גם מאמן נבחרת ישראל, רן בן שמעון, התארח בתוכנית "אגדה מקומית" לכבוד יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל, ודיבר בהרחבה על הקריירה כשחקן, כמאמן, המינוי לנבחרת וגם החיקוי בבובה של לילה.
חוסר ההצלחה במכבי ת"א: "אני מגיע לשם וכל דבר שאני מנסה לעשות על פי התחושות שלי, עוצרים אותי ואומרים לי שפה זה מכבי תל אביב ולא עושים את זה. לא מעיפים שחקנים, לא עושים סדר. אני לא מאשים אף אחד, הייתי באותה שנה מאמן מאוד חלש ועשיתי טעויות של לא להיות עצמי שם במכבי תל אביב אני מייחס את הכל אליי. משחק ראשון בבלומפילד ועומד השחקן הכי חלש במכבי ת"א, ג'ונתן אסוס, אני מחליף אותו בדקה ה-76 והוא עומד עם הידיים למעלה בתנועת 'מה אתה עושה?'. הוא לא יכול לשחק אצלי יותר לעולם. נשבר משהו שאי אפשר לתקן אותו. אחרי המשחק המחשבה שלי היא שנגמרה הדרך שלו במכבי ת"א. אומרים לי 'לא, תשמע, זה קורה' ואז אני מחליט לוותר. כשאתה מוותר לשחקן פעם אחת אתה מוותר על עצמך, ו-ויתרתי על עצמי, לא הייתי עצמי".
הקריירה בליגת העל: "לא הייתה קבוצה בכדורגל הישראלי שלא עשיתי בה יותר מהמקסימום מהחומר שהיה לי. הגעתי להפועל ת"א באחת התקופות הגרועות שלה בהיסטוריה, ולבית"ר ירושלים בתקופה שהיא לא היתה מועמדת לאליפות ועשיתי שם דברים מדהימים והייתי מאמן מצוין בבית"ר ירושלים. היתה לנו קבוצה יוצאת מן הכלל. גם בהפועל ת"א, הדרבי האחרון שניצחנו... היינו קבוצה יוצאת מן הכלל, אם היתה המשכיות של עוד שנה, היינו מועמדים לאליפות. למעט הכישלון במכבי ת"א, לא קיבלתי חומר שהיה שווה יותר ממה שעשיתי איתו".
האליפות עם קריית שמונה: "סיכוי נמוך עד אפסי שדבר כזה יחזור. היו צריכים להתחבר כמה דברים: בעלים עם חזון, איזי שרצקי תרם אליפות אדירה לאליפות הזאת, שיהיה דור צעיר של שחקנים שהגיעו לשם שקל לאמן וכל אימון שהיה נגמר היה צעקות ובכי להמשיך את האימון. אני זוכר את זה כתקופה מטורללת. הייתי צריך לריב עם שחקנים כדי לרדת מהמגרש, היה צריך לגרד אותם מהדשא. יש לי הרבה מאוד סיפורים מאותה תקופה, היה אוסף של ווינרים וניצלנו גם את זה שהיו בעיות במכבי ת"א ובהפועל ת"א".
אם ידע שברק בכר, ששיחק תחתיו ושימש כעוזרו, יגיע לגדולות: "אתה לא יכול לזהות לאן בן אדם יכול להגיע, אבל אתה כן יכול לזהו תכונות טובות להמשך החיים. עוד כשהיה מגן ימני ראיתי אצלו דברים מאוד מיוחדים. אישיות הרבה יותר חזקה, היינו ממש פרטנרים וזאת לא הייתה מערכת יחסים של מאמן-שחקן. הוא היה אחד השחקנים הטובים, גם כשהיה משחק פעם בחודשיים".
בתקופה בהפועל ת“א. “עוד שנה והיינו נאבקים על האליפות“ (אלן שיבר)
היחסים עם איזי שרצקי: "איזי הוא אדם בעל לב ענק. יש לו יציאות והכל, למדתי לחיות עם זה. כשאבא שלי היה חולה בארה"ב, והיו משחקים מאוד חשובים, הוא קנה כרטיס טיסה לא רק לי אלא גם לאשתי כדי שנטוס לבקר אותו. בלי לדבר, בלי לעשות כתבות. אני לא רוצה להגיד כמה דברים טובים הוא עשה בימי חייו. הוא איש יקר".
החיקוי בבובה של לילה: "אני המאסטר בהומור עצמי, אין לי גבולות בהומור עצמי".
המינוי לנבחרת ישראל: "זה היה חתיכת אירוע. הזיכרון הגדול ביותר שלי מנבחרת ישראל הוא מהאוטובוס לפני המשחק נגד ספרד ברמת גן, וראיתי נחילים של דורות הולכים עם דגל ישראל. וכשמוניתי למאמן הנבחרת, הדבר הראשון שעשיתי זה ללכת לכותל והרגשתי גאווה גדולה".
מטרת העל: "המטרה המסומנת היא יורו 2028. במונדיאל הקרוב עולות 16 קבוצות מאירופה. ביורו הבא יעלו 24 נבחרות, שזה כמעט 50% וזה יעד הרבה יותר ריאלי לנבחרת ישראל. אז צריך לעשות הכל כדי להעפיל מהמוקדמות, אבל צריכות להיות מטרות משנה, כמו שנשחק כדורגל טוב וחיובי, שנהיה תחרותיים ואעשה כל שאני יכול כדי להוביל את הנבחרת לטורניר גדול".
מי השחקן שהיה לו הכי קשה לשחק מולו: "אייל ברקוביץ' וחיים רביבו, נגדם היה סיוט מארץ הסיוטים. ואז היה גם יוסי בניון. אבל היה את מי שהיה הכי קשה מכולם, הזר הכי גדול שהיה פה, איגביני יעקובו. הייתי שחקן קשוח שאוהב מאבקים, אבל פעם אחת הוא נכנס בי עם המרפק שלו והרגשתי שהכיס מרה והכלייה מתאחדים. היה קשה מאוד איתו ברמה הפיזית, הוא היה שם אותי על הגב".