טורבו בדרך לבנק? מצב החוזה של דני אבדיה

יום אחד, בעוד כארבעה חודשים, זה יקרה - שני הצדדים יישבו לשולחן ויתחילו לדבר. בצד אחד, טומי שפרד, מנג'ר וושינגטון וויזארדס. בצד השני, דאג נוישטדט ומתן סימנטוב, הסוכנים של דני אבדיה. על הפרק, הרגע החשוב ביותר מבחינה כלכלית בחייו של כל שחקן NBA צעיר: הדיון על הארכת חוזה הרוקי.

היו ימים בהם לא היו ממש חוקים לחוזי הרוקיז, ואיש הישר בעיניו עשה. גלן "ביג דוג" רובינסון, למשל, חתם במילווקי על חוזה ל-10 עונות תמורת 68 מיליון דולר לפני כשלושה עשורים; שנה אחר כך הוכנס לראשונה "סולם שכר הרוקיז", ומאז ועד היום, החוקים די ברורים: אם נבחרת בסיבוב הראשון, המקום בו נבחרת קובע כמה תרוויח בחוזה הראשון שלך. מדובר בחוזה שלרוב נמשך 4 שנים - כך שהקבוצה משלמת פחות בשנים בהן הצעיר מתפתח. ואז, בקיץ שבין העונה השלישית לרביעית בחוזה הרוקי, יושבים השחקן ונציגיו עם הקבוצה ומדברים על החוזה הבא.

בימים אלה אבדיה והוויזארדס עדיין נאבקים על מקום בפליי-אין, אבל ב-NBA אתה אף פעם לא מתרכז רק בכאן ובעכשיו. זה התפקיד של השחקנים והמאמן. בהנהלה כבר משרטטים לעצמם תסריטים לשנים הקרובות, ועל פי כל האינדיקציות מהעונה הנוכחית, שפרד רוצה את אבדיה כחלק מהעתיד הזה. מעכשיו והלאה, זה עניין של מספרים - והשאלה שעומדת בבסיסו של כל משא ומתן, היא אילו מספרים ייכתבו על הדף שעליו יתנוססו, אם וכאשר, החתימות.

בין האנטר לקנארד
כדי לחפש קנה מידה להשוואה, הלכנו לראות אילו הארכות חוזה קיבלו שחקנים מסוגו של אבדיה בשנים האחרונות. בכל מחזור יש כוכבים ששנה לפני סוף חוזה הרוקי כבר מקבלים את "הארכת החוזה המקסימלית", שנעה בין 25 ל-30% מתקרת השכר, תלוי בהישגי השחקן - למשל, לוקה דונצ'יץ' שנבחר לחמישיות העונה עוד על חוזה הרוקי קיבל את ההארכה המקסימלית, 215 מיליון דולר ל-5 שנים. חוזים גבוהים קיבלו גם עם ג'ה מוראנט, ג'ייסון טייטום, טריי יאנג, זאיון וויליאמסון, דונובן מיצ'ל ובאם אדבאיו, ואפילו, קשה להאמין היום - בן סימונס. במדרגה הבאה נמצאים כוכבי המשנה - אנשים כמו ג'ורדן פול וטיילר הירו, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, מיקאל ברידג'ס או אר.ג'יי בארט, שקיבלו בדרך כלל באיזור ה-23-30 מיליון לעונה. גם כאן אין מה לחפש השוואות.

במדרגה השלישית נמצאים השחקנים שמעניינים אותנו. אלה שאמורים היו להיות, בזמן חתימת החוזה, השחקן הרביעי, החמישי או השישי הכי חשובים בקבוצה שלהם. ואלה השמות והמספרים: דיאנדרה האנטר, אחרי עונה שלישית של 13.4 נקודות לערב, קיבל מאטלנטה 90 מיליון דולר ל-4 עונות. ברנדון קלארק, חלק חשוב מהספסל של ממפיס, זכה בחוזה של 50 מיליון ל-4 עונות. לוק קנארד קיבל 56 מיליון ל-4 עונות מהקליפרס, קלדון ג'ונסון (שמאז הפך לכוכב של קבוצתו המדשדשת) קיבל 74 מיליון ל-4 עונות מהספרס, שנתנו לדריק ווייט שנתיים קודם 70 מיליון ל-4 עונות. קווין הרדר קיבל מאטלנטה 65 מיליון ל-4 עונות, רוברט וויליאמס, סנטר בוסטון, 48 מיליון ל-4 עונות, ו-וונדל קרטר ג'וניור האריך חוזה באורלנדו עם 50 מיליון ל-4.

