המנהיג השקט

קיץ סוער עבר על בית"ר ירושלים, כהרגלה בקודש בשנים האחרונות. רוני לוי עזב חודשיים לפני פתיחת העונה, יושב הראש איציק קורנפיין חיפש רוכשים בנרות ואלה שמצא עשו סיבוב, תרתי משמע, בבית וגן. עד שכבר הספיקו להתאושש מהמכה, הגיעה עזיבתו של המאמן דוד אמסלם חמישה ימים בלבד לפתיחת העונה ויובל נעים מונה במקומו. בתווך קרו הרבה דברים נוספים, בעיקר מבחינת סגל השחקנים, שכזכור נאבק בעונה שעברה בפלייאוף התחתון. מספר שחקנים לא מבוטל מאותה קבוצה עזב, מרביתם בעקבות חוסר הוודאות שאפף את המועדון. על פניו הקבוצה נחלשה, והעונה היא מתבססת בעיקר על שחקני הבית, כאשר 8 או 9 מתוכם בהרכב. אחד מהם הוא עמית בן שושן. לאחר עזיבתו של לוי לסטיאווה בוקרשט, הוא היה מועמד להצטרף למאמנו היוצא במועדון הפאר הרומני, דבר שהיה מאושש את קופתה של הקבוצה ומכניס אוויר לריאותיו של קורנפיין. הדבר לא יצא לפועל, ובן שושן התחיל עונה נוספת בקבוצת נעוריו, ללא ספק המאתגרת ביותר בקריירה שלו.

בן שושן נשאר, אך לא היה יכול להתעלם מהמצב הקשה אליו נקלעה בית"ר. הפעם, יותר מבעבר, עלה חדשות לבקרים נושא שכרו הגבוה במסגרת חוזה ארוך טווח עליו חתם בימי הזוהר של גאידמק. כולם נכנסו לו לכיס ושאלו כיצד הוא יכול להרוויח יחד עם ברוכיאן סכומים כל כך גבוהים המכבידים על תפקודה של הקבוצה, שאפילו לא מצליחה לעבור בבקרה. בן שושן לא נשאר אדיש למצב ובמהלך הקיץ, לאחר אחד מאימוני הבוקר של הקבוצה, נכנס יחד עם ברוכיאן לחדרו של קורנפיין והציע לקצץ חמישים אחוזים משכרו. היו"ר העריך את הפניה, אך הציע את מה שעשה עם שכרו שלו - לדחות חמישים אחוז משכרם לעונה הבאה. עצם המהלך הזה העניק לשחקן קרדיט רב בקרב ההנהלה והאוהדים, ואולי כך ירדו גם המשקולות מרגליו.

לאחר שתי עונות חלשות מבחינה אישית וקבוצתית ולאחר נטישת מרבית השחקנים הוותיקים והמנוסים, הופך בן שושן לשחקן מוביל. לא רק כקלישאה, אלא כאחד שיצטרף לנווט את הקבוצה ואת הקריירה שלו על הדשא ומחוצה לו. בשנים הגדולות עם הגעת ארקדי גאידמק, הוא היה שחקן חשוב במערך של כל מאמן, אך כשחקן משלים ולא כזה שעליו יקום וייפול המשחק. העונה המצב שונה. זכוכית המגדלת תהיה מעליו בהצלחות ובעיקר בכשלונות. את בן שושן מכנים בקבוצה "המנהיג השקט", לא אחד שיריב על המנהיגות כפי שקרה עם ברוכיאן וקובי מויאל - אירוע שהוביל לעימות בין השניים באחד האימונים ולשיחת הבהרה עם קורנפיין ונעים. הוא זה שיצטרך להביא השנה את המנהיגות שלו לידי ביטוי כשמסביבו חבורה של שחקנים צעירים הרואה בו מודל לחיקוי. לא עוד גיבור מזדמן בצד, אלא לידר במרכז.

