הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

רוקאביצה: "אמרתי למכבי ת"א 'אני חיפה, אני לא יכול לשחק אצלכם'"

הסיפור האמיתי בצהוב, המהפך בירוק והקריירה החדשה. רוקאביצה בראיון

ליאת ביתן ואור ריטר   16.05.25 - 16:48
Getting your Trinity Audio player ready...
לפני שלושה חודשים הודיע ניקיטה רוקביצה על פרישה מכדורגל, אבל המשמעות של פרידה מהדשא לא אומרת שהוא נפרד מהמשחק. מלך השערים מבין השחקנים הזרים (למרות שבמהלך התקופה שלו בישראל קיבל אזרחות), מגשש את דרכו חזרה בתקווה להיות חלק מצוות באחת הקבוצות בליגה ובינתיים הוא התפנה להסתכל אחורה על הקריירה המפוארת שלו, שכוללת שתי אליפויות עם מכבי חיפה, גביע עם הפועל באר שבע ושני תארי מלך השערים, בראיון לערוץ הספורט.    

"אני מרגיש טוב בימים אלו. קצת שונה מהימים בהם שיחקתי, אבל אני מנסה לחשוב ולמצוא את עצמי ביום שאחרי", הוא מספר על החיים שאחרי הפרישה, "אני פשוט מבלה עם המשפחה אחרי כל השנים שפיספסתי כששיחקתי כדורגל, אז זה טוב לבלות זמן עם הילדות ולהשלים פערים בדברים שפספסתי כששיחקתי".

"חלק מהשחקנים, עוד כשהם משחקים, הם כבר יודעים מה הם רוצים לעשות מיד אחרי הפרישה. אני לא אחד מהשחקנים האלו. אני חושב על זה לאחרונה, יש לי כמה רעיונות לגבי מה ארצה לעשות בעתיד הקרוב. בעתיד הקרוב אני לא רואה את עצמי כמאמן, אבל כן אולי בעתיד. אני מנסה להשיג את תעודת הפרו שלי, רק שתהיה לי, כי אתה לעולם לא יודע מה יכול לקרות בכדורגל".

"אתה לעולם לא יודע לאן החיים ייקחו אותך או מה יקרה או מה תקבל כי בכדורגל יש לי הרבה קשרים, הרבה חברים מכל רחבי העולם כי שיחקתי בקבוצות ובנבחרות, אז אני מדבר עם מספר אנשים ומבקר מועדונים. בעתיד הקרוב אנחנו מתכוונים לחיות כאן בישראל כי המשפחה והבנות שלי נולדו כאן, הן מאוד מאושרות כאן, אז זה טוב".

המועדון הראשון אליו רוקאביצה הגיע בישראל היה מכבי ת"א. אבל לצערו, או בדיעבד לשמחתו, זה לא הסתדר. "ב-2014 הם (מכבי ת"א) יצרו איתי קשר דרך מישהו ואמרו שירצו שאגיע ואראה את המועדון, שאין להם משבצת פנויה לשחקן זר, אז בגלל אשתי הם ניסו לרשום אותי כשחקן ישראלי. הם אמרו בכל יום שהם בודקים ומנסים לעשות את המיטב כדי לרשום אותי. בסוף הם ניסו את המיטב, אבל הם אמרו שהרישום כישראלי יימשך לפחות שישה חודשים, אז כמובן שזה לא עבד. זה הכל. כל הדברים שנכתבו לא היו נכונים. זה הסיפור, זה לא היה סוג של מבחנים או משהו כזה. הם ניסו לרשום אותי כמקומי וזה לא עבד".

