חובבי הספורט בארצות הברית אוהבים סיפורי הצלחה, קאמבקים, מהפכים, ווינרים ואנדרדוגים, אבל באותה מידה גם טרגדיות, שערוריות ונפילות. תקשורת הספורט האמריקאית היא ללא ספק האלופה בהמלכת מלכים ובעריפת ראשם. קחו למשל את מייקל פלפס. הספורטאי האולימפי המעוטר ביותר בהיסטוריה לא קיבל שום הנחות כשנתפס עם באנג. אפילו לאנס ארמסטרונג סופג תחקירים נוקבים בתוכנית "60 דקות" על ימין ועל שמאל בניסיון להוכיח כי נטל חומרים אסורים. וכל זה עוד מבלי שהוזכרו שמות כמו קובי בראיינט, מוחמד עלי, או. ג'יי. סימפסון, מייק טייסון ואחרים. סיפורה של ננסי קריגן הוא "החבילה המושלמת", שכוללת טרגדיות, פליטות פה, שערוריות, שיאים, קונספירציות ועוד.
"למה אני? למה אני? למה, למה, למה?!" מיררה בבכי ננסי קריגן, זמן קצר אחרי שאלמוני חבט בה עם אלת בייסבול. ב-6 בינואר, 1994 התכוננה קריגן, בת ה-24 לאליפות ארצות הברית בהחלקה אומנותית על הקרח. עבורה זו הייתה אמורה להיות ההכנה האחרונה למשחקי החורף האולימפיים חודשיים לאחר מכן. בישראל ההחלקה על הקרח הוא אינו ענף מוכר במיוחד מעבר לפן הבידורי, אבל באמריקה מדובר בלהיט ואחד מענפי הספורט הפופולאריים ביותר. ביום חמישי ההוא לקראת השעה 15:00 קריגן בדיוק סיימה אימון על הקרח לפני האליפות. היא ירדה מהמשטח וכשהתקרבה לחדר ההלבשה ניגש בחור מסתורי וחבט בברכה בעוצמה רבה.
אחרי שהתכוננה חודשים למאבק מול היריבה טוניה הארדינג ספגה קריגן מכה רצינית, תרתי משמע. היא נאלצה לפרוש מיד מאליפות ארצות הברית והשתתפותה במשחקים האולימפיים בלילהאמר 1994 בנורבגיה הייתה תחת סימן שאלה גדול. התקשורת האמריקאית, שהייתה המומה עוד מהדקירה של הטניסאית מוניקה סלש בהמבורג באפריל 1993, הציבה מיידית את קריגן במעמד של קדושה מעונה וליוותה אותה במהלך ההחלמה.
עד מהרה נחשף נדבך נוסף בתקיפה. הסתבר שאותה יריבה מרה, טוניה הארדינג, שזכתה באותה אליפות, תכננה את ניסיון החיסול הזה יחד עם בעלה לשעבר וחברו במטרה לרסק את רגלה של קריגן. כצעד מתבקש, התקשורת הכניסה מיד את הארדינג לרשימה השחורה. אותה רשימה שקל מאוד להיכנס אליה וקשה מאוד להיחלץ ממנה. הוועד האולימפי האמריקאי לא הדיח את הארדינג מהמשלחת וצירף את קריגן, שכבר הספיקה להתאושש. בכך הפכה התחרות ההיא בלילהאמר למעניינת ביותר במשחקי החורף.
ב-25 בפברואר, 1994 הגיע רגע השיא שלה, שהיה הכי אמריקאי שיש. קריגן זכתה במדליית הכסף אחרי שהקדימה את הארדינג (סיימה שמינית) והגיעה למקום השני אחרי אוקסאנה באיול מאוקראינה. המשדר ההוא ברשת NBC היה אחד הנצפים ביותר בארה"ב אי פעם – 48.5 אחוזי רייטינג. ההערצה הציבורית לקריגן הרקיעה לשחקים.
על פי התיאוריה, אחרי הטראומה והשיא צריכה להגיע הנפילה. התקשורת עקבה ודיווחה אחרי כל צעד שעשתה קריגן. מנגד, המחליקה התקשתה לעמוד בפלישה לפרטיות. אחרי שחזרה לארה"ב היא נאלצה להשתתף במצעד שערכה הספונסרית שלה, חברת "דיסני", שם המצלמות קלטו אותה אומרת: "זה מטופש, זה הדבר הכי נדוש שעשיתי בחיי". הכתבים לא ריחמו עליה יותר ותיארו אותה כמתנשאת, חסרת סבלנות ומעצבנת. קריגן איבדה מיד את התמיכה הכספית שקיבלה מהספונסרים ונאלצה לפרוש עוד באותה שנה.
בהמשך קריגן עוד עלתה וירדה מהכותרות אחרי שהשתתפה בתוכניות ריאליטי כמו "מחליקים עם כוכבים" (גרסת הקרח של "רוקדים עם כוכבים"). בתחילת 2010 היא חזרה לכותרות, הפעם למדור הפלילים. אביה, דניאל קריגן, נהרג במהלך ויכוח אלים עם אחיה מארק (ככל הנראה חנק אותו). דניאל ליווה את ננסי קריגן בכל שלב בקריירה שלה, אפילו נשא אותה על ידיו לבית החולים אחרי החבטה ההיא שספגה אי שם ב-1994. מבחינתה מדובר במכה אנושה עבורה ועבור משפחתה. מארק נעצר מיד בחשד לרצח ובהמשך השתנו האישומים להריגה. לפני שבועיים החל בארה"ב המשפט ובשבוע שעבר הוא זוכה מהריגת אביו, זאת לאחר שהוכח כי מת מהתקף לב פתאומי, האח נמנע מעונש בפועל של עד 20 שנה, אך הורשע בתקיפה ונדון ל-2.5 שנות מאסר.