בווידאו למעלה: הנעת הכדור של אינדיאנה
הטרייד הראשון מאז פתיחת עונת 2024/25 ב-NBA לא פתח מהדורות, כאשר הגיעה הידיעה עליו באמצע דצמבר. עורכי הדיגיטל של ה-NBA אפילו לא טרחו לשים את הכיתוב "Breaking News" על התמונה של השחקן שעבר מהמדורגת חמישית במזרח למדורגת שמינית, תמורת בחירת סיבוב שני בדראפט 2031. חמישה חודשים לאחר מכן, כאשר אינדיאנה פייסרס היתה צריכה את השחקן הזה כדי להעיף את הקבוצה הכי טובה במזרח - הוא סיפק את הסחורה.
לקראת סיום הרבע השלישי במשחק 5 ברוקט ארנה, מיילס טרנר, הסנטר הפותח של הפייסרס, ירד לנוח לטובת תומאס בראיינט. הפייסרס כבר היו אז באמצע ריצה, ביתרון 65:69, כאשר בראיינט יירט מסירה בחלק המגרש אליו תקפה קליבלנד, וטס עם הכדור לדאנק. ב-3:22 הדקות הבאות הוא השלים 9 נקודות אישיות, עם שני חיתוכים לסל ובריחה לשלשה מהפינה, שהעלתה את אינדיאנה ליתרון 13.
בראיינט, ש"התפרסם" לפני שנתיים כשדרש את הכדור בפוסט-אפ מלברון ג'יימס במהלך בו שבר לברון את שיא הנקודות בכל הזמנים, הועבר יום לאחר מכן לדנבר, הצטרף למיאמי כשחקן חופשי, ובדצמבר האחרון הגיע ממנה לפייסרס. אינדיאנה פשוט היתה צריכה קצת עזרה מתחת לסלים, אחרי שבצירוף מקרים מחורבן במיוחד איבדה את שני הסנטרים המחליפים שלה - ג'יימס ווייזמן ואייזיה ג'קסון - תוך שבוע וחצי בשבועות הראשונים של העונה, עם קרע באכילס. כמעט אף אחד לא שם לב להגעה של בראיינט אז. ברבע השלישי במשחק שגמר את הסדרה, אי אפשר היה שלא לשים לב אליו. "הוא נתן לנו כמה מהדקות האדירות ביותר שאפשר לבקש מסנטר מחליף", סיכם המאמן ריק קרלייל עוד יום שגרתי, בו השחקן העשירי ברוטציה של אינדיאנה פייסרס עשה את ההבדל.
אינדיאנה תפתח הלילה במדיסון סקוור גארדן (03:00) את סדרת גמר המזרח השנייה שלה ברצף, נגד ניו יורק ניקס. כמה ששתי הקבוצות הללו אוהבות את היריבות הזו. וכמה ששתיהן שונות במובן אחד חשוב - שלא נאמר, הפוכות - אחת מהשנייה.
הכוכב העניו, נלך אחריו
בעידן בו קשה מתמיד לבנות קבוצות טובות לטווח ארוך, בטח כשאין לך שוק גדול, שם גדול שמושך קדימה ו/או נשיא ממולח שממנה כעוזר מאמן אבא של כוכב שבדיוק מתפנה בשוק החופשי (אהמ, ברונסון), אינדיאנה פייסרס היא עוף מוזר. המאמן הוותיק ריק קרלייל, בן 65, הפך מקונטרול פריק למאמן שמשחרר ונותן למנצח על התזמורת שלו, טייריס הליברטון, לעשות כאוות נפשו. מהרגע בו הפייסרס קיבלו את הליברטון בעסקת החליפין עם דומנטאס סאבוניס בפברואר 2022, קרלייל פשוט נתן לו את המפתחות, והאלי גדל לתוך תפקיד המנהיג. "זה נראה כאילו הוא אפילו לא מתאמץ למסור את הכדור, הכל בא לו טבעי", אמר עליו מחליפו טי.ג'יי מקונל, "ואז אתה מסתכל על הלוח ויש לו 15 אסיסטים".
"אני מאמין שהפנים של הקבוצה שלך, המנהיג שלך, צריך להיות אדם של אנשים, שמתחבר לקהילה. וידעתי שהוא יכול לעשות זאת", כתב עליו סטיב פרום, מאמנו באוניברסיטת איווה סטייט, בטור לאתר The Athletic. "ויש עוד סימן אחד - ענווה. לטייריס היה את זה מהרגע שהוא נכנס לכאן. האישיות שלו, החיוך שלו, ההתנהלות שלו, כל אלה איפשרו לו לתקשר עם כל אדם מכל מקום. בזכות הנוכחות שלו, בזכות האישיות שלו, הוא מעצים את האחרים והופך אותם לטובים יותר". העובדה שטייריס הוא כוכב מסוג אחר, איפשרה לבנות סביבו קבוצה שלמה בלי אגו. "אנחנו בנויים על עומק, בנויים על אמון וידידות, בנויים על נפשות שמחוברות זו לזו", אמר קרלייל לאחר אחד הניצחונות האחרונים, "אנחנו קבוצה שצריכה הרבה גיבורים".
הליברטון הוא האיש של הפייסרס במאני טיים, כמו שלמדו על בשרן בפלייאופים האחרונים מילווקי וקליבלנד. אבל זה שיש לך גיבור, לא אומר שאתה משחק "הירו-בול". במקרה של אינדיאנה המצב בדיוק הפוך. "אנחנו פשוט שונים מכל קבוצה אחרת. אין לנו שחקן אחד שקולע את כל הנקודות", אמר טייריס, ש-31 הנקודות שלו במשחק 5 היו הפעם הראשונה בעשרת משחקי הפלייאוף של הפייסרס בה איזשהו שחקן חצה את גבול ה-30. "אנחנו מנצחים אותך בדרכים שונות. אנחנו מניעים כדור, יש הרבה חבר'ה שקולעים, שעושים מהלכים. אנחנו מתעקשים על עניין העומק בשנים האחרונות".
הכדורסל של הפייסרס הוא אחר. "המטרה", אמר טרנר לספורטינג ניוז בדצמבר 2023, "היא להעביר את הכדור לחצי של היריבה תוך 2 שניות". איך זה מרגיש מבחינת היריבות? "אתה לא רק צריך לרדת להגנה, אתה צריך לעשות זאת בספרינט", הודה מאמן אטלנטה קווין סניידר. הקבוצה שנקראת על שם ה-Pacer, המכונית שמכתיבה את הקצב במירוץ המכוניות המפורסם בעולם באינדיאנאפוליס, לא רק משחקת מהר - קצב המשחק השלישי בפלייאוף - אלא גם רושמת אסיסטים בכמעט 69% מהמהלכים שלה. כמה זה נדיר? במקום השני ניצבת מינסוטה עם 63.2%. שושלת גולדן סטייט עברה רק פעם אחת את 69 האחוזים. ממוצע המסירות שלהם למשחק בפלייאוף הוא הגבוה ביותר בעשור האחרון. "הרבה יותר קשה להגן מולנו, כי קשה לעשות עלינו סקאוטינג", הסביר אנדרו נימהארד. "המון דברים רנדומליים. מעט מאוד תרגילים ודברים שאפשר להסתגל אליהם".
הקצב, הנעת הכדור והעומק גם מובילים לנתון פסיכי אחר: אחוז הקליעה האפקטיבי של הפייסרס (נתון שמשקלל אחוזי שתיים ושלוש) עומד על 58.3% בשני הסיבובים הראשונים. לא ברור אם הנתון הזה ישרוד את ההגנה של טום ת'יבודו, אבל בינתיים מדובר על האחוז הגבוה ביותר לאיזושהי קבוצת פלייאוף מאז ומעולם. הדרך בה קרלייל עושה זאת - ובאופן דומה נוהג גם מארק דאיגנולט, מאמן אוקלהומה סיטי שמדורגת במקום השני בקצב משחק - מאתגרת את התפיסות המקובלות לגבי בניית קבוצה. גם בעונה הרגילה, שם סגל עמוק יכול לעזור להתגבר על פציעות ולחלק עומסים גם בתוך משחקים, ובעיקר - בפלייאוף.
הנה ג'יילן. תשלחו את הכלבים
התפיסה הזו, שת'יבודו - ומוקדם יותר בפלייאוף הנוכחי גם ג'ייג'יי רדיק במשחק 4 מול מינסוטה - לקחו אותה לאקסטרים, גורסת שבפלייאוף הרוטציה מתהדקת, ואז צריך 7-8 שחקנים, ולפעמים גם 6 טובים יספיקו. מבין 154 שחקנים בפלייאוף 2025, חמשת שחקני החמישייה של הניקס מדורגים כולם ב-33 המובילים (וגם זה אחרי שישבו על הספסל, פעם אחת בתבוסה ופעם אחת בניצחון גדול, בשני המשחקים האחרונים בסדרה נגד בוסטון). הנציג הראשון של אינדיאנה, הליברטון, מדורג במקום ה-39, אחרי סופרסטארים כמו רוי האצ'ימורה וגארי טרנט ג'וניור. לקרלייל יש רוטציה של לא פחות מ-11 שחקנים ששותפו כמעט בכל משחקי פלייאוף 2025 וקיבלו כ-10 דקות ומעלה לערב. אגב, דאיגנולט, בתורו, שלף לפנות בוקר את קנריץ' וויליאמס לדקות המשמעותיות הראשונות שלו בפלייאוף 2025: היו לו 9 דקות כאלה, והת'נדר קלעו בהן 19 נקודות יותר מהוולבס.
אצל ת'יבודו, אגב, זה לא ממש חדש. ההרגל לשחוק את שחקני החמישייה נשמר גם מהעונה הרגילה, שלא לומר לאורך רוב הקריירה שלו כמאמן ראשי, ומתוחזק, טפו טפו טפו, בעזרת הצוות הרפואי שנבחר השבוע לטוב בליגה (בראש הצוות הזה עומד קייסי סמית' - איש המקצוע המעוטר ששוחרר על ידי ניקו האריסון מדאלאס, באחד המהלכים שהוביל, כך דווח, לפרידה מלוקה דונצ'יץ'). בעונה שעברה הקבוצה שלו הלכה ואספה לאורך הפלייאוף פציעות כמו במשחק "רביעיות" אכזרי. מול פילדלפיה זה עוד הספיק, אבל בחצי גמר המזרח, כך נראה, בכל משחק שחקן נוסף נפל מהרגליים - בסיוע הקצב האינטנסיבי שהפייסרס הכתיבו - עד למשחק 7 בו הסגל היה כל כך דליל, עד שהקלע הוותיק אלק ברקס הסיר מעצמו את הניילון הנצמד, שיחק 27 דקות והיה הקלע השני בניקס. אינדיאנה, באותו ערב מול גארדן רועש, שברה שיא לאחוזי קליעה במשחק פלייאוף.
שתי הקבוצות השתפרו מאז. הניקס מגיעים בלי ג'וליוס רנדל ודונטה דיוינצ'נזו שעברו למינסוטה, אבל עם קרל אנתוני טאונס שהוסיף מימד חדש להתקפה, וביסס את מעמדו כאחד הריבאונדרים הטובים בליגה, ועם מיקאל ברידג'ס - שלא רק עושה עבודה הגנתית נהדרת (לפרטים: ג' טייטום וג' בראון), אלא גם מקבל עליו יותר שותפות לניהול ההתקפה. ברידג'ס מחזיק בכדור בפלייאוף 3.2 דקות למשחק, 39% יותר מאשר בעונה הרגילה, ומכדרר בממוצע 22% פעמים יותר ממה שעשה זאת בעונה הרגילה. הניקס יצטרכו את יכולות הכדרור והובלת הכדור שלו מול קבוצה שכוללת חבורת כלבי תקיפה: נימהארד, מקונל ובן שפרד בעיקר, פלוס ארון ניסמית' ובנדיקט מאת'ורין כגיבוי ושמירה הדוקה בפרימטר - נוהגים ללחוץ על הרכז של היריבה לאורך כל המגרש ולאורך כל הערב, מהג'אמפ הראשון ועד לבאזר.
