נפרדים מאגדה: אבי מלר ז"ל מובא למנוחות

"מלר, מעבר לפן המקצועי, זה החיוך", הוסיף וינסנדט, "ברגע שאתה רואה אותו תמיד החיוך מרוח על הפנים. זה הלב הענק, לא הכרתי מישהו עם לב כמו שלו. בן אדם שלפני שמדברים על המקצוע, תמיד שואל לשלומך. הוא בין הבודדים שבאמת התעניינו. הטוב הזה שלו זה משהו שאני לא נתקלתי בו וספק אם אפשר לתפוס את הפוזיציה שלו. אני עד עכשיו לא מאמין. עברנו מאות שעות שידור יחד. זה המקצוענות שלו. אחד הדברים שאני הכי לוקח זה האופן שלו ללמוד דברים בעל פה, הכל היה לו בראש. ההכנה המקדימה זה מה שהביא אותו לאולפן כל כך מוכן. זה משהו שאני מנסה לעשות בדרכו וללמוד. אבל זה קודם כל הלב הענק והחינוך התמידי"

איתי שכטר ומיכאל וינסנדט, פרשני ערוץ הספורט, נפרדו גם הם: "אני לא תופס את זה שהוא לא איתנו. גדלתי עליו, הרגש לכדורגל, האושר שהוא העניק לנו בשידורים. הבן אדם שהוא, כל כך הרבה סיפורים. איש עם כל כך הרבה תשוקה. הלב הגדול, הנשמה. יש לי כל כך הרבה סיפורים לספר, תמיד מפרגן, ברגעים הכי פחות נעימים הוא שם בשביל כולם. אני מדבר כאן ולא נתפס לי. רק לפני שבוע היה לנו ערוץ הקיבוץ, וצחקנו יחד. הוא נתן לנו איזון. זה אבי מלר, זה הכדורגל. נפרדנו מאחד הגדולים שידעה התקשורת והספורט בכלל. אישיות יוצאת דופן. לא יהיה יותר מישהו שיכול להתקרב אליו. אני לא חושב שיהיה לו מחליף. מקווה שישמור עלינו מלמעלה", אמר שכטר

בתו, גלית, נפרדה: "איך מתחילים לדבר על מי שהיית? היית איש של מילים, אבל יותר מהכל איש של אהבה. יש פה 5 בנות שבשבילן היית הסבא הכי מדהים שיש. איך הן אמרו לי אתמול בלילה? מי יקנה לנו עכשיו דברים כשאת ואבא לא מסכימים? היית עושה להן חידונים, מספר בדיחות ועובד עלינו עם שטויות. היית מתנדב לכל הקפצה, או סתם לסיבוב בקניון. היית יוצא בהפסקה של שעתיים בין שידור לשידור כדי להסיע אותן. איזה מחובר מטורף היה לכם. תודה אבא, כי זכינו. מכמות האנשים שנמצאת פה, אני יודע שכל כך הרבה זכו להכיר אותך. תודה שתמיד היית שם בשבילי ותמכת, עזרת לי לסלול את דרכי. מקווה שאתה במקום נפלא, עם כדורגל משובח תיאטרון מהפנט ואוכל מעולה. בטוחה שכבר התחלת להרכיב פרלמנט חדש עם החברים שאיבדת. אני אוהבת אותך"

בת זוגו, טלי, ספדה: "הכרנו לפני עשר שנים, היינו בשלבים שונים של החיים. בדברים החשובים היינו דומים מאוד. ככה עברו 10 שנים של דאגה ואהבה הדדית, יציאות לחו"ל שלא הייתי מגיע אליהם בלעדיך. היית אומר לי שאני העוגן שלך. זכיתי להיות בת הזוג של האדם הכי לא שגרתי בקטע טוב, הכי טוב והכי מכיל בעולם. אין ספק שהעולם היום פחות טוב משהיה אתמול. אני משאירה לאחרים לספר כמה מקצועי היית, אני אספר שהיית כל כך צנוע, תמיד עונה באדיבות, שואל לשמם וממהר לשלוף כרטיס ביקור. שולחן העבודה שלך מלא במגנים ומזכרות. נסעת לפני שבועיים ביום הכי גשום להרצות למילואימניקים ברמת הגולן, לא רצית לבטל רק כי הבטחת. כמה סיפוק ידעת מהמעשים הקטנים והיפים האלה. כמה לב, אהבה ונתינה באדם אחד. אהבה שלי, אני אומרת לך שלום. לא יכולה להיפרד כי אתה חלק ממני. מבטיחה לשאת אותך איתי תמיד. שמור עלינו מלמעלה אהוב שלי"

מנכ"ל ערוץ הספורט, תומר תורג'מן, ספד: "היית קודם כל בן אדם. חבר ואיש טוב. אהבת ספורט בכל ליבך, ספורט אמיתי, של הפתעות. אהבת מילים, סיפור טוב ותרבות. תמיד היה חשוב לך איך אנחנו אומרים את הדברים. העברית הייתה אצלך בפה באומנות, טבעית ואותנטית. זה היה חלק ממך. ראית בספורט ובתיאטרון את אותו דבר. אנשים, דרמה, רגש, אמת. השארת חותם עמוק, לימדת אותנו שאפשר לשדר ולדבר אחרת, להיות מקצוענים ואנושיים. מתגעגע אליך מאוד חבר יקר"

בנו של מלרק'ה, ישי מלר, נפרד בדמעות מאביו: "האהבה שלך מהעשייה, ההתלהבות. כל כך נהנית מהעבודה שלך. היית מייבש אותנו שעות במדור הספורט של מעריב, עופר שלח היה מתחרפן מאיתנו. התמדה, חריצות. 24/7. מסירות לעבודה. כל אוהד, כל חובב ספורט. כל אחד שרק רצה להגיד משהו התייחסת אליו. כשגדלתי קצת, היית נוסע בקו 502 למעריב, שאוכל לקחת את האוטו שלך ולהנות ממנו. למדתי ממך אמונה. הנכדות היו מקור ומושא האהבה שלך. למדתי ממך להתמקד, למדתי מהענווה שלך. האהבה לאנשים, לכל מי שמסביב. יחס, תשומת לב, אכפתיות, אהבת חינם. היית אבא מדהים ואני מודה לקדוש ברוך הוא על יותר מ-46 שנים שזכיתי מהאור שלך. תודה"

עוד מיעקבי: "הוא היה פשוט בן אדם חם בצורה בלתי רגילה. הוא היה מחבק. הוא היה איש שפשוט מסתכלים לו בעיניים ומיד יש לו חיוך. היה לו חיוך ענק. כשאתה רואה את זה בחיים עצמם, נסענו למונדיאל 2002. מאוד אהבתי אותו ואני חושב שגם הוא אהב אותי. הייתה תקופה שנחשבנו לסוג של תאומים. קיבלתי אתמול הודעות מאנשים שהשתתפו בצערי, זה רק מעיד איך אנשים ראו את זה מבחוץ. לא הבנתי את זה עד עכשיו"

נדב יעקבי, שעבד לצידו של מלרק'ה במשך מספר עשורים, נפרד מחברו הוותיק: "נפגשתי עם אבי לפני למעלה מ-40 שנה, כשהוא גר בלונדון. היה קליק מהרגע הרשון, שנינו די דומים בתכונות שלנו. איך שהוא חזר התחלנו לעבוד ביחד, בעיתון ובחדשות הספורט. גם כשנסענו לכסות את אליפות אירופה ב-1992, היינו אחד נגד השני לכאורה, אבל היינו ביחד. יש לי מאות ואלפי זכרונות ממנו והוא יהיה חסר לי עכשיו כל יום"

אליהוא בן און, שדר קול ישראל ושירים ושערים, נפרד: "אבי מלר הוא גאון, זו ההגדרה בעיני. אנחנו מכירים שנים רבות, משנות ה-80. היינו יחד במונדיאל 90. הידע שלו זה דבר שאי אפשר להאמין. זה לפני עידן המחשבים, הוא ידע הכל. איך? אפשר היה להישען עליו כמו שמשתמשים היום ב-AI. חוץ מזה הוא היה ידען בכל תחום. "אהבת חיי" הוא היה אומר על כדורגל. כל יום שאני קם בתחוםן הזה הוא מאושר. הוא היה בן אדם רגיש מאוד. פעם אמרתי לו "תכתוב שירים". הוא בן אדם רגיש שעשה המון דברים בסתר. פנו אליו המונים והוא היה עונה לטלפון כמו אחרון האנשים. היום לרוב הכתבים יש דיסטנס, הוא תמיד היה עונה לטלפון, גם מספרים לא מזוהים. באתי מירושלים ברכבת ללוות אותו בדרכו האחרונה"

לא יישכח לעולם: בשעה זו, אבי מלר ז"ל, מפרשני ושדרי הספורט הגדולים ביותר בתולדות הספורט הישראלי, מובא למנוחות לאחר שהלך לעולמו אתמול