שנת 2016 הייתה אחת המפתיעות והגדולות בספורט העולמי. מהאולימפיאדה הגדולה בריו, דרך הקאמבק המשוגע של קליבלנד מול הווריורס בגמר ה-NBA, מסע הפרישה של קובי בראיינט, והזכייה המשוגעת של לסטר סיטי באליפות אנגליה. אך אם נעיף מבט אל הספורט הישראלי, נגלה שגם במדינתנו הקטנה היו לא מעט רגעים היסטוריים וגדולים.
כזכור, הפועל באר שבע התחילה את שושלת האליפויות שלה יחד עם ברק בכר, כשזכתה בתואר 40 שנים בדיוק אחרי האליפות הקודמת, ואורי ששון וירדן ג'רבי שלקחו מדליית ארד באולימפיאדה. ואם נסתכל לעבר ענף הכדורסל, כמו לסטר באנגליה, קיבלנו את האליפות הכי לא צפויה שהיינו יכולים לדמיין, כשמכבי ראשון לציון לקחה את התואר לראשונה בתולדותיה.
אמנם חלף כמעט עשור מאז אותו ערב מדהים בארנה שבירושלים, וכפי שנכתב בסיכום המשחק - "יקח הרבה זמן לעכל זאת", אפשר להגיד שזה עדיין נכון. לשם כך, ערכנו ראיון מיוחד עם אריק שיבק, מאמן הכתומים, שלקח אותנו למסע שהתחיל באמצע אותה עונה, והסתיים בהישג הסנסציוני.
"הגעתי לקבוצה אחרי סדרה של תשעה או עשרה הפסדים רצופים, עם עונה סבירה באירופה, אבל ההפסדים הרצופים בליגה היו לא סבירים", סיפר שיבק. "אפילו בעיני המתבונן מבחוץ היה ברור שהיינו קבוצה יותר טובה ממה שהראנו. אחד מהמשפטים הראשונים שכתבתי על הלוח בחדר ההלבשה היה "בואו נשחק כדורסל אפקטיבי".
“היינו טובים יותר ממה שהראנו“. שיבק (אלן שיבר)
"היה לנו את כריס רייט, שבעיניי היה מהאתלטים הגדולים ששיחקו כאן, והיה יפה מאוד לראות את מנהלי המשחק נותנים לו להתעופף ומוצאים אותו במקומות הנכונים. גם אבי בן שימול וגם מארק ליונס היו סופר מוכשרים ומוסרים אדירים, אבל לפעמים הם היו לוקחים סיכונים שלא מתאימים לקבוצה שרוצה ללכת לפיינל פור. מהרגע שהגעתי - הצבתי את הפיינל פור כמטרה חד משמעית".
"אני זוכר שניצחנו את מכבי חיפה בחוץ ברבע הגמר במשחק הראשון, והם היו אדירים באותה השנה", נזכר המאמן הוותיק. "אחר כך ניצחנו בבית והפסדנו שוב, ונגררנו למשחק חמישי אחרי שבמשחק הרביעי הפסדנו בתום קרב צמוד. לא מעט אנשים, כלומר אוהדים ואנשי צוות, הורידו את הראש. אבל לא השחקנים. לא נתנו לנו הרבה סיכוי במשחק 5, אבל האמנו שנוכל לנצח את המשחק החמישי. אני מציין את זה כי בחדר ההלבשה רגילים לראות שחקנים מאושרים אחרי ניצחון בסיטואציה כזו, אבל אני הרגשתי שיש יותר עוד דלק ומה לתת. הדיבור היה 'בואו נגיע לגמר, נלך עד הסוף'. ידענו שמכבי ת"א עומדת מולנו, אבל היה ניצוץ בשחקנים וראו שהם לא סיימו את העבודה".
"מהרגע הראשון השחקנים האמינו בעצמם, וכולם מסביב האמינו ביכולת של הקבוצה להצליח. הייתה אווירה בקבוצה, למרות ההפסדים, שאפשר לעשות משהו מיוחד. שחקנים נתנו הרבה יותר מעצמם והקבוצה הייתה הרבה יותר גדולה מסך חלקיה. מתי הבנתי שאנחנו יכולים לזכות? ניצחנו את מכבי ת"א בחצי הגמר, וזה משהו שנותן לך פוש שאתה אומר - וואו, אין שום דבר שיכול לעצור אותנו. היה קשה להבדיל מי הקבוצה עם התקציב הגדול יותר".
“שום דבר לא יכול לעצור אותנו“. דאוסון חוגג מול מכבי (אלן שיבר)
שיבק המשיך: "משפט נוסף שמתקשר ליכולת, והייתי אומר אותו הרבה, הוא 'השיא של היום הוא הסטנדרט של מחר'. זה ממש תפס בקבוצה הזו. אתה נכנס אחרי חצי גמר לחדר ההלבשה וומרגיש שזה לא מספיק לאף אחד. ובפיינל פור אין הרבה זמן כידוע, יש שלושה ימים להתכונן".
ועכשיו, למשחק הגמר. "ההתחלה של משחק הגמר הייתה מוחצת מהצד של ירושלים, ואסור לשכוח שהרוב ביציעים היה שלהם", סיפר המאמן. "אני לא אגיד מה צרחתי על כמה שחקנים, אבל הרגשתי שצריך להרים אותם. כעסתי שבצורה הזו הם עומדים להרוס משהו שהם הביאו אותנו אליו. מאותו רגע - הכל התהפך".
"התחלנו לאזן את המשחק, ובמחצית ירושלים הובילה בנקודה. פתחנו את החצי השני עם 'דקות שון דאוסון', שקלע כמה שלשות וסלים, ובסוף המשחק אפילו לא היה צמוד, וניצחנו. לא גנבנו אותו. ניצחנו בכדורסל".
"אחרי הזכייה היה ממש שיכרון חושים, ואת זה אני אומר בתור אחד שלא שותה. הבנו שעשינו משהו גדול כבר בחצי הגמר. האם אני מעכל את זה? אני יכול להגיד שהייתה לי הכנה לכך, כי שנה לפני כן אימנתי את אילת וזו הייתה העונה של הסדרה המפורסמת שחזרנו משני הפסדים בסדרת החצי, והגענו לגמר והפסדנו. נכון שירושלים הייתה הרבה יותר טובה ועמוקה, אבל באיזשהו מקום הייתה תחושת פספוס, ולא רציתי שזה יקרה לי שוב. אבל שום דבר פה הוא לא רק אני, אלא היא של השחקנים ושל כולם. רוב רובו של ההישג רשום על השחקנים. אז האם אני מעכל, לא יודע, אבל אני מאוד מאוד גאה".
שיכרון חושים. (אלן שיבר)
מי שללא ספק היה הכוכב הבלתי מעורער של ראשון לציון באותה תקופה היה דריל מונרו. הפורוורד המנוסה סיפק עונת שיא, כשהעמיד ממוצעים נפלאים של 17.3 נקודות ביותר מ-50% מכל הטווחים, לצד 8.9 ריבאונדים שקטף ו-3.7 אסיסטים שמסר. העונה הזו זיכתה אותו כמובן בתואר שחקן העונה, וההופעות בחצי הגמר ובגמר (24.5 נק' בממוצע, 7 ריב', ו-2.5 אס') הביאו לו גם את תואר מצטיין הפיינל פור.
"דריל הוא אחד מהשחקנים הכי מקצוענים שאימנתי, ואימנתי לא מעט. אי אפשר לא להתאמן חזק, כשדריל מונרו מתאמן איתך", אמ שיבק בהתלהבות. "הוא לא היה מדבר הרבה, אלא היה מביט בך והיית קופא במקום. בלי לדבר. זו מתנה לקבוצה ולמאמן. אי אפשר לא להתאמן חזק לידו. הוא מעין קווין מגי כזה אם נלך קצת אחורה. הוא היה עושה את הדברים נכון. הוא היה יכול לקלוע סל ניצחון מול מכבי ת"א, ומה שתראה ממנו זה חיוך עודד קטשי כזה על קצה השפה, וכדי להוציא ממנו חיוך אתה צריך לקחת אליפות. ההשפעה שלו מחזיקה עד היום - אחד הדברים שרואים למשל אצל עידן זלמנסון, עם המסירות והכל, הוא למד המון ממונרו. או למשל שון דאוסון, שכשהוא טוב הוא כמו זר טוב, למד ממנו גם המון. הוא היה מנהיג שקט".