ראדה פריצה ידע שזה מגיע. יש משחק אחד בקריירה שלו שאף אוהד מכבי ת"א לא ישכח, וגם הוא ינצור אותו לשאר חייו. ובכל פעם שיגיע ה-20.5, שיחול עוד שלושה ימים, הזיכרון שלו, יחד עם הזיכרון הקולקטיבי הצהוב (וגם של הפועל ב"ש), יחשוב על אותו משחק. ובד בבד יגיעו גם הטלפונים מהתקשורת שרוצה שיספר עוד פעם אחת איך רשם את אחת ההופעות הגדולות ביותר של שחקן יחיד בגמר גביע. שלושער ושני בישולים היו לשבדי ב-2:6 המיתולוגי על הפועל ב"ש ב-2015. ומעבר לזה שמדובר במשחק יוצא דופן, זו היתה סופה של תקופה. האליפות האחרונה בעידן ג'ורדי קרויף ותחילת העידן בו ברק בכר התחיל לאתגר את הדומיננטיות הצהובה.

השיחה עם האקס הצהוב התקיימה בדיוק כשמכבי ת"א היתה בסיומה של עוד תקופה. ערן זהבי הודיע שהוא עוזב את מכבי ת"א, ופריצה קיבל את החדשות מאיתנו. "היתה לו קריירה נפלאה", הוא מפרגן, "זה יהיה מושלם עבורו לזכות באליפות ולאחר מכן לסיים את הקריירה. לאחר מכן לשחק בקבוצה קטנה יותר בליגה השלישית או הרביעית. אם חסרים לו עוד כמה שערים כדי להיות מלך השערים של ליגת העל בכל הזמנים, אז אני מבין למה הוא עוזב... (צוחק)".

פריצה בן 44 היום. הוא עדיין בעולם הכדורגל, ומלבד להיות אבא לילד שמשחק בצורה מקצוענית, הוא גם עובד בסוכנות שחקנים. "בדיוק הורדתי את הילדים שלי בבית הספר", הוא מספר על מעשיו היום, "אני הולך לעשות טלפונים למועדונים ולשחקנים. אני עובד בסוכנות שחקנים עולמית. יש לנו משרדים בכל העולם, אבל זו חברה שבדית. אם שחקן שלי שואל אותי אם לשחק בישראל, אגיד לו ללכת. אין בעיות בזה".

"ה-2:6 תמיד מעלה בי חיוך", הוא נזכר בערגה, "עבורי המשחק הזה היה מדהים. כשאנשים שואלים אותי מה אני הכי זוכר מהקריירה שלי... יש לי הרבה רגעים גדולים, אבל זה תמיד נמצא במקום הראשון עבורי. לכבוש שלושער ולהוסיף עוד שני בישולים ולזכות בגביע. זה הדבר הכי גדול שעשיתי בקריירה".

"לא חשבתי בכלל שאפתח במשחק הזה. משום מקום, שמעתי את השם שלי בהרכב", מגלה החלוץ, "היתה לי פציעה ממנה סבלתי במשך 3-4 חודשים בבטן. חזרתי רק שבועיים-שלושה לפני כן. זו גם היתה העונה האחרונה שלי. לא ציפיתי לפתוח".

בכלל לא היה אמור לפתוח (אלן שיבר)

הוא עדיין בצהוב, לפחות עד תום העונה (אלן שיבר)

מכבי ת"א הגיעה בטוחה למשחק לפי פריצה: "היינו מתוחים לקראת המשחק, אבל בשנתיים וחצי השנים ששיחקתי במכבי ת"א, היתה הרגשה טובה במועדון, בין השחקנים. ידענו שאנחנו הקבוצה הכי טובה במדינה. היתה לנו הרגשה טובה. ידענו שזה משחק גדול. גמר גביע זה גמר גביע. לא עשינו משהו שונה או שחשבנו משהו שונה".

"הפועל ב"ש גם היתה קבוצה טובה באותו זמן. ידענו כל הזמן שהמשחקים מולם יהיו קשים. היה להם שחקן גדול מימדים שאף פעם לא אשכח (ג'ון אוגו). הוא היה מפלצת. אבל גברתי עליו בדו קרב בדרך לשער. כשכבשנו את ה-1:3 ידעתי שננצח. אחרי זה עשינו 1:4 ואז הם עשו 4:2. ב-1:3 הרגשתי שזה שלנו".

למרות ההופעה הענקית שלו, דווקא רגע אחד בולט יותר מכל לפריצה. רגע שלא התרחש על כר הדשא. "בסיום החגיגות על הדשא, נכנסתי לחדר ההלבשה לבד", הוא מגלה, "כל השחקנים עדיין היו בחוץ, אבל אני ישבתי בחדר ההלבשה לבד ופשוט... הייתי קצת עצוב כי אף אחד מהמשפחה שלי לא היה שם. הם היו בשבדיה. הייתי לבד לגמרי במשחק הזה. נכנסתי לחדר ההלבשה והתקשרתי למשפחה שלי ונתתי להן להבין איך אני מרגיש ואז יצאתי שוב אחרי עשר דקות. קשה להסביר את התחושה אחרי משחק כזה, שאתה כובש שלושה שערים ומבשל עוד שניים במשחק כל כך חשוב. זו הרגשה נהדרת. אתה רוצה שכולם יחושו אותה".

"עבורי המשחק הזה היה סוף הקריירה, אם אפשר להגיד כך", הוא ממשיך, "אחרי שפרשתי הרגשתי שזה היה צריך להיות המשחק האחרון שלי. היתה לי חצי עונה בהלסינגבורג ועוד שישה חודשים במכבי פ"ת והיתה לי שם פציעה שלא הצלחתי לחזור ממנה. לאחר מכן שיחקתי בליגה השניה בשבדיה במשך 4-5 חודשים. אחרי משחק הגביע האחרון, אני מרגיש שזה היה הסוף עבורי".

פריצה גם נותן קרדיט גדול לאוהדי מכבי ת"א על ההופעה שלו בגמר: "באותה תקופה, הרגשתי טוב פיזית. תמיד הרגשתי את הפציעה בבטן, אבל הרגשתי שאני יכול לתת הופעה טובה. כשחזרתי הביתה לשבדיה, ושיחקתי אף פעם לא קיבלתי את זה... ממש אהבתי את אוהדי מכבי ת"א. זו היתה הרגשה טובה לשחק בבלומפילד עם האוהדים, שרים וצועקים. אפילו כשחזרתי להלסינבורג זה לא היה אותו דבר. לא היה לי את ההרגשה הזו, האדרנלין לא זרם לי בדם כמו שהיה במכבי ת"א".

האם אי פעם יהיה משהו שיוכל לשחזר את אותה תחושה? מבחינתו דווקא יש משהו שמתקרב: "כרגע זה כשאני צופה בילדים שלי משחקים. כשהם עושים דברים טובים. במיוחד טים, כחלוץ, כשהוא כובש, זה קרוב להרגשה הזו. אני מחכה למכבי ת"א שתזמין אותי למשחק ותיקים. אני אבוא. הוא צריך להבקיע הרבה, אז תגיע לו הצעה ממכבי ת"א. אני אמליץ לו להגיע למכבי ת"א".

סופה של תקופה (אלן שיבר)

מלבד מה שקרה על הדשא, מי שראה את שידור המשחק, זוכר גם את שדר המשחק יהונתן כהן מבקש מפרשן שלצידו, שלמה שרף "תחזיק אותי", כשעל הדשא השערים לא הפסיקו ליפול. "ראיתי את התקציר, אבל אני לא מבין את העברית", מספר פריצה, "אני לא יודע על מה הם דיברו. הנחתי שהם אומרים משהו טוב או מצחיק. זה היה מדהים".

פריצה זכה באליפויות במספר מדינות, אבל גביע יש לו רק אחד. אבל, כפי שהבנתם, הוא הגיע בנסיבות מיוחדות. "זה הגביע היחיד שיש לי. הפסדתי פעם אחת בחצי הגמר בנורבגיה לקבוצה מהליגה השניה. זכרתי שיום לאחר מכן צד אחד של העיתון היה שחור לגמרי".

פריצה עזב את מכבי ת"א כאגדה, ולהתחלה שלו במועדון גם היה חלק בכך: "היתה לי התחלה טובה. קיבלו אותי יפה. אני זוכר שבאחד המשחקים הראשונים שלי הייתי לבד מול השוער ומסרתי לאלירן. אחרי זה הקהל חיבק אותי. תמיד הייתי שחקן קבוצתי. קל להסתדר איתי גם, אני ידידותי. זה עזר שהתחלתי בצורה טובה. כבשתי נגד הפועל ת"א בדרבי. אחרי זה, קל להתקבל אצל האוהדים".

היום פריצה עדיין עוקב אחרי מכבי ת"א, למרות שהוא לא צופה במשחקים, ומחזיר אצבעות שהמועדון יבצע מהפך בפסגה. "אני מקווה שהם יזכו באליפות עכשיו. אני מקווה שהם יצליחו לבצע מהפך. זה חשוב איזה סוג של שחקנים יש לך בקבוצה. ג'ורדי דאג להביא שחקנים עם אופי טוב לקבוצה. לא ראיתי את הקבוצה משחקת, אם להיות כנה. הם נאבקים על התואר, אז זו בטח קבוצה טובה. רק ערן שם מאז שעזבתי". עוד הופעה כמו שלו בגמר הגביע, והמהפך בוודאי יהיה קרוב יותר.

"הייתי עצוב". הסיפור שלא סופר מה-2:6 בגמר הגביע