הפסילה של אוסיין בולט בגמר ריצת ה-100 מטרים באליפות העולם היא טרגדיה ספורטיבית ברמה הגבוהה ביותר. התנפצות תקוות של שנתיים בגלל שגיאה אחת קטנה. כדי להבין באמת מה הוביל להדחה של אחד הספורטאים הגדולים בעולם צריך להיכנס לעומק של האתלטיקה. ב-1 בינואר 2010 נכנס לתוקפו חוק חדש שקובע כי אין יותר אזהרות לרצים. אין יותר הזדמנות שניה למי שזינק לפני הזמן. כלומר - פסלת, הודחת. מדיניות של "אפס סובלנות". מדוע הוא נוצר? בגלל אילוצים טלוויזיוניים, כמובן. בעבר אצן היה יכול לפסול פעם אחת ולקבל כרטיס צהוב, כלומר אזהרה. אך הדבר גרם לעיכוב משמעותי בתחרויות, כאשר היו ריצות עם שניים, שלושה ואפילו ארבעה זינוקים חוזרים (עד כדי כך שנולד המשפט: "ויש לנו יציאה נקיה"). כל זינוק פסול מעכב את לוח הזמנים בכ-5 דקות לפחות. לאחר מכן, בתחילת 2003 שונה החוק למצב שבו פסילה של אחד הרצים מהווה כרטיס צהוב לכל 8 המתמודדים. אך גם זה כנראה לא סיפק את דרישות הגופים המשדרים, והאזהרות הוסרו.היתרון המרכזי של החוק הוא ברור, לתחרות יש סדר ואין חריגות בלוח הזמנים, לפחות בכל הנוגע לריצות על המסלול. "היתרון הוא לא רק בהקשר של הטלוויזיה, אלא גם אצל הספורטאים", מסביר פיזיולוג הספורט מולי אפשטיין. "בעבר היה מצב שבו כל 8 האצנים פוסלים, אך עדיין לא מודחים מהריצה. העיכובים בלוחות הזמנים הגיעו לפעמים עד לשעה וחצי וזה בעייתי מאוד עבור הספורטאי. אצן מתכונן לריצה, נכנס לריכוז, מתחמם, בונה אנרגיות, נמתח כקפיץ שרק מחכה ליריה וכל דבר קטן יכול להרוס את הכל. אי אפשר לשמר את זה לאורך כל כך הרבה זמן. זה פשוט פגע בהם, בעיקר באלה שזינקו למקצים האחרונים במוקדמות, ברבעי וחצאי הגמר"."יתרון נוסף של החוק הוא שנמנעו מצבים של פסילות מכוונות", ממשיך אפשטיין. "אצנים בעלי סיכויים פחותים להתקדם לשלבים המכריעים היו פוסלים בכוונה במטרה להלחיץ את הפייבוריטים. הבכירים התלוננו וביחד עם בעיות הטלוויזיה ואי הנוחות שנגרמה לצופים באצטדיון נוצרה באתלטיקה המדיניות הזו של 'אפס סובלנות'". מאידך, גם החסרון מובן מאליו. "מה יקרה אם אלוף עולם יפסול?" תהו בעבר בנוגע לחוק. התיאוריה שזה לא יקרה לאתלט ברמה הכי גבוהה פשוט קרסה באיצטדיון המרשים בדאייגו. הפסילה של בולט היא לא פחות מרעידת אדמה באתלטיקה העולמית, שלמען האמת בנויה היום בעיקר על החשיפה שהפנומן הג'מייקני מביא עמו. האם ההדחה הזו תוביל לשינוי החוקה? לאפשטיין פתרון פשוט ויעיל לשדרוג המצב הקיים. "בהחלט צריך להכניס כאן שינוי, שלדעתי יפתור את הסוגיה. אין בעיה שמדיניות אפס הסובלנות תהיה בריצות המוקדמות ובחצי הגמר, אבל בריצות הגמר, בהן הלחץ הוא עצום, חייבים לתת הזדמנות אחת לפסול. זה לא יפגע בספורטאים שהשקיעו שנים רבות של הכנות וגם לא יעכב את לוח הזמנים בצורה משמעותית. צריך לזכור שיש כאן גם פגיעה מקצועית. זמן התגובה הממוצע של האתלטים ירד בשנתיים האחרונות בצורה משמעותית. אנחנו לא רואים יותר זינוקים מהירים אחרי 105-110 אלפיות השניה, אלא זמני תגובה בינוניים של 140 עד 160 אלפיות". מדובר בעובדה שנראית יחסית זניחה במקצים המוקדמים, אך בגמר היא יכולה להיות ההבדל בין המקום הראשון לרביעי. בין תהילת עולם לבין עוד נדבך בסטטיסטיקה. התקווה של מאות מיליוני חובבי אתלטיקה