הקבוצה הראשונה של רוקביצה בישראל היתה בית"ר ירושלים, והחיבור היה מיידי: "השלושער במדי בית"ר ירושלים נגד מכבי ת"א היה משחק מיוחד עבור בית"ר ולילה נהדר עבורי, נהניתי מזה. על בית"ר אני יכול להגיד רק דברים טובים מאוד. על המועדון, על האוהדים, אני מעריך את האהבה שהם הראו לי ועד היום אני מראה להם אהבה בחזרה. אני מעריך את זה שאנשים מעריכים אותי ואני תמיד אעריך אותם".
בבית"ר הוא עשה קפיצה אדירה, אבל אל השיא הוא הגיע במכבי חיפה, והחיבור שלו למועדון התחיל בגיל מוקדם: "חיפה היא סיפור מיוחד עבורי. המשפחה שלי ושל אשתי, נולדנו יחד באותו בניין וההורים שלנו היו החברים הכי טובים באותו זמן, אז הגענו לישראל לחתונה של דוד של אשתי עם המשפחה שלי. הייתי בן 11. באחד הערבים לא הצלחתי להירדם כי רכבים ציפצפו חזק מאוד ושאלתי: 'מה קורה?! למה יש כל כך הרבה רעש בחוץ?'. אז הסבירו לי: 'מכבי חיפה ניצחה את פ.ס.ז'. אמרתי: 'וואו' ומאז אני זוכר את זה".

"אחרי בית"ר, חיפה פנתה אליי והרגשתי בתוכי, כשזו הייתה תקופה רעה ממש שלהם, הרגשתי שאני צריך להגיע ולעזור להחזיר את המועדון לפסגה. הגעתי, בסופו של דבר זה לקח קצת זמן, אבל זה מה שקרה ולכן המועדון כל כך מיוחד עבורי. לעולם אהיה ירוק כי שיחקתי שש שנים שם, נתתי מאמץ רב מעצמי למען ההצלחה של המועדון ואני כל כך שמח שבסוף הצלחנו לעשות זאת והפכנו כל כך הרבה אנשים במועדון ובקהל שמחים".

"השנים הראשונות בחיפה היו קשות. התקופה הזו הייתה מאוד קשה. תמיד היו הרבה שינויים, הרבה תזוזות. אנשים חדשים הגיעו והייתה להם את הפילוסופיה שלהם, את שיטת המשחק שלהם. תמיד היית צריך להסתגל, שחקנים רבים התחלפו, כן זו הייתה תקופה קשה, אבל תקופה קשה תמיד עוברת ותמיד אחרי תקופה קשה מגיעה תקופה טובה, אז זה היה קשה, אבל הצלחנו לעבור את זה והשנים היפות הגיעו אחר כך".

"כשמרקו (בלבול) הגיע, קרה השינוי האמיתי. הוא לא שינה הרבה, הוא פשוט שינה מספר דברים ואני חושב שהדבר הכי חשוב בכדורגל הוא מנטליות. הוא שיחרר סוג של לחץ מבחוץ. לא הצלחנו בכל אותן שנים והוא נתן לשחקנים להביע את עצמם, מחוץ ובתוך המגרש. כשהוא הגיע, הוא דיבר איתי המון ופשוט שאל אותי: 'איך אוכל להוציא ממך את המיטב? כי אני יודע מה אתה יכול להביא ומי אתה'. אמרתי לו: 'כן, אני חלוץ ואם אשחק כחלוץ אבקיע שערים וננצח במשחקים'. משם, הקבוצה התחילה להשתפר, התחלנו להתקרב והקבוצה הפכה ליחידה אחת, שזה גם מאוד חשוב בכדורגל שיש חדר הלבשה בריא ומשם התחלנו לבנות שנים מוצלחות.

"כל השנים הללו הובילו לשנה הראשונה עם בכר", המשיך חלוץ העבר, "השנה הזו התחילה ממש טוב. באירופה שיחקנו כדורגל נהדר לאורך כל העונה, הקבוצה הייתה מאוד מאוחדת, היינו כמו אחים, כמו משפחה ויכולת לראות שאנחנו נלחמים אחד למען השני על המגרש. זה היה מדהים. העונה הייתה ארוכה, אבל בסוף זה התנקז למשחק האחרון והמשחק האחרון ההוא... הייתי בכל כך הרבה משחקים גדולים בכל כך הרבה קבוצות נהדרות, אבל המשחק ההוא היה אחד הטובים שהייתי חלק מהם. רק האווירה והתחושה. כמובן שהלחץ היה משוגע לפני המשחק, הכל היה כל כך מתוח, אבל זה טבעי. כן, היינו זקוקים לתיקו, אבל מעולם לא חשבנו על זה כך. עבורנו תמיד היינו צריכים לנצח. אם אתה חושב על תיקו, מנטלית אתה לא באמת ווינר. עבורי, כשדיברנו אחרי המשחק נגד קרית שמונה, אלו היו חמישה ימים קשים, דיברנו בחדר ההלבשה ואמרנו: 'תראו, לא משנה מה, אנחנו צריכים לאכול את הדשא, כמו שאומרים, אחד למען השני ואם כל אחד יביא את האיכות שאנחנו יודעים שיש לנו, אף אחד לא יכול להתחרות בנו. והבאנו את זה מהשנייה הראשונה. אני חושב שבמשחק ההוא שיחקנו כדורגל... במיוחד במחצית הראשונה, צפיתי בו מחדש ואני חושב שזו הייתה רמה אירופית בליגות בכירות. שיחקנו נהדר ואחרי שריקת הסיום, זה היה היסטוריה. מיוחד.

"הבאנו אז מספר שחקנים נהדרים. חוסה (רודריגס) ובוגדן (פלאניץ'), שהיו מדהימים עבור הקבוצה, הם היו שחקנים נהדרים. השאר פשוט נדבק. האווירה נותרה זהה, האווירה הייתה מאוד בריאה. בחדר ההלבשה השחקנים כבר היו מאוד קרובים והשחקנים החדשים הסתגלו כל כך מהר כי כשיש לך קבוצה בריאה, שחקנים חדשים שמצטרפים, כולם מקבלים אותם וגורמים להם להרגיש במהירות חלק מהקבוצה. הם הגיעו ואחרי שבוע או שבועיים, חוסה ובוגדן אמרו לי: "אנחנו מרגישים שאנחנו משחקים פה כבר עשר שנים". משם יכולת לראות גם במגרש שהם התחילו לשחק ממש טוב. הקבוצה הייתה ממש חזקה והיו לנו עונות כאלה בגלל זה.

למרות שנתיים נהדרות, רוקאביצה לא נשאר במכבי חיפה, ולמרות שהיו הרבה סיפורים סביב העזיבה, הוא יודע בדיוק מה קרה: "לקראת סוף העונה ב-2021, מספר אנשים פנו אליי והבטיחו לי הצעות גדולות ממספר מדינות. מהאמירויות, מסין, אנשים שונים. דיברתי עם המועדון ואמרתי שאני בן 33 וזה עשוי להיות הסיכוי האחרון שלי, וזה התקבל בהבנה. אנשים רבים לא יודעים את הסיפור, אבל זה לא שרציתי להישאר. הצעה אחת הגיעה, אבל המדינה הייתה כוויית. הצעה ענקית, מאוד גדולה, בעיצומה של מגפת הקורונה אז, אז הייתי צריך להחליט האם לחכות או לקחת את ההחלטה ולא לראות את המשפחה והילדות שלי לפחות שנה. מבחינתי, החלטתי שהכסף לא שווה להיות רחוק ולראות את ילדותיי גדלות במשך שנה, אז דחיתי את ההצעה הזו. מכבי היא הבית שלי. זה המועדון היחיד בישראל... אני לנצח אהיה ירוק ויהיה להם מקום מיוחד בלבי, אז זה לא היה קשור למכבי. זו הייתה פשוט ההזדמנות האחרונה שלי לעשות שינוי קטן וכך הרגשתי באותו זמן".
"בסוף שום דבר לא קרה והיו לי שתי אפשרויות בישראל - מכבי ת"א או באר שבע. הם (מכבי ת"א) ממש לחצו להשיג אותי והציעו הצעה מאוד נחמדה, אבל אמרתי: 'תראו, אני חיפה. אני לא יכול לשחק עבורכם'. אז דחיתי את מכבי ת"א ובאר שבע נשארה. זה לא שלא רציתי ללכת לבאר שבע, זה פשוט כל המצב בו הייתי קצת בהלם מהקיץ הזה כי דמיינתי לעצמי משהו אחד בראש ובסוף נאלצתי ללכת לקבוצה אחרת, רחוק מהבית שלי, שהוא חיפה. לשחק בישראל. זה היה שינוי קשה בפרק זמן קצר, אז זה היה קשה, אבל ניסיתי לעשות את המיטב עבור באר שבע וסיימתי כמלך השערים של הקבוצה, כבשתי 10 שערים במשחקים ששיחקתי. שיחקתי בערך 20 משחקים והבקעתי 10 שערים. אנשים יכולים להגיד 'לא רצית לשחק', אבל אני לא מסוג האנשים שלא מנסים. אם אני נמצא איפשהו, אני נותן 100 אחוז מעצמי, אז נתתי 100 אחוז מעצמי. עשיתי מה שיכולתי וזה הסיפור. אנשים תמיד אומרים דברים, אבל בתקווה שעכשיו הם יידעו את האמת ומה שקרה.

לאחר התקופה בב"ש, רוקביצה חזר לחיפה, אבל לא באותו מעמד: "כשחקן, תמיד שיחקתי. בכל המועדונים בהם הייתי, אני לא יכול לשבת על הספסל. יש כאלו שיכולים לשבת על הספסל, עולים ל-10 דקות וכך הם כובשים שערים. זה הם. אני שחקן שתמיד שיחק ואני צריך לשחק. זה היה קשה מאוד, לא אשקר. במיוחד כשחשבתי שיכולתי עדיין להביא כל כך הרבה למועדון ולהשיג עוד כל כך הרבה ניצחונות, לכן זה היה כל כך קשה. הרגשתי שיכולתי בקלות עדיין להיות הטוב ביותר ולשחק כפי ששיחקתי, אבל זה לא נועד לקרות. עדיין הייתי חלק מהקבוצה, תמכתי, הייתי ממש שמח מהניצחונות ומהכל. דמיינתי את עצמי בצורה קצת שונה בחזרה לחיפה, אבל דברים קורים וזה לא היה בשליטתי. דמיינתי את עצמי פורש ומסיים את הקריירה בחיפה, כפי שזה היה צריך להיות, אבל זה לא נועד לקרות מסיבות מסוימות, אבל אין לי חרטות לגבי שום דבר, הכל היה נהדר".

רוקאביצה עדיין עוקב אחרי הירוקים וכואב את המצב אליו הם הגיעו: "הרגשתי רע עבור השחקנים והמועדון בדרבי האחרון. ראיתי שהם מנסים, אבל משהו לא מתחבר. זה היה מאוד קשה לצפות בזה. זה קורה בכדורגל, אבל לא בדרך הזו. אני לא זוכר משחק כזה של מכבי וזה היה קשה, אבל זה הכדורגל. זה קורה, אתה פשוט צריך להתקדם מבחינה מנטלית, לאסוף את עצמך ולהמשיך. הם יצטרכו לעבור שוב שינויים ולנסות לבנות בחזרה את ההצלחה כפי שהיא הייתה לפני מספר שנים כשאני הייתי שם. זה ייקח זמן. אני לא הייתי במועדון, אז אני לא יודע מה קרה או מה השתנה. אני רק מקווה שזה יחזור לדרך שבה זה צריך להיות, המועדון הכי טוב שצריך תמיד להיות בפסגה בכל שנה, לנסות לזכות בכל התארים. בכל שנה הם צריכים לנסות לזכות באליפות, אז אני רק מקווה שכמה שיותר מהר הם יחזרו לדרך הזו".

"אהיה ירוק לנצח, אבל גם אוהדים של קבוצות אחרות... אנשים מגיעים אליי ואומרים עד כמה הם מעריכים אותי, עד כמה הם מודים על מה שעשיתי למען הכדורגל הישראלי ואיזה שחקן נהדר הייתי. זה האושר האמיתי עבורי. עזבתי ושימחתי כל כך הרבה אנשים במשחק שלי, הבאתי כל כך הרבה רגעים מאושרים לאנשים בישראל, אז זה ההישג הכי טוב עבורי בישראל", מסכם רוקאביצה.