"לא חסכתי מיליונים". החיים החדשים של אקס מכבי תל אביב

פעם אמרו שאדם יכול לקנות את עולמו בשעה אחת. בכדורגל, מדובר אפילו ברגעים - לפעמים בודדים, שמכניסים אותך אל הפנתיאון. לא בהכרח מעשים גדולים כמו אליפויות או תארים או צ'מפיונס, אלא לפעמים רגע אחד - שמכניס אותך לתודעה וללב של הקהל. רגע כזה היה לאוהדי מכבי בדרבי התל אביבי של עונת 2007/08. ספציפית, בדקה ה-42. מהלך מושלם שהחל עם מסירת עומק של רודי חדד, נמשך במסירת עקב של אלן מסודי - ונגמר עם חלוץ צרפתי גבה קומה, שבעט לפינה. יאניק קמאנן.

בדרך כלל, קריירות של שחקני כדורגל מתחילות מלמטה - ואם ירצה השם (או הגורל), מגיעות הכי למעלה שאפשר. במקרה של קמאנן, זה היה הפוך - הוא התחיל באחד ממועדוני הפאר של אנגליה, ונגמר בפרישה עצובה, שאחריה באו חיים חדשים. הפעם ב"מוכר לנו מפעם" - חוזרים אל החלוץ הצרפתי של מכבי הרצליה ומכבי תל אביב, ועל התהפוכות הרבות שעבר בקריירה שלו.

קמאנן נכנס לתודעה הישראלית בינואר 2007 - אז מאמן מכבי הרצליה, פרדי דוד, הביא אותו כחיזוק לקבוצה שנאבקה דאז בתחתית. את העונה ההיא הוא בכלל פתח בשפהאוזן השווייצרית, אבל לא ממש מצא בה את מקומו. בהרצליה, לעומת זאת, באצטדיון שלא רחוק מקניון "שבעת הכוכבים" - נדלקו הכוכבים למענו. בחצי עונה, קמאנן כבש שישה שערים ב-17 הופעות בליגת העל ועזר להרצליה לשרוד בסיום אותה עונה.

חצי שנה בלבד הספיקה - ובקיץ 2007 כבר הגיעה מכבי תל אביב, שהחליטה לשלם עליו 150 אלף יורו (לפי "טרנספרמרקט") להרצליה ולהביא אותו כחלוץ החדש של הקבוצה. קמאנן כבש פעמיים באירופה ועוד 12 שערים בליגה במדי מכבי ת"א שעברה שנה לא קלה בתחתית, וחילופי בעלים, אך בסופו של דבר הצליחה להישאר - בעונה שבסיומה פרש אבי נמני ממשחק פעיל. בקיץ שלאחר מכן, הוא התקשה להשתלב - כבש רק שלושה שערים בחצי עונה, ובינואר עזב לסיבאספור הטורקית.

בראיון שקיים ב-2015, סיפר קמאנן על התקופה שלו בישראל: "כשהייתי בשווייץ (שפהאוזן), נפצעתי. רצתי לבד ביער כדי לשמור על כושר, ובאותו זמן שטרסבורג - קבוצה ששיחקתי בה פעם - התאמנה באותו מקום. סיפרתי על זה לפיזיותרפיסט של הקבוצה, שלא הבין אותי נכון וחשב שאני מתאמן עם קבוצה אחרת. לכן, פוטרתי משם מהר מאוד. ואז חתמתי בישראל, במכבי הרצליה - הגעתי כשלא הייתי במצב מאוד טוב, אבל היתה לי שם עונה נהדרת".

“לא הערכתי מה שהיה לי בטוטנהאם“. קמאנן במדי הספרס (Photo by Neal Simpson/EMPICS via Getty Images)

"מכבי תל אביב, ששיחקה אז באירופה, החתימה אותי. רודי חדד הגיע מפריז סן ז'רמן. בעונה הראשונה שלי שם, סיימתי כמלך השערים של הליגה עם 17 שערים ועוד שלושה באירופה (הנתון האמיתי - היו לו 12 שערים בליגה ועוד שניים באירופה, 14 בסך הכל, ומלך השערים היה סמואל יבואה מהפועל כפ"ס עם 15). אבל בעונה שלאחר מכן, הגיע מאמן חדש (רן בן שמעון) והחליט להוריד לספסל את כל השחקנים הצרפתים. אל תשאלו אותי למה, זו תעלומה".

אבל הסיפור של קמאנן מתחיל הרבה לפני האפיזודה הישראלית - זה מתחיל בדרך המדהימה שעשה, עוד מגיל הנוער. הוא נולד בסן פול סור מר, קומונה בחלקה הצפוני של צרפת, והחל את הקריירה שלו במחלקות הצעירות של לה מאן. מי שזיהתה את הכישרון עוד בגיל צעיר היתה לא אחרת מאשר טוטנהאם - שצירפה אותו למחלקת הנוער כשהיה בן 18.

