ח"כ מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי יוזם הצעת חוק לפיה בני מיעוטים הרוצים לשחק בנבחרות ישראל יצטרכו ללמוד לשיר את 'התקווה', לחתום על הכרתם במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולחתום גם על הצהרת נאמנות למדינה, לסמליה היהודים והדמוקרטיים. זו הצעת חוק שמדיף ממנה ריח רע עד גזעני, אולי היא הגיעה כי הבחירות מתקרבות וממשלת הימין מרבה בנטיה למרכז לאחרונה בהחלטות כאלו ואחרות. אולי סתם משעמם להם בכנסת, בין מחאה כזו או אחרת מצד העם.
כל קשר בין פוליטיקה וספורט לא רק שאסור על פי הגיון, אלא גם נחשב לפוסל בעיני מוסדות כפיפ"א ואופ"א. מדוע לחייב את בירם כיאל לשיר את ההימנון? האם הוא ובני מיעוטים אחרים, שהחברה שלנו אינה מוכנה ורוצה לקבל כחברים שווים לכל דבר, לא עושים מספיק בייצוג המדינה בסקוטלנד? האם לא עזב הכל כשנקרא לדגל, כמאמר הקלישאה, ובא לסייע לנבחרת ישראל? הרצון לייהד, ולא משנה הסיבה, הוא חמור ושגוי. הרי אם הסקוטים היו מכריחים את כיאל להתנצר, היתה קמה במחוזותינו צעקה מקפיאת דם. אם הבלגים היו דורשים מעודף הישראלים המשחקים ב"ג'ופילר ליג" לחגוג ולבטא את החגים הנוצרים היינו מאשימים אותם באנטישמיות לשמה. ואם עומרי כספי היה נדרש לשים יד על ליבו בשעת נגינת ההימנון האמריקאי ולזמרו בקולי קולות לפני משחקיו ב-NBA, היינו שוקלים להחרים את הליגה.
אחד הכללים הבולטים בכל מדינה מתוקנת ונאורה קשור במילה "חופש" - החופש לבחור, חופש התנועה וחופש העיסוק הן רק חלק מהדוגמאות. ללא קשר לעמדה פוליטית כזו או אחרת, לספורטאים אסור לעסוק בפוליטיקה אלא בספורט עצמו. מרבית הספורטאים הערבים נמנעים בכל תוקף לדבר על הנושא ולהביע דעה מתוך חשש. והוא מוצדק. כי הצעות כמו אלו של ח"כ בן ארי דורשות מהם עשיית דברים בניגוד לאמונתם. האם הח"כ הנכבד לא חושב שאם כדורגלן ערבי לא היה רואה במדינת ישראל גוף רשמי שעליו לכבד, הוא היה כבר דואג לכך שלא יוזמן לנבחרת? או מסרב לשחק בשורותיה?
אז מדוע, ח"כ בן ארי, למנוע מאדם, או במקרה של הצעתך מהספורטאי, את החופש? למה לכפות על כאלו שאינם יהודים להפוך לכאלו בעיני רוחנו, כשהם אינם? ומדוע בכלל לערב דת וספורט באותה נשימה, כשזהו הרי המפלט שלנו מהמציאות המטורפת בה אנחנו חיים. גם אנחנו היהודים לא נמיר אמונתנו ו/או דתנו בשביל עבודה כזאת או אחרת, וניעלב עד עמקי נשמתנו אם יהיה זה תנאי לפיו נחוייב לפעול. סעיף 2 בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע ש"אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא". בסעיף 7 מפורט כי "כל אדם זכאי לפרטיות וצנעת חייו". היכן הזכאות הזו? אינה קיימת כנראה כשמדובר בפופוליזם זול.
הספורט הישראלי יכול להיות גאה בכך שלמרות חוסר במשאבים, בני המיעוטים מצליחים ומתברגים בצמרת ענפיו השונים, ולראיה העובדה ששלושה מחמישה המובילים בטבלת מלך השערים בליגת העל (עמאשה, ראדי, סבע) אינם יהודים. זהו בדיוק התחום בו כשלנו כישלון חרוץ עם העליה האדירה מברית המועצות לשעבר ואתיופיה. אולי, ח"כ בן ארי, תדרוש מהם גם לשנן בעל פה את מצע מפלגתך, להיבחן בנושא ולהצביע לה בבחירות? האם אין אנו אמורים לקבל את האחר? כמדינה שנלחמת בגזענות הנוטפת מיציעים רבים במגרשיה, בעיקר מצד אוהדים בורים וטיפשים, עלינו לסרב בכל תוקף ליוזמה הזו. מי שלא חינך את ילדיו שלו שלא לכנות את חבריהם "ניאו נאצים", לאחל להם "שואה" ושלל אימרות המביישות כל אדם שפוי בתוכנו ובפצע המדמם אותו לא נוכל (ואסור לנו) לשכוח לעולם - אל לו לדרוש מאחרים שיהיו כמוהו. במיוחד כל עוד אנחנו לא שפויים, קצת גזענים ולא מבינים מה ראוי ומה לא.