בקומדיה החדשה של וודי אלן, "חצות בפאריס", חולם הגיבור על עיר האורות של שנות ה-20, תקופה שבה אנשי רוח מכל קצוות תבל גדשו את העיר הצרפתית והפכו אותה לבירה התרבותית והאינטלקטואלית של אירופה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. למעשה, עוד מהמאה ה-18 היוותה פאריס מוקד משיכה לאמנים, סופרים, משוררים, תיירים ומה לא. התחום הספורטיבי, לעומת זאת, נותר בצל. לאוהדי הכדורגל של פאריס אין כמעט עבר להתרפק עליו. נציגתם הבכירה, סן ז'רמן, קיימת רק 41 שנים ובמאזנה בסך הכל שתי אליפויות צרפת. לרקורד הדל אפשר להוסיף את העובדה שפ.ס.ז' מעולם לא הופיעה בגמר גביע האלופות, מפעל שהוא פרי יצירתו של... צרפתי. כעת מסתמן שכל זה עומד להשתנות. לפני חודשיים נרקחה על גדות נהר הסיין אחת העסקאות החשובות בכדורגל הצרפתי, מהלך שעתיד לשכתב מחדש את ההיסטוריה של פאריס סן ז'רמן ולהצעיד אותה לעבר תור זהב משל עצמה.
בראשית חודש יוני רכשה חברת השקעות ספורט קטארית (QSI) 70 אחוזים ממניותיה של פ.ס.ז', כאשר ביתר העוגה ממשיכה להחזיק חברת "קולוניה קפיטל" האמריקאית. "הגדרנו את המטרות שלנו לחמש השנים הבאות, אבל אנחנו רוצים להישאר פה עוד שנים ארוכות", הסביר נאסר אל-חליפי העומד בראש החברה שנוסדה על ידי בנו של אמיר קטאר. "אנחנו שואפים להפוך את פ.ס.ז' לקבוצה גדולה ומותג חזק גם בזירה הבין-לאומית". השתלטות הקטארים על פ.ס.ז' הופכת את המועדון ליחיד מבין 20 קבוצות הליגה הנמצא בבעלות זרה, אבל פניהם של אנשי המפרץ לא זרות לאוהדי הכדורגל האירופאי. גם מלאגה וחטאפה נמצאות בידי אנשים עסקים קטארים ולאחרונה חתמה חברה מקומית הסכם אימוץ חסר תקדים עם ברצלונה. אל-חליפי משמש גם כנשיא ערוץ הספורט של רשת אל-ג'זירה וסביר להניח שבתוך זמן קצר פ.ס.ז' תהיה קבוצת הכדורגל המסוקרת ביותר בעולם הערבי.
לאונרדו, מאמנה של אינטר בעונה החולפת, מונה למנהל הספורטיבי של פאריס ויהיה הקברניט של הפרויקט החדש. "אני לא מפחד מאחריות", אמר קשר העבר הברזילאי, ששיחק בפארק דה פראנס בשנות ה-90'. "החלום שלי הוא להשיג כאן משהו חזק מכל דבר אחר. פאריס היא הבירה היחידה באירופה שלא הצליחה להותיר רושם ביבשת, והגיע הזמן לשנות את זה". תחת לאונרדו ימשיך אנטואן קומבוארה לעמוד על הקווים, למרות השמועות העקשניות על עזיבתו האפשרית. השינוי הקוסמטי היחיד שעשו הקטארים הוא החלפתו של הנשיא רובין לפּרוּ, שכיהן כשנתיים, במנהל הפיננסי בנואה רוסו. "אנחנו לא מתכוונים לקנות עשרה ליונל מסי, זו לא הדרך לבנות קבוצת כדורגל", הכריז לאונרדו, שהוציא כבר 84 מיליון יורו על רכש – סכום שיא בכדורגל הצרפתי בחלון העברות.