"חיפשתי סוכנים", הוא שחזר בראיון שערך בצרפת. "באותה תקופה, הכל עבר דרכם. התקשרתי לשלושה סוכני ורק אחד מהם חזר אליי. הוא שאל אותי איפה אני רוצה לשחק בחיים". כעבור כמה חודשים, הוא כבר היה בבולטון. "קלטת של מה שעשיתי נשלחה לטוטנהאם", הוא הסביר - והשאר (כמעט היה) היסטוריה.

הוא היה בן 17 כשנחת לראשונה בנמל התעופה הית'רו בלונדון. וההתחלה היתה מטאורית: לטענת הכתבה בצרפת, הוא פרח אצל טוטנהאם - עד ששקלו להעלות אותו לקבוצת המילואים. "היה לנו משחק חשוב נגד ארסנל", סיפר, "והמאמן בצחוק אמר לי: אם אתה תכבוש שער, אני אתן לך חוזה מקצועני. נחשו מה קרה אחר כך".

אבל הסיפור של קמאנן בטוטנהאם לא החזיק מעמד, והוא מעולם לא עלה לבוגרים. משם, החל מסע מטורף שכלל לא פחות מ-13 קבוצות שונות סביב הגלובוס - בצרפת, בלגיה, שווייץ, טורקיה, אזרבייג'ן - ובסופו של דבר חזרה לאנגליה, בקבוצת ווייר (Ware) החובבנית - שם הוא שיחק עד שפרש ב-2018.

בדיעבד, קמאנן מסתכל אחורה ומודה בתחושת הפספוס: "כשאתה תמיד נע ממקום למקום, סימן שאתה מחפש משהו. אבל בנקודה מסוימת, אתה מבין מה החמצת. לא הערכתי מה שהיה לי בטוטנהאם", הוא מספר. "היתה לי רק אמא ואחים, אבל בכדורגל היה לי גם אבא רוחני - שלי היה כריס יוטון (שעבד בצוות המקצועי של טוטנהאם). הוא אמר לי כל הזמן - לחכות, להיות סבלני, אבל אני לא הקשבתי". מאז הוא נשבע להמשיך ולקיים את החוזים שלו, בכל קבוצה שהיה, גם במחיר של קריירה פחות מרשימה: "להיות כדורגלן מקצועני זו עבודה", הסביר. "להישאר בעבודה הזו, זה סיפור אחר לגמרי".

היום, בגיל 43, קמאנן חווה לידה מחדש - דרך המגרש. "אחרי הפרישה יש שחקנים שנהנים מהתקופה לצד המשפחה, אחרים, כמוני, מתמודדים עם 'מוות קטן' בלי חסכונות של מיליונים בבנק. לקח לי שנתיים להבין מה אני רוצה לעשות בחיים השניים שלי". בעצת בתו (יש לו שלושה ילדים), הוא התחיל לאמן ילדים. "בבית הספר של הילדה שלי, היו מאמנים, אבל היא לא אהבה אותם. היא שאלה אותי אם אני יכול להגיע. בהתחלה, לא השתכנעתי, אבל הרשיתי לעצמי להיות משוכנע. מאז, לא הפסקתי".

לפני שש שנים הוא הקים אקדמיית כדורגל בלונדון, כזו שמאגנת גם ימי הולדת, מעבירה קורסים ואימונים אישיים במהלך החופשה: "סוף סוף מצאתי את מה שחיפשתי. זה מרפא אותי. יש תמימות בילדים והם רוצים לשתף את מה שהם לומדים ממך. אנחנו מביאים פילוסופיה צרפתית לאנגליה. היה לי זמן להתאבל על מות הקריירה שלי. אני מרגיש שזה ממלא אותי, לעבוד עם ילדים. אני לומד כל יום. כשאני רואה שהם מתקדמים ונהנהים, אני האדם השמח בעולם".

מה שהתחיל במספר ילדים מצומצם, נגמר בכך שהוא לוקח חסות על 65 ילדים. לא פחות. "היום אני חזק מאוד. בכל יום, אני אוהב את זה. לאמן זה לא רק כדורגל - זה ילד שמגיע ומוכן ללמוד. וכשיש לך את הידע לתת לו, אפשר רק ליהנות". הוא עוד מקווה בעתיד להקים מועדון חובבני, אפילו אם זה אומר שתהיה לו קבוצת בוגרים. מי יודע, אולי יום אחד הוא גם יפתח סניף בישראל. לפחות בשני מועדונים בטוח יזכרו לו חסד.

"לא חסכתי מיליונים". החיים החדשים של אקס מכבי תל אביב

התקרית שהובילה אותו להרצליה, הזיכרון מבן שמעון, החרטה הגדולה בקריירה והשאלה של בתו שהובילה לקריירה החדשה אחרי שנתיים קשות. יאניק קמאנן ב"מוכר לי מפעם"