ההבדלים בין חוזה לחוזה כאן די גדולים; אפשר להעריך בזהירות שמעמדו של רוברט וויליאמס ב-NBA כיום, כשחקן חמישייה במועמדת לאליפות, גבוה בהרבה מזה של האנטר או קנארד, למשל. אז מה מוביל לשוני? בעיקר שני דברים: איפה הקבוצה רואה את עצמה במדרג הטוענות לכתר ב-NBA, וכמה שכר פנוי יש לה קדימה. בוסטון, למשל, ידעה שהיא כבר הולכת לשלם הרבה לג'ייסון טייטום וג'יילן בראון שנים קדימה, כך שוויליאמס (שצריך להגיד בהגינות, גם מועד לפציעות) היה צריך להסתפק בפחות אם רצה להישאר בסלטיקס. גם שחקן כמו קלארק, שרושם העונה כ-10 נקודות למשחק בממפיס, היה יכול בכיף לקלוע 14 נקודות לערב בקבוצת מרכז טבלה או 19 נקודות לערב בקבוצת תחתית. כדי להיות כלי בתזמורת של מוראנט וג'קסון ג'וניור ולרוץ איתם לאליפות, צריך להסתפק במועט.

רק תהיו לנו בריאים
וושינגטון נמצאת כיום, על פניו, באיזור בו אף קבוצת NBA לא רוצה להיות לטווח הארוך: סביב 50% ההצלחה. בלי סיכוי אמיתי לעבור סיבוב בפלייאוף, בלי סיכוי אמיתי לקבל איזה ויקטור וומבניאמה שישנה את העתיד מאפרפר לוורוד. ועם זאת, הטריו של בראדלי ביל, קייל קוזמה וקריסטפס פורזינגיס נראה לפחות סטטיסטית כמשהו שאפשר לבנות עליו גם למאבק מתמיד על הפלייאוף. לא כולל המשחק נגד טורונטו אור לשישי, כשהשלושה האלה נמצאים על המגרש יחד העונה, הוויזארדס קולעים 117.3 נקודות ל-100 התקפות וסופגים 113.1 בלבד. מצד שני, שלושתם היו בריאים יחד רק ב-45% מהמשחקים העונה.

המטרה העיקרית של שפרד הקיץ היא לפתוח את העונה הבאה עם שלושתם על הפרקט - ובהתחשב בכך שהלטבי יכול לוותר על 36 מיליון בעונה הבאה עבור חוזה ארוך יותר, ושקוזמה צפוי לוותר על 13 המיליונים בעונה הבאה כדי לקבל חוזה חדש, בוויזארדס או במקום אחר, כבר מדובר על שני כאבי ראש גדולים יותר. בראדלי ביל חתום על חוזה ענק שמהווה כ-35% מתקרת השכר, וירווח בעונה הבאה 46.7 מיליון. קוזמה, לפי דיווח מדצמבר, עשוי לקבל כ-20-25 מיליון דולר לעונה, ועם ממוצע של 21.3 נקודות לערב העונה יש מצב שיבקש אפילו יותר. אם פורזינגיס וקוזמה אכן יוצאים מחוזיהם בקיץ וחותמים על חוזים חדשים, אפשר להעריך שהם ירוויחו יחד בין 50 ל-60 מיליון דולר, מה שייקח בין 37% ל-45% נוספים מתקרת השכר של הוויזארדס.

כאן נמצא המכשול הראשון של אבדיה, שירוויח בעונה הבאה בכל מקרה 6.263 מיליון דולר. גם בתסריט האופטימי ביותר, הוא השחקן הרביעי בחשיבותו בוושינגטון - "תואר" עליו הוא מתחרה עם דניאל גאפורד שחתום עד 2026, על 39 מיליון, ועם הרכזים מונטה מוריס ודלון רייט, שחתומים עד 2024, ירוויחו בעונה הבאה 18 מיליון דולר יחד ויכולים גם הם לקבל הקיץ הארכת חוזה. בסיטואציה כמו שהזכרנו, שלישיית קק"ב - קוזמה, קריסטפס, בראדלי - תאכל לבדה את רוב תקרת השכר, ותשאיר מעט מאוד כסף לשחקנים אחרים. וכל זה נכון אפילו כשלוקחים בחשבון את הקפיצה הקרובה של כ-10 מיליון דולר בתקרת השכר, ועוד קפיצה משמעותית יותר שיכולה לקרות עם הסכם הטלוויזיה החדש החל מקיץ 2025.