"זה הולך להיות עניין קבוצתי", אמר קרלייל כאשר היה צריך לתאר את האסטרטגיה נגד ג'יילן ברונסון, כוכב הניקס, בגמר המזרח. "זה לא יהיה רק דרו (נימהארד). זה יהיה דרו, וארון, ומאת'ורין. טייריס בעצמו יצטרך לשאת קצת בנטל, שפרד יהיה בעסק, מקונל כבר שמר עליו. ברונסון הוא מאסטר ביצירת זוויות, מרחב וזריקות. קשה לחשוב על מישהו כמוהו בהיסטוריה של המשחק. אנחנו לא יכולים לעצור אותו, אבל ננסה לעשות לו את החיים קשים - וכך גם לשאר השחקנים".
כל מה שאנחנו אוהבים בכדורסל
זוכרים את הנתון על 68.9% מסלי השדה של אינדיאנה שנקלעו מאסיסטים? היריבות שלהן עושות זאת רק ב-56.9% מהזמן. קליבלנד, קבוצה שעל פניו היתה אמורה להיות לא פחות עמוקה מאינדיאנה - הספסל שלהם היה בין הטובים בליגה - הצליחה להתמסר רק 244.2 פעמים למשחק. מילווקי בסיבוב הראשון? 253.4 מסירות לערב. אצל שתיהן מדובר בירידה של 23 מסירות לעומת העונה הרגילה. כשהיריבות משחקות יותר בידודים, הכוכבים מתעייפים, שחקני המשנה פחות נכנסים לעניינים, והעומק - שוב - מדבר. אף שחקן באינדיאנה לא קולע יותר מ-19 נקודות למשחק בפלייאוף הזה, אבל כל החמישייה הפותחת, והמאוזנת להפליא, עומדת על 14 נקודות לפחות. 30% מהנקודות של אינדיאנה מגיעות מהספסל בפלייאוף 2025, לעומת 13% בלבד אצל הניקס.
הקבוצתיות הזו מתבטאת לא רק בחלוקת הדקות, אלא גם בחלוקת המשכורות: בקיצים האחרונים, חוץ מהארכות החוזה המתבקשות והמקסימליות להליברטון ופסקל סיאקם, העניק המנג'ר קווין פריצ'ארד חוזים ארוכי טווח לנימהארד, מקונל, ניסמית' ואובי טופין. הקיץ צפוי להם אתגר עם הצורך להשאיר את מיילס טרנר שהופך לשחקן חופשי, אבל אם יצליחו - רוב הרוטציה של קרלייל, כולל כל הצעירים, תהיה סגורה עד 2027 ומעלה. גם באוקלהומה סיטי, נתן סם פרסטי חוזים ארוכים, סביב 10-20 מיליון דולר לעונה, לשחקני משנה כמו אלכס קארוסו, לו דורט, אייזיה ג'ו וארון וויגינס. הפילוסופיה דומה, והעומק החריג משחק תפקיד גם בת'נדר. אם השתיים תיפגשנה בגמר, מהבחינה הזו, המימ של ספיידרמן מסתכל על עצמו יחגוג ברשת.
"למרות שהם אולי ההימור המופרע ביותר לאליפות, יש להם את כל מה שנדרש כדי לזכות בה", הצהיר הפרשן טום האברסטרו בפודקאסט The Big Number. כמה ימים לפני כן, בפוד של קווין אוקונור, הוא התלהב עוד יותר: "הם משחקים את ה-Beautiful Game. אם אתם מאלה שחושבים שה-NBA זו ליגה של בידודים, בלי הגנה, פשוט להאט עניינים ולחכות לרבע הרביעי - תראו את הפייסרס. הם קבוצה שמדהים לראות, והדרך בה הם משחקים כקבוצה, מנוגדת בדיוק למה שאנשים מתלוננים עליו בליגה של היום. הפייסרס משחקים חזק, מהר, יחד, אחד עבור השני. הם מגלמים את כל מה שאנחנו אוהבים בכדורסל. הם כל מה שנכון בכדורסל, ויותר אנשים צריכים לצפות בהם".
ואם גם הניקס ייפלו מהרגליים, הודות לרוטציה הרחבה, ללחץ בהגנה, לחלוקת העבודה ולפרגון - כל אוהדי הכדורסל בארה"ב כבר יצפו באינדיאנה החל מעוד שבועיים. ואולי יתאהבו גם הם.