ב-2009 הגשים זאביק חיימוביץ' חלום ילדות, לשחק באירופה. בגיל 26 עזב את ישראל והפך לליגיונר הישראלי השני שמשחק ברוסיה, אחרי עידן שום ששיחק תחת אביו יצחק באלניה ולאדיקווקז. הבלם הישראלי חתם בטרק גרוזני לשלוש שנים, ומאז הוא משחק בעיר שהיתה עד לפני מספר שנים אזור קרבות מהאיומים בהיסטוריה. את חיי היומיום הוא מעביר בעיר קיסלובודסק, המרוחקת מספר שעות נסיעה מגרוזני ומצויה בשטח רוסי למהדרין. יממה לפני משחקי בית נוסעים השחקנים לגרוזני, משתכנים באחד המלונות המאובטחים שם, עולים לכר הדשא ובסיום המשחק יוצאים מתחומי צ'צ'ניה במטוס פרטי השייך לקבוצה.
העברתו של חיימוביץ' לליגה הרוסית לא היתה מעוררת הדים רבים כל כך לולא הקבוצה שהחתימה אותו היתה זו המייצגת את בירת הרפובליקה צ'צ'ניה, שבדרום מערב מדינת הענק. בחבל ארץ שסוע מלחמות זה נמצאת אוכלוסיה עצומה של מוסלמים שיעים, רבים מהם קנאים דתיים. למרות הסיכון חיימוביץ' לא חשש. "זרמתי, לא פחדתי. דיברתי עם המאמן שהביא אותי חיה 500 ק"מ איזור נופש שקט".
תחילת דרכו היתה נהדרת. חיימוביץ', דובר השפה הרוסית מבית, חתם על החוזה בטרק גרוזני ועוד לפני שדרך על הדשא החלו המחמאות. המאמן ויקטור גרוזני צוטט: "חיימוביץ' גבוה, מטפל מצוין בכדורי גובה ויודע להתמקם. הוא בדיוק מה שחיפשנו". גם השכר הגבוה גם היה בהתאם לציפיות. "שוב אנו מוכיחים שיש לנו קבוצה בעלת גוון בינלאומי רחב", הוסיף במסיבת עיתונאים מיוחדת, סגן נשיא המועדון היידאר אלחאנוב, "חיימוביץ' הוא שחקן ברמה גבוהה, ובשלב הזה אנחנו זקוקים לשחקנים חזקים כמוהו".
בצ'צ'ניה ראו בהחתמת חיימוביץ' מצד אחד צעד פוליטי מבריק של הנשיא, שמעוניין להציג את מדיניותו כפייסנית וכחותרת לאחווה בין-דתית, אבל מצד שני גם ראו את הפוטנציאל שיש בבלם הישראלי המחזיק בהופעה אחת בלבד בנבחרת, במשחק נגד בלארוס ב-2007. "המאמן שרצה אותי הכניס אותי מיד לעניינים" הוא מספר,"קיבלתי ביטחון ושיחקתי רוב המשחקים בחצי העונה הראשונה. לצערי הוא התפטר אחרי מחלוקות עם ההנהלה ומאז הרבה יותר קשה לי".
ארבעה מאמנים עברו מאז בגרוז'ני - צ'צ'ני, בלארוסי, רוסי ואפילו כוכב העבר ההולנדי רוד חוליט. מחיימוביץ' לא תשמעו מילה רעה על אף מאמן. "מכל אחד למדתי. חוליט לדוגמא לא נתן לי לשחק אבל לראות את ההתנהלות שלו, איך כוכב ברמתו מדבר בגובה העיניים - זאת היתה חוויה". ההסבר של הבלם הישראלי לאי ההשתלבות שלו ברור: "כל מאמן הביא את השחקנים שהוא מאמין בהם. ברוסיה אין הגבלה לזרים. כל מאמן שהגיע קיבל פנקס פתוח כי אין בעיה של כסף ודבר ראשון הביאו בלם. נוצר מצב שהמאמנים הבאים לא החזיקו ממני כמו זה שהביא אותי. היום לדוגמא אנחנו שישה בלמים, כל אחד שהגיע הביא בלם אחד לפחות ואותי הוא לא מכיר. הגעתי למצב שכל כמה חודשים, עד שאני כבר מוכיח את עצמי, אני צריך להתחיל הכל מהתחלה ולהוכיח למאמן נוסף שהמקום שלי בהרכב. גם אם הייתי טוב יותר נתנו קרדיט לאלה שהביא המאמן החדש".