רוב הקבוצות האחרות עם שלישיית כוכבים, כמו מילווקי עם יאניס אנטטוקמפו, ג'רו הולידיי וכריס מידלטון, או דנבר עם ניקולה יוקיץ', ג'מאל מארי ומייקל פורטר ג'וניור, הן מועמדות לאליפות. וושינגטון בסיטואציה כזו, אם בכל זאת תישאר בינונית ומועדת לפציעות, תסנדל את עצמה שנים קדימה, עמוק אל תוך שנות ה-30 של שלישיית הכוכבים. לא בטוח שזה כדאי, אבל נראה שזו המטרה שהמנג'ר שפרד סימן לעצמו - אולי גם מכיוון שבהתחשב בחוסר האטרקטיביות היחסי של המועדון ובחוזה העצום של ביל, קשה לראות כוכבים שיוצאים לשוק החופשי, מגיעים לוויזארדס.

ללחוץ שוב על הטורבו
המכשול השני של אבדיה הוא היכולת שלו עצמו. גם עידן ה"טורבו" שהתחיל בצורה מבטיחה מראה לאחרונה סימני חזרה למציאות. הקליעה מבחוץ שוב לא נכנסת - אבדיה דייק רק ב-3 מ-20 הזריקות האחרונות שלו מחוץ לקשת - אבל גם משאר הטווחים המצב לא טוב, כשהוא קלע ביותר מ-40% מהשדה רק פעם אחת בשבעת המשחקים האחרונים. עם 43% מהשדה ו-30% לשלוש לשחקן בעמדה שלו, עם כל הערך המוסף שהוא מביא בריבאונד, בהגנה ובהוצאה למתפרצות, קשה לראות את הוויזארדס מציעים לאבדיה הרבה יותר מ-10 מיליון דולר לעונה.

אבדיה יודע שזו התקופה הקריטית ביותר בקריירה שלו עד עכשיו, ואולי גם זה מוסיף ללחץ: "מאז הטרייד של רוי האצ'ימורה ללייקרס התחלתי לשחק הרבה יותר טוב, אבל גם בזכות שינוי שעשיתי בראש", סיפר לאחרונה בפוד של NBC, "היו לי כמה שיחות קשות עם אנשים בקבוצה, וזה העיר אותי והתניע אצלי משהו. לקחתי את זה אישית, ומאז השינוי התחיל". רק שהשינוי הזה לא מספיק מורגש בשבוע-שבועיים האחרונים. אם היה ממשיך את המומנטום מראשית ימי הטורבו ומסיים את העונה מאותה נקודה עם ממוצע של 13-15 נקודות למשחק באחוזים טובים, הוא היה מגיע לשולחן המו"מ מעמדה טובה יותר. והוא לא.

הצל הזה מלווה גם את שפרד עצמו, שאינו נחשב למנג'ר מוצלח ואהוד במיוחד. בהנהלה נתנו לו הארכת חוזה בעקבות פתיחת ה-3:10 המוצלחת בעונה שעברה, אבל אולי מתחרטים על זה בהתחשב בכך שהקבוצה סיימה את העונה ההיא הרחק מהפלייאוף. כאשר מנג'ר מוותר על שחקן במהלך חוזה רוקי, יש בכך סוג של הודאה בכישלון, והעזבתו של רוי האצ'ימורה, בנוסף לעובדה שג'וני דייויס, בחירת טופ-10 העונה, לא מספיק טוב כדי לקבל דקות, שמה על המנג'ר זרקור מלחיץ. אם אבדיה לא ינצל את ההזדמנות, גם שפרד יספוג אש. אגב, בקיץ הקרוב עשוי לצאת לשוק בוב מאיירס, המנג'ר שבנה את שושלת גולדן סטייט, ולפי דיווח מלפני כחודש, הוויזארדס הם בין הקבוצות שהביעו בו עניין.

כשמחברים את כל הנתונים הללו, מגיעים למסקנה שאם בכל זאת נשמע על הארכת חוזה לדני בקיץ הקרוב, היא תעמוד על בין 40 ל-60 מיליון דולר - תלוי עם איזה ממוצעים, ובאיזה מקום, הוא והוויזארדס יסיימו את העונה הנוכחית. אלא אם יתרחשו שלושה תסריטים, שיכולים לטרוף את הקלפים.