מרבית האנשים הסובבים את בית"ר מייחסים את הירידה ביכולתו של בן שושן בשתי עונות החולפות לא רק להתנתקות של גאידמק, מהלך שהוביל להיחלשות הסגל ולהתעסקות הבלתי פוסקת בשכרו הגבוה של החלוץ, אלא בעיקר לפרשת השירה לטועמה ולביקורות שספג לאחר מכן. כל אדם המקורב לקבוצה או אחד שמכיר אישית את בן שושן יאמר כי הוא האחרון שיעשה מעשה שכזה בכוונה לפגוע. הוא כמובן התנצל על כך, ואף יצא נגד אותן קריאות גזעניות במספר דרכים בהמשך.

לאורך השנים היה נהוג לחשוב שבן שושן הוא החלוץ הקלאסי של בית"ר, דעה רווחת ובעיקר מטעה ומוטעית. לכן גם בעיקר מדדו אותו על פי כמות הכיבושים, גישה שחוטאת למהותו ולתפקודו על המגרש. הוא שיחק בכנף מכיוון שהמאמנים רצו לנצל את מהירותו, אבל לא תופקד כרגל המסיימת אלא כזה שמתחיל את המהלך או זה שמוסר את הפס האחרון לגול. לראיה, בעונת השיא שלו, תחת שרביטו של ראובן עטר, כבש בן שושן 7 שערים. זהו לא נתון של סקורר.

בן שושן יודע להבקיע שערים, יעיד כל מאמן שהדריך אותו במהלך הקריירה. העונה, מכורח המציאות, הוא נותר החלוץ היחיד בסגל של יובל נעים לאחר עזיבת בן לולו ועזריאל. ובשיטה שמנהיג נעים לקבוצתו בה הוא משחק עם חלוץ בודד, בן שושן (עם הספרה 7 על גבו) הפך פתאום למספר 9 קלאסי. הרגל המסיימת, זה שהכדורים מיועדים אליו. ולראיה שער הניצחון מול הפועל באר שבע.

אפרופו יובל נעים, הוא ללא ספק המאמן המתאים ביותר להוציא מבן שושן את מה שהיה חבוי ורדום בו בשנתיים החולפות. מדובר במאמן שיודע להוציא מים מהסלע, ואכן העונה בית"ר התברכה בלא מעט סלעים המקשים על תפקודה היום-יומי. למשל, יממה לפני המשחק החשוב מול הפועל תל אביב וחוזהו של הזר היחיד מיגל פורטיז'ו עדיין לא עבר בבקרה. נעים מחזיק מבן שושן ויודע כיצד להחזיר לו את הבטחון שאבד. והבחור בתמורה מחזיר לו על המגרש בשערים. גם בנבחרת כבר הבינו שהוא חוזר לעצמו, ואלמלא החלמאות בן שושן היה רושם הופעה מספר 13 במדים הלאומיים במשחק מול קרואטיה. בערב שישי שעבר, לאחר ההפסד ליוון, החליט לואיס פרננדז, שמכיר את השחקן היטב מתקופתו כמאמן בית"ר, לזמן את בן שושן לנסיעה לקרואטיה. באותה העת ניצל הבית"רי את פגרת הנבחרת ושהה עם אשתו בחופשה בים המלח. את הטלפון הוא השאיר בבית כדי לנקות את הראש. לקברניטי הנבחרת היו 24 שעות למצוא אותו לפני שהגיעו לנתב"ג במוצאי השבת, אך כנראה "לא מספיק התאמצו שם להשיגו", העריכו מקורבי השחקן.

בראשון בערב בית"ר ירושלים תפגוש את היריבה המושבעת הפועל תל אביב. מרבית הזרקורים בצד הירושלמי יהיו על בן שושן. האם החלוץ המוכשר ימשיך ביכולתו משני המשחקים הראשונים ויוביל את הקבוצה לניצחון שלישי ברציפות דווקא מול האדומים? אולי, אולי לא. המבחן שלו יימשך לאורך העונה כולה. עונה שתענה על הציפיות, מבחינת כיבושים ולא פחות חשוב מבחינת מנהיגות, והוא יחזיר את הקריירה שלו למסלול ההמראה. בגיל 26, כאשר בעוד מספר חודשים יהפוך לאבא, ועם התעוררות על המגרש – זה הצ'אנס שלו לצאת לאירופה ואף להוביל את נבחרת ישראל בשנים הקרובות. השעון דופק.