בעוד שבועיים הליגה ברוסיה תסתיים ולטרק גרוזני תסיים את העונה בתחתית, אבל אין סכנה שתרד. העונה, מתוך 30 משחקים עד כה, יש לחיימוביץ' שבע הופעות בלבד. למרות שהבלם הישראלי מחזיק בחוזה לעוד חצי שנה, הכסף שהרוסים נותנים לא מעניין אותו. חולצת ההרכב חשובה לו יותר. "יש מחשבות לעבור ולשחק במקום אחר", הוא קובע, "אני מרגיש שבא לי. אני נוהג לא להישבר ולא התבאס על ההחלטות שעשיתי. אני רואה את זה כחוויה לעבור ללמדינה אחרת, לכדורגל אחר, לתרבות שונה. אני כן רוצה לחפש קבוצה אחרת בחו"ל, כזו שאוכל להשתלב בה. התקופה האחרונה ברוסיה לא קלה לי, והיא לא קלה לאף שחקן שמרגיש שלא משנה מה יעשה הוא לא יהיה בתמונה. בדיעבד אני לא מצטער על כלום, אני שמח שחוויתי משהו אחר בחיים עם כל הקשיים, ויש קשיים. יש תקופות קשות שאתה מגיע הביתה ואומר לעצמך 'נמאס לי'. הייתי רוצה לבוא למקום שמבחינה מקצועית יעריכו אותי יותר ואשחק יותר. רק שחקנים ששיחקו בחו"ל יכולים להבין את ההרגשה שלי. אף אחד לא הבטיח לי שהכל יהיה ורוד ורק זמנים טובים וכיף, אני משתדל להסתכל בתמונה המלאה וליהנות. הקריירה קצרה".
חיימוביץ' החל את הקריירה בחממה של טוברוק, עבר גם בהפועל רעננה, הפועל פ"ת, בני יהודה, ואחרי תקופה נהדרת במכבי נתניה הוא עבר לרוסיה. לפני כמה חודשים הפועל ת"א ומכבי ת"א הציעו לו לחזור לארץ. הוא סירב. ייתכן שהיום הצעה כזו תגרום לו לחזור ארצה. "אם תגיע הצעה מישראל לא אפסול מיד", הוא אומר, "נשב ונחשוב, אבל אם לומר את האמת - מבחינת השאיפות שלי אני רוצה לנסות עוד משהו בחו"ל, אולי מדינה אחרת, חוויה אחרת".חיימוביץ' עוקב אחרי ליגת העל, קורא את הדיווחים וצופה בטלוויזיה. שני דברים יושבים לו על הלב. הביקורת על הליגיונרים שמעשירים את חשבון הבנק ולא זוכים לשחק, והנבחרת. בפעם הראשונה הוא מרים את הקול: "יש אנשים שאוהבים להסתכל על הצד הכספי. אלה העיניים הצרות של אנשים, תמיד יותר קל ללכלך מאשר לפרגן. אני לא חושב שיש ספורטאי שמרוויח הרבה כסף וטוב לו שהוא לא משחק או לא אכפת לו. אם יש אחד כזה, אז הוא לא ספורטאי. לגבי הנבחרת, צורם לי שלא קיבלתי צ'אנס, שלא זימנו אותי כדי לצפות בי או לפחות שהיו באים אלי לרוסיה. לא אשקר, ציפיתי שיקראו לי לפחות למחנה אימון, שייבחנו אותי, שיסתכלו עליי גם בגלל שאני ישראלי שמשחק בחו"ל ואי אפשר לראות אותי על בסיס שבועי".
בשבוע הבא יוצא חיימוביץ' לחופשה. אחר כך הוא מתכוון לבחון עם סוכניו את ההצעות לעתיד טוב יותר. בינתיים הוא מבטיח: "אני מאוד מאמין בעצמי, יש לי מה לתת. סה"כ אני בשיא הבגרות בקריירה, עוד מעט בן 29 ושיא הבשלות לשחקן. אני מאחל לעצמי שבקרוב אני אהנה מבחינה מקצועית יותר ממה שאני נהנה היום".