להמר על עצמך
אחד מאותם תרחישים הוא שהוויזארדס ואבדיה יחליטו שלא להחליט בקיץ הקרוב, ולחכות עוד שנה, במה שייתפס כהימור הדדי. זה לא אידיאלי להיכנס לעונה האחרונה של חוזה הרוקי בלי הארכת חוזה מובטחת, וזה אף עשוי להיתפס כחוסר אמון מצד המערכת - אבל זה גם לא סוף העולם. יעידו על כך דיאנדרה אייטון, או גרנט וויליאמס שהיו ונמצאים בסיטואציה הזו ועדיין לא נשרה להם אוזן - או ג'יילן ברונסון, בכלל בחירת סיבוב שני, שסירב בעונה שעברה ל-55 מיליון ל-4 עונות בדאלאס, סיים את העונה הקודמת בצורה נפלאה, חתם על סכום כמעט כפול בניקס, סוחף אותה קדימה ונבחר רק השבוע לשחקן חודש פברואר במזרח.

גם אחרי העונה הבאה, וושינגטון תוכל להציע לאבדיה חוזה גבוה יותר מאשר כל קבוצה אחרת - ואם קבוצה אחרת תנסה להחתים אותו (כרגע עוד ממש מוקדם לדעת איך תיראה תקרת השכר ברחבי הליגה בקיץ 2024), הוויזארדס יוכלו להשוות את ההצעה ולהשאיר אותו אצלם, כמו שעשתה פניקס עם אייטון 3 דקות אחרי שקיבל חוזה גבוה מאינדיאנה בקיץ שעבר. אם הישראלי יפרוץ קדימה בעונה הקרובה גם מבחינת התפוקה ההתקפית, עד כדי כך שהוויזארדס יהפכו לקבוצת צמרת בעזרתו ולצד שלישיית קק"ב - יכול להיות שבוושינגטון יסכימו להיכנס עמוק יותר למס המותרות ולפתוח את הארנק, או לחלופין, שיבינו שאין להם סיכוי להשאיר אותו, ואז כשהביקוש שלו בשוק יהיה גבוה, הם יעדיפו למצוא לו קבוצה אחרת ולקבל עליו תמורה הולמת.

בתסריט שני, פורזינגיס או קוזמה - ואולי אפילו שניהם - מחליטים לצאת מהחוזה וללכת למקום אחר. קוז ופורזינגיס אינם אולסטארס, אבל כן נמצאים בין 75 השחקנים הטובים בליגה, ולוויזארדס יהיה קשה להחליף אותם בשחקנים באותה רמה בשוק החופשי או דרך טריידים. בכדורסל אין ואקום, ובמקרה כזה אבדיה יוקפץ לחמישייה, וחשיבותו עבור וושינגטון תעלה. הוויזארדס יוכלו להציע לו יותר כסף ותפקיד גדול יותר בהתקפה, אם כי כמות הכישרון בסגל תקטן. במקרה כזה, המניות של אבדיה יעלו, אבל הוא עלול להישאר תקוע לאורך שנים בקבוצה לא תחרותית.

התסריט השלישי הוא שלמרות הארכת החוזה שהעניק לו רק לפני 16 חודשים, הבוס טד לאונסיס יחליט להיפרד משפרד, ואולי גם מהמאמן ווס אנסלד ג'וניור שחתום כרגע עד 2025. במקומם יגיעו מנג'ר ו/או מאמן אחרים שיהיו פחות מחויבים לשחקנים שההנהלה הקודמת בחרה בדראפט, ויקבלו יד חופשית לעשות שינויים בסגל ובסגנון המשחק. אם זה יקרה - למשל, במקרה בו הוויזארדס יקרסו עד סיום העונה - הרי שחוץ מבראדלי ביל, לא ברור מי יהיה בתוכניות של המועדון לטווח הארוך.

כך או כך, אם כן תהיה הארכת חוזה בקיץ, זה יהיה החוזה הגבוה ביותר שקיבל שחקן NBA ישראלי, והוא ישדרג את מעמדו של אבדיה כשחקן עם עתיד בליגה לטווח הארוך, גם מבחינת חוזי פרסום מחוץ למגרש. החוזה הבא, עם כל המשמעויות הנלוות, כנראה יושב לו עכשיו בראש, אבל הדבר הכי טוב עבורו כרגע הוא פשוט לחזור למצב טורבו - ולרוץ כל הדרך אל הבנק.