אז 10 מסי אין, אבל חבייר פאסטורה אחד כבר בדרך. הארגנטיני הצעיר, שסיכם בשבוע שעבר את מעברו לפאריס תמורת 43 מיליון יורו, יהיה הסופרסטאר הראשון שמגיע לבירה הצרפתית מאז רונאלדיניו ב-2001. סביב הכוכב שהגיע מפאלרמו בונים בסן ז'רמן סגל צעיר ורחב מאוד. השוער גרגורי קופה (38) והקשר קלוד מאקללה (38) פרשו ולודוביק ז'יולי (35) עזב. במקומם הגיעו השוערים סלבטורה סיריגו (פאלרמו, 3.5 מיליון יורו) וניקולה דושה (ראן), הקשרים האחוריים בלייז מאטוידי (סנט אטיין, 10 מיליון), מומו סיסוקו (יובנטוס, 7 מיליון) והבלם הסרבי מילאן בישבאץ' (ולנסיין, 3 מיליון) שיחזקו את ההגנה. שני השמות הבולטים בהתקפה הם הקשר המוכשר ז'רמי מנז (רומא, 8 מיליון), שעדיין לא הצדיק את הפוטנציאל שלו, וקווין גמיירו (לוריין, 11 מיליון), לדעת רבים החלוץ הטוב ביותר בליגה הצרפתית. "בהתחשב בשחקנים שהבאנו ובניסיון שלהם, אנחנו מוכנים להתמודד על האליפות", הצהיר השבוע לאונרדו. בתחילת הקיץ המטרות היו בכלל לחזור לליגת האלופות.
בצרפת יש הטוענים שאחת הסיבות המרכזיות לאי-הצלחת הקבוצה בעשור האחרון נעוצה בחוסר נכונות לשתף שחקנים צעירים. הבלם המצוין מאמדו סאקו והקשר העולה קלמנט שנטום אמנם גדלו במועדון הפריסאי, אבל אינם מעידים על הכלל. כקבוצה היחידה ממחוז איל דה פראנס המייצגת 12 מיליון תושבים, היה ניתן לצפות להרבה יותר. בשבוע שעבר פירסמה התאחדות הכדורגל הצרפתית דירוג לאקדמיות הנוער המובילות במדינה: פ.ס.ז' בקושי דיגדגה את המקום התשיעי - הרחק מראן, אוקזר וסושו המובילות. קבוצות כמו מונאקו או נאנט שילמו את המחיר הכבד של ירידה לליגה השניה בעקבות זניחת אקדמיית הנוער. כעת, עם חוקי הפייר-פליי החדשים שייכנסו החל מהעונה הבאה, למשקיעים הקטארים כבר לא תהיה ברירה אלא לטפח שחקנים מקומיים.
מעבר לשאיפות המקצועיות והכלכליות הברורות, יש לרוכשים החדשים משימה נוספת והיא השבת הקהל למגרשים. בעונה החולפת, בה סיימה הקבוצה במקום הרביעי ופיספסה את הכרטיס לליגת האלופות רק במחזור הסיום, חזו במשחקיה קצת יותר מ-29 אלף אוהדים - בקושי 60 אחוזים מתפוסת יציעי הפארק דה פראנס. בעונת 2008/9 סיימה פ.ס.ז' במקום השישי בלבד, אבל הצליחה לגייס 40 אלף איש לכל משחק. איך זה מתיישב, אתם שואלים? התשובה היא חוליגניזם. בשל אלימות קשה בשנים האחרונות והריגתם של שני אוהדים, על ידי אוהדים ממחנה אחר בפאריס, ראשי הקבוצה החליטו לאסור על מכירת 13 אלף מנויים ליציעי האולטראס. החלופה הייתה להוזיל את מחירי כרטיסי הילדים ולאפשר כניסה חופשית לנשים. הרפורמה החדשה לא בדיוק הצדיקה עצמה ואין נהירה של אוהדים למגרש הנסיכים, אבל השקט חזר.
משנה לשנה הופכת הליגה הצרפתית לצפופה וצמודה יותר. רקורד של 4 אלופות שונות ב-4 השנים האחרונות מחזיר אותה שוב לימים בהם הייתה הליגה התחרותית ביותר באירופה, קרי בשנות התשעים. אז הייתה פ.ס.ז' לגאווה אמיתית של העיר כאשר תחת יורי דז'ורקף, פול לה גואן וראי הברזילאי זכתה באליפות האחרונה (1994) והניפה את גביע המחזיקות (1996) - הישגים שהפכו את סן ז'רמן לאחת הקבוצות האהודות במדינה. בהתחשב בכך שבליון מנמיכים ציפיות, על מארסיי עבר קיץ שקט והאלופה ליל נחלשה, בפניו של הענק הרדום מפאריס נקרתה הזדמנות גדולה להשמיע שוב את קולו ולהפוך את הבירה הצרפתית לאתר עליה לרגל גם לחובבי הכדורגל.