בעולם היא שהחוק ישונה, כך שלפחות ישוב למתכונת הקודמת שלו. אין ספק שגם שני הבריטים דוויין צ'יימברס, שפסל בזינוק בחצי הגמר, וגם כריסטין אוהורוגו, האלופה האולימפית ב-400 מ' שפסלה במוקדמות, יתמכו בכך. גם עבור שניהם מדובר באסון ספורטיבי, רגע לפני שהמשחקים האולימפיים מגיעים ללונדון. גם בולט כבר פסל באליפות העולם. זה היה לפני שנתיים כאשר הפנומן יצא לפני הזמן בריצה ל-200 מטרים, אך ההזדמנות השניה הצילה אותו. בהמשך הוא המריא לשיא עולם חסר תקדים של 19.19 שניות. הפעם בולט עזב את האדנים 0.104 שניות לפני היריה. מדובר באחת מהפסילות הגסות ביותר שהיו אי פעם בגמר לריצה כלשהי באירוע גדול. והשלכת החולצה על המסלול הוכיחה שהוא ידע מיד שזו טעות חריפה. "יש תחושה שבשנתיים האחרונות בולט איבד את הריכוז שלו", מפרט מולי אפשטיין. "אם בודקים מעט לעומק, מגלים שהוא לא עשה שום דבר משמעותי לאחרונה. ב-2010 הוא כמעט לא רץ וסבל מפציעות. גם השנה בליגת היהלום הוא נראה כבד מאוד. נראה היה שהוא פשוט לא יכול לשחזר את היכולת מברלין ובייג'ין. יש הרגשה שהוא מתפזר יותר מדי. הוא הפך לסלב - מגיע לערבי גאלה, משחקי צ'מפיונס, חושב על הקפיצה לרוחק, פוזל ל-400 מטרים. זה פשוט יותר מדי למי שרוצה וצריך להיות מרוכז אך ורק ב-100 וב-200 מטרים. מאוד אהבנו את ההצגות המעט שחצניות ששברו את המתח האדיר לפני הריצה והפך את הסיפור לחגיגה שכולם מצפים לה, אבל יכול להיות שזה גרם לחטא של גאווה. אני מאמין שביום שישי ב-200 מטרים כבר נראה בולט אחר. נכון לעכשיו הדברים לא נראים טוב, קיים מין חוסר אכפתיות. גם ההשלמה הזו עם השלכת הגופיה היא דבר לא צפוי. זה לא הרגיש לי כמו התנהלות רגילה של אתלט שמגיע למעמד כזה. הפסילה הזו היא באמת הדבר האחרון שהייתי מאמין שיקרה לספורטאי מקצועני כמו בולט". האם בולט יצליח לצאת מזה? בכל זאת בעוד פחות משנה יפתחו המשחקים האולימפיים בלונדון 2012. אין ספק שעד שיגיע הזינוק לגמר באיצטדיון האולימפי בבירת בריטניה, בולט ייאלץ להתמודד עם אין-ספור שאלות על הפסילה הדרמטית בגמר בדאייגו, על היכולת שלו להתאושש ולהתמודד עם לחץ עצום, שלא היה מעולם על אף אתלט. זה נשמע דרמטי מאוד, אבל יש נסיבות מקלות. הפסילה היא סיפור גדול אין ספק, אך בולט בסך הכל בן 25 ועדיין מדובר באחד מהספורטאים הגדולים בכל הזמנים. ספורטאים, אלה שקורצו מהחומר שבולט קורץ ממנו, יודעים לקום מהדברים האלה ולחזור לטופ. הוא פשוט הפגין מעט אנושיות. יכול להיות שהוא יוריד קצת את כמות ההצגות שלו, יכול להיות שהוא יתחיל להפגין קצת צניעות לפני הזינוק, אבל הוא ייצא מזה. אולי זו רק סטירת לחי מצלצלת. הגיע הזמן להתעורר. עדיף לפסול בקוריאה מאשר בלונדון.האירוניה בסיפור של בולט קשורה לטלוויזיה. הג'מייקני העלה לגדולה את האתלטיקה בזכות הכשרון חסר התקדים שלו, בזכות "המשחק" בפני המצלמות ובזכות הראיונות הרבים שלו - בין אם לפני גמר אליפות העולם או לפני גמר ליגת האלופות. אותה הטלוויזיה שדרשה שינויים בחוקה היא זו ששלחה אותו הביתה בלי מדליה והשאירה אותנו בלי האיש המהיר בעולם. היא זו שהותירה את הענף כולו מאוכזב. הגיע הזמן לשינוי. אנחנו הצופים כבר נסתדר עם זה. גם אם ניאלץ לסבול עיכוב ועוד 20 דקות של אתלטיקה. עוד 20 דקות של אוסיין בולט.
