גל נטישה בהפועל תל אביב, שעמום מחריד במכבי תל אביב, דכאון קיומי וכלכלי בבית"ר ירושלים, ביטול הקיזוז. לכאורה, נראה כי הקיץ הנוכחי מאיר פנים למכבי חיפה, שמתכוונת להסתער על עוד תואר אליפות ותנסה להעפיל בפעם השלישית בתולדותיה לליגת האלופות. אולם, כמעט מבלי ששמנו לב, ספינת הדגל של הכדורגל הישראלי עברה לא מעט זעזועים.
המציאות הכלכלית והמדיניות הפרקטית של ראשי המועדון הביאה לעזיבה של ארבעה שחקני מפתח ועוד חמישה אחרים שהצטרפו במקומם. והיד עוד נטויה: על הכוונת של האלופה נמצאים עוד קשר אחורי וחלוץ מרכזי. השינויים האחרונים, בדומה לקיץ הקודם, מעלים הרבה סימני שאלה: האם וויאם עמאשה ייכנס לנעליים של תומר חמד? מי יחליף את ליאור רפאלוב? אך נדמה כי לפני כל אלה, האתגר הגדול של חיפה יהיה קודם בייצוב ההגנה, החוליה החזקה בעידן אלישע לוי.
משלוש השנים של לוי בכרמל בולט נתון אחד במיוחד: בכל אחת מהעונות המדוברות הירוקים סיימו כקבוצת ההגנה הטובה בליגה. בסך הכל ספגה חיפה תחת לוי 0.67 שערים למשחק, הישג פנטסטי לכל הדעות. בעונת 2009/10 היא אף קבעה שיא ליגה עם ממוצע הספיגות הנמוך בהיסטוריה (0.45, מכבי תל אביב בעונת 1995/96 ספגה גם היא 16 שערים, אבל ב-30 משחקים לעומת 35 של חיפה).
לעומת זאת, באירופה חטפו הירוקים 15 שערים ב-14 משחקים (1.07 למשחק) בשנתיים בהן המאמן נמצא במועדון. בהתחשב בעובדה שהמאזן כולל מפגשים מול אריות כמו באיירן מינכן ויובנטוס, לא מדובר בנתון כל כך גרוע, אבל בהחלט משהו שניתן לשפר. סיבה נוספת להבדלים בין הליגה לאירופה טמונה בעובדה שחיפה לא הספיקה להתארגן ולעשות את ההתאמות הדרושות במשחק ההגנה, כפי שקרה בניצחון על אקטובה (3:4), אחרי שהירוקים כבר פיגרו 3:0 בתחילת המחצית הראשונה ורק קאמבק מופלא השאיר את חלום ליגת האלופות בחיים.
מקרה דומה אירע בקיץ האחרון. ז'ורז' טשיירה ודקל קינן, שני השותפים להגנה הטובה ביותר בהיסטוריה של המועדון, עזבו לטובת קריירה בחו"ל. ללא שני הבלמים המרכזיים וניר דוידוביץ' הפצוע הוכתה חיפה 3:1 על ידי דינמו מינסק. לראשונה בתולדותיה הפסידה לקבוצה לא מדורגת והודחה כבר בשלב מוקדמות הליגה האירופית. הכתם עדיין לא נמחק ואפשרות להדחה מוקדמת מול בוראץ הבוסנית, קבוצה שחיפה צריכה ויכולה לעבור, אינה באה בחשבון הפעם. החשש בחיפה הוא שהפרישה המוקדמת של אריק בנאדו, שעליו בנו כעוגן בהגנה ובחדר ההלבשה עד לתום הקמפיין האירופאי, תפגום ביציבות של החוליה האחורית.
מעבר למנהיגות והניסיון של בנאדו, גם המספרים שלו מדברים בעד עצמם: בזמן ששיתף פעולה עם אנדריי פיליאבסקי, ספגה חיפה 0.78 שערים למשחק. בלעדיהם הירוקים חטפו שער לערב. "אריק עשה קריירה מופלאה", טוען מאמן מכבי חיפה לשעבר יצחק שום. "אבל לא הבנתי איך אפשר לבנות על שחקן לחצי עונה. מה היה קורה אם הוא היה מצטיין, אז בדצמבר היו מוותרים עליו?".
יוריצה בוליאט, הבלם הקרואטי שמחליף את בנאדו, הוא שחקן שקט ופיזי. במועדון מרוצים מאוד מהשתלבותו, אבל עדיין חסר לו תיאום עם פיליאבסקי. דבר שרק הזמן יוכל להשלים. הבאתם של פיליאבסקי, בוליאט והשוער בויאן שראנוב מחזירה את חיפה למקורות. בעבר הרחוק, כאשר השוק המזרח אירופאי היה פרוץ והזרים שנחתו פה היו לרוב ממוצא זה, זכינו לראות כמה מהשחקנים הטובים ביותר ששיחקו בישראל: רומן פץ (אוקראינה) ואנדריי אוסטרובסקי (בלארוס) הם שניים מהשמות הבולטים שעיצבו את מרכז ההגנה של חיפה בעבר.
