כשזה קורה פעם אחת, זה נס. אבל כשזה קורה עוד פעם, ועוד פעם וככה שלוש-ארבע פעמים באותה עונה, זה כבר לא נס, אלא מכביזם. רוח מועדון. הרבה פעמים אני שומע שבאים לשחקנים ומאמנים ומרימים גבה על נאומי מוטיבציה, אבל במכבי יש את הרוח הזאת. כל תמונות שחקני העבר בנוקיה והאווירה בתוך ומסביב למועדון משפיעות על כל מי שנמצא בתוכו.
כשהיה 15 הפרש לצסק"א ומשם ירד ל-10 עם השלשה של ריקי היקמן, החל מיני מומנטום של מכבי בסוף הרבע השלישי שבעצם התחיל את המהפך הדרמטי הזה. אם אלך לסוף המשחק, אני חושב שב-4 הפרש לרוסים והיה אפשר לקרוא את השפתיים שלהם ולהבין שהם הולכים לעשות חילוף על כל חסימה ובעיקר על טייריס רייס או דייויד בלו, בעלי הדם הקר. השחקן של בלו עשה טעות נוראית. היה אסור לו לתת לו לבוא לכדור, ואם כבר עדיף לדחוף אותו פנימה ושיקלע רק 2 נקודות. אחרי החסימה שרייס עשה, גם השומר שלו נעלם.
טיפת מזל אף פעם לא הזיקה (gettyimages)
גם לפדרמן זה ברור
עם כל הקרדיט שמגיע למכבי, ואני רוצה ללתת להם אותו, ההתקפה האחרונה של צסק"א הייתה יותר שגיאה של חרייפה כי הכדור ברח לו מהידיים ומכבי ניצלו זאת לניצחון. זאת באמת התוצאה הכי מפתיעה שיש ואני סכים עם רסקין: פשוט אין מילים וזה מה שיפה בכדורסל. צריך טיפת מזל, ולמכבי הייתה אותה.
אם נחזור לניסים, אז אני לא יודע מה יותר גדול: המשחק הראשון במילאנו או הניצחון הזה. יכול להיות שצריך להפסיק לדבר על ניסים, כי זו כבר שגרה. גם כשמדברים על אותו סל משוגע של דריק שארפ מדברים על אוסף שגיאות שיצר את הניצחון. גם פה, זה אוסף של שגיאות הגנתיות שיצרו שלשה של בלו, ועוד שגיאה נוראית של חריאפה.
גם שון ג'יימס חוגג
והאוהדים? תנו להם רק עוד ניצחון אחד...
אחת הבעיות הגדולות של צסק"א הייתה מילוש תאודוסיץ'. מסינה ראה שרייס לוקח את המשחק על עצמו והיה צריך לשים עליו שומר אחר במקום תאודוסיץ', כי רייס פשוט קלע בקלות מדי עליו. יכול להיות שתאודוסיץ' לא היה צריך להיות על המגרש, ושפארגו היה מתאים יתר, אבל כנראה ששוב לא האמינו בו. המיס-מאץ' שהוא יצר בהגנה, וההחטאות בהתקפה, לא השתלמו בצורה כזאת שישאר על הפרקט.
ומילה לסיום על דייויד בלו. לא הייתי נותן לו לפרוש, והייתי רוצה להיות הסוכן שלו. הוא נותן עונה פשוט פנטסטית.