, יש יכולת ויש טוריאל (צילום: אלן שיבר)
תשאלו אותי מאיפה אני יודע? ברור שאני לא יודע. אבל בפעם הראשונה בחיים, אחרי 60 שנות אהדה לקבוצה הזו, אחרי ההתמכרות ללוזריות ולמרה השחורה, אני מחליט לכתוב שטויות של אופטימיסט.
חוץ מזה שיש פה גם כמה נקודות חיוביות. קודם כל, זהבי לא הבקיע. זה כבר שווה הכל. דבר שני, גם יונתן כהן לא הבקיע. אתם רואים כמה טוב. רק תחשבו חיובי.
יש כמובן גם אתנחתא קומית לדרבי הזה. הישאם לאיוס. בחיי שחשבתי שהוא כבר מזמן עזב את הארץ. אם הוא מבקיע נגדנו, זה סימן שיש מישהו שיושב למעלה ומחליט לכתוב את הדרמה של סוף העונה כשהוא מתחיל אותה בקומדיה.
שקלתי אם לכתוב משהו על אושר דוידה. אני אסתפק בכך שמדובר בצידו המכוער של הכדורגל. שילמד מדור פרץ מה זה להיות גבר, וספורטאי, והאמת? תודה לאל שהוא כבר לא איתנו.
ויהיה בסדר הפועל, תירגעו. תכינו את השלטים ואת הצעדה ליום שישי, נעשה קבלת שבת יפה וניפגש בדרבי הבא שיסתיים ללא ספק בניצחון אדום ומהדהד.
או שלא. אבל למי אכפת להיות אופטימי? פעם אחת לשם שינוי.
שילמד מדור פרץ להיות ספורטאי. דוידה (צילום: אלן שיבר)