הניסיון הקודם עם הבלמים רפאל אולארה הצ'ילאני, דייגו קרוסה ואיגנסיו קאנוטו הארגנטינים נידון לכשלון ואלה עזבו במהרה את הארץ. בחיפה מודים כי הבאתם של שחקנים עם צבירת ותק ביבשת, ולפיכך יכולת הסתגלות מהירה יותר, הייתה שיקול בחיזוק הקבוצה השנה.
שראנוב לא אמור, לפחות לא בפתיחת העונה, לתפוס את המקום בהרכב, אבל בהמשך עשוי לקבל את האפודה מספר 1 על חשבונו של ניר דוידוביץ'. השחקן בן ה-23, שהגיע מאופ"ק בלגרד ובארצו נחשב "לשוער העתיד של הכדורגל הסרבי", הוא השקעה עתידית. אולם, ברור שהסיטואציה לפיה פועלים בקבוצה אחת שני שוערים בכירים היא רגישה. דוידוביץ', שקיבל את הגזירה החדשה בהבנה נוכח הפציעות הרבות שעבר וגילו המתקדם, נתקל במקרה דומה בעונת 2002/3.
אז הוא קרע את הרצועה הצולבת במשחק מוקדמות ליגת האלופות מול בלשינה, ודודו אוואט הוזעק כדי לעמוד בין הקורות. התוצאה על הדשא הייתה ספיגה של 42 שערים בעונה אחת, דבר שחיבל לחיפה בסיכויים לזכות באליפות, אותה איבדה במחזור הסיום בשל הפרש שערים. "זה לא אמור להשפיע על ניר כי אין לו כבר מה להפסיד", סבור בוני גינצבורג, בעבר שוער חיפה ונבחרת ישראל. "הביאו את שראנוב כדי להסתכל לטווח ארוך, כחלק מתהליך של חילופי משמרות. חיפה צריכה להסתכל מה נכון לה כקבוצה: ניר עבר הרבה פציעות והוא כבר לא אותו שוער שהיה. גם אם הוא יירד לספסל באמצע העונה זה לא יהיה אסון גדול".
נעלם נוסף הוא באשר לתפקודו של טאלב טוואטחה. המגן בן ה-19, ששותף בעונה שעברה ב-21 משחקי ליגה, היה אחד מהתגליות המרעננות של העונה. בכל פעם שהחליף את פיטר מסיללה הוא עשה זאת בכבוד ושילובו במערך ההגנה של חיפה נראה כמו המהלך הכי טבעי שניתן לעלות על הדעת. כשהדרום אפריקני שב להרכב מניתוח שעבר, טוואטחה ירד לספסל והעונה אמורה להיות הראשונה בה יפתח כמגן השמאלי הבכיר.
הדינמיות של טוואטחה והאוריינטציה ההתקפית שלו (מסוגל לשחק גם כקשר שמאלי) יכולות להשכיח את עזיבתו של מסיללה. לגבי התרומה ההגנתית שלו, תכונה שתיבחן כאשר קבוצות מהסוג של גנק או רוזנבורג יגיעו לארץ בשלבים הבאים (אם וכאשר), הדעות עדיין חלוקות. "טוואטחה נתן מספר משחקים טובים מאוד בעונה האחרונה", מנתח שום. "הכל תלוי איך יתפתח. היו כבר שחקנים שנתנו תצוגות יפות בהתחלה ואחר כך נעלמו. היכולת ההתקפית שלו טובה יותר מאשר ההגנתית, אבל בשני ההיבטים יש לו עוד הרבה מה לשפר".
עם כל הכבוד לליגה, המבחן האמיתי של אלישע לוי וחניכיו יהיה השנה באירופה. מאז פרוץ המילניום הירוקים זכו ב-7 אליפויות ב-11 עונות ואחת נוספת קוזזה. זכיה בזירה המקומית הכרחית כדי להגיע ליבשתית, אבל היא כבר לא הסמן המרכזי להישגים. העפלה נוספת לשלב הבתים של ליגת האלופות, או לחלופין הצלחה בליגה האירופית, יחזירו את כוח ההרתעה שנפגע בעקבות הטונים הצורמים בהם סיימה את שני הקמפיינים האחרונים. כדי להצליח בזירה האירופאית חיפה תצטרך להתגבר על השינויים התכופים, שחלקם נובע מתוך מדיניות שלא להחזיק שחקנים בכוח. והחוליה בה השינויים האלה צריכים להצליח הכי מהר היא גם זו בה החיבור לוקח הכי הרבה זמן. ודווקא זמן, אם רוצים להגיע בכלל לאירופה, הוא לא מצרך שקיים בשפע.
מגמת השינויים הרבים שעובר ועבר הסגל של מכבי חיפה יוצר רעב, תחרותיות חיוביות על כל עמדה ומשחרר לחץ שנושאים איתם שחקנים שרוצים לעזוב. מנגד, מדובר במדיניות שעלולה לעלות למועדון ביוקר משום שהמבחן המשמעותי ביותר הוא גם המוקדם מכולם. אלישע לוי, שהוכיח את עצמו בייצוב הגנות בליגת העל, יצטרך הפעם לספק את הסחורה גם מעבר לים. וכמה שיותר מהר.