חלום הפליי-אין של מכבי ת"א ספג מכה קשה בהפסד למילאנו, אבל עדיין בחיים. נותרו לצהובים שמונה משחקי יורוליג עד לסיום העונה, מתוכם חמישה מול קבוצות שמדורגות מתחת לצהובים ביורוליג. הערב (שישי) הם יפגשו את וילרבאן, נועלת הטבלה שמחזיקה במאזן רע מאוד של 23:8.
אנחנו מדברים כאן כל שבוע על שוברי שוויון, על אלגוריתמים כאלה ואחרים ועל המצב של היריבות, בפרט מונאקו הקצרה שנראית כמו מי שעלולה להישבר. אנחנו מדברים גם על דובאי שתפגוש את אותה מכבי ת"א בהמשך למשחק ממנו אין דרך חזרה עבור מי מהקבוצות, אבל בסוף? מכבי צריכה לשחק כדורסל. בשביל זה היא צריכה את ג'יילן הורד, אולי השחקן החשוב ביותר שלה אחרי הפציעות של טי ג'יי ליף ואיפה לונדברג.
מה שעבר על הורד בשבועות האחרונים גדול יותר מכדורסל. הוא אחד הזרים היