"עצוב", "נשבר לי הלב", "אסור היה להם לעשות את זה ככה". שלוש תגובות ראשוניות, משלושה אוהדי ליברפול קרובים, ושהקבוצה, כמובן – מאוד קרובה ללבם. וזה לא משנה אם אחד לקח נשימה ארוכה לפני התשובה, השנייה אמרה את זה בדמעות והשלישי ירה את זה באמצע דיון, כשהוא בכלל מגן על ההחלטה. הנקודה החשובה כרגע היא שזו התחושה שאוהדי ליברפול מסתובבים איתה מאז פוטר אתמול (רביעי) קני דלגליש מאימון ליברפול. ודווקא על ידי בעלים שבעצם מינויו של קני נראה היה שיודעים דבר או שניים על איך עובד הקהל של הקבוצה מגדות המרסי.
כשוורנר, הנרי וה-NESV שלהם, והעבר הלא רחוק – והמאוד מוצלח, והמאוד מרגש – בבוסטון רד סוקס, הגיעו במקום צמד המשוקצים היקס-את-ג'ילט, אוהדי ליברפול לא הצליחו להסתיר את ההתרגשות. העובדה שתחת ידיהם הרד סוקס, מועדון אדום, ותיק, עטור תהילה ורווי אוהדים, זכה ב-2004 באליפות ראשונה אחרי 86 שנה, הציבה יותר מדי קווים מקבילים למצבה של ליברפול כיום מכדי שהצבא האדום מאנפילד יוכל שלא לפנטז על עתיד טוב יותר לקבוצה שלהם.
אבל אלה לא היו רק הקווים המקבילים האלה או המיאוס מהיקס ומג'ילט שהביאו את אוהדי ליברפול לקבל את הנרי ואת וורנר באהבה. הנרי, למשל, העלה סרטון שלו לאינטרנט בו הוא פונה אליהם ישירות. הוא תיקשר איתם בטוויטר. הוא הראה מעורבות בכדורגל האנגלי. והוא מינה את קני.
אבל איכשהו, כשתחת החגורה שלהם רק עונה מלאה אחת בליברפול, הבעלים הנוכחיים כבר עומדים מול קהל אוהדים שהוא לא רק שבור לב, אלא גם כועס, וממורמר – כמו שתגובות בפורומים ובפייסבוק מהיממה האחרונה מלמדות.
אין ספק שהתחושות הללו נובעות גם מכך שהקבוצה סיימה את העונה במקום השמיני, עם אותו מספר נקודות כמו של פולהאם, מתחת ליריבה העירונית אברטון, עם שישה ניצחונות ביתיים בלבד (רק ארבע קבוצות פרמייר-ליג ניצחו פחות מזה בבית העונה) ועם אחוזי הצלחה מהגרועים שהקבוצה ידעה מזה עשורים. והאמת היא שגם אין דיון אמיתי לגבי האם קני צריך היה לעזוב או לא. זו לא הנקודה.
הנקודה היא שבתוך חודש, הבעלים האמריקנים הנוכחיים של ליברפול הוכיחו שהם מצד אחד יכולים להיות די פזיזים, ויחד עם זאת ציניים וקרי לב. זהו שילוב שאף אוהד לא רוצה בבעלים שלו.
למה די פזיזים? כי לפני חודש הם פיטרו את דמיאן קומולי, האיש שהיה אחראי על הרכש מאמצע העונה שעברה. עבור האדם ברחוב, פיטורי קומולי מובנים לגמרי. הרי כולם מכירים את פיאסקו אנדי קארול, את שפיכת הכסף על סטיוארט דאונינג או את הכשלון עם ג'ורדן הנדרסון.
אבל קארול הוא פיאסקו רק אם אתה חורץ גורל של שחקן בגיל 22, דאונינג הגיע בגיל 26 ועם רזומה של עשרות הופעות בנבחרת ואחרי עונה של 7 שערי ליגה ו-8 בישולים והנדרסון היה קפטן נבחרת אנגליה הצעירה שבגיל 20 פאביו קאפלו זימן אותו לבוגרת. ושחקנים כמו אשלי יאנג, למשל, בכלל לא היו רוצים להגיע לליברפול, כי מבחינתם היא לא שדרוג אמיתי. אבל גם אם כל השלושה האלה ייכשלו בסופו של דבר כשלון חרוץ, קומולי עדיין עשה גם כמה דברים טובים, בראשם רכישתו של לואיס סוארס, אבל גם ההחתמות של חוסה אנריקה וצ'רלי אדם היו מוצלחות. אבל לאדם ברחוב זה לא מזיז. מגן שמאלי מצוין ב-6 מיליון? איזה שעמום.
זו גם הסיבה שתדמיתו של קומולי הושחרה עוד קודם, בעקבות הקדנציה שלו בטוטנהאם. את מי מעניינת העובדה שבשנתיים וחצי הוא הכניס ממכירת שחקנים 75% ממה שהוציא על רכש, ושבכלל כל ההעברות שעשה (28 שחקנים נכנסו, 28 יצאו) עלו לטוטנהאם בסך הכל פחות מ-15 מיליון יורו בשנה? את מי מעניין שהוא בנה כך את השלד של הסגל שבסופו של דבר הגיע לרבע גמר ליגת האלופות? שהוא האיש שהנחית את שני הכשרונות הכי מבוקשים של התרנגולים, לוקה מודריץ' וגארת בייל, ששווים כיום פי כמה וכמה מאשר כשהגיעו? מעניין לומר שהוא "שפך" 170 מיליון יורו בשנתיים וחצי ונכשל בכמה רכישות בעלות פרופיל גבוה.
אז נכון, הקדנציה של קומולי בליברפול חסרה את ההצלחות הגדולות של הקדנציה מטוטנהאם, ויש בה את הכשלונות שלה, אבל הבעלים של ליברפול התנהגו כמו האנשים האלה מהרחוב, שיודעים רק מה שהכותרות הסנסציוניות מספרות להם, ונפטרו מבנאדם הרבה לפני שהוא קיבל את הזמן הדרוש כדי להצליח במשימה שהונחה לפניו. זו חובבנות.
אבל אם המקרה הזה מצביע על התנהלות שכונתית, הרי שפיטורי קני מצביעים על תכונות אחרות לגמרי, גם הן לא מבשרות טובות.
בקיץ שעבר דבר אחד היה ברור: וורנר והנרי לא רוצים להמשיך עם קני. אבל ההצלחה שלו בחצי העונה שקיבל אשתקד די כבלה את ידיהם של הבעלים. אז בחוסר חשק הם נתנו לו חוזה לשלוש שנים, ואז פיטרו אותו אחרי שנה אחת בלבד. במילים אחרות, זה מה שהם עשו: מינו מאמן אהוב, כנראה מבלי להבין באמת אם הוא מתאים או לא ובעיקר כדי לזכות באהדת הקהל (החלטה צינית ולא מקצועית), נתנו חוזה ארוך טווח למאמן שהם לא ממש רוצים (החלטה שנוגדת את תחושתם), ושלחו הביתה אחרי שנה אחת בלבד מאמן שהוא אגדה מהלכת במועדון (החלטה קרת לב). ככה הם הביאו אליפויות לרד סוקס?
סאגות דלגליש וקומולי מגלות קצת מהפנים האמיתיות של הבעלים האמריקנים הנוכחיים של ליברפול. אוהדי הקבוצה יכולים להתנחם בעובדה אחת: אם היאנקיז כאן רק כדי להרוויח כסף, הם יצטרכו בסופו של דבר לגרום לכל הסיפור הזה לעבוד. וכדי שהאוהדים עצמם לא ינהגו באותה צורה, הם צריכים לתת לוורנר ולהנרי עוד קצת זמן להשלים את המשימה. לפני שהם יוצאים לנקום את נקמתו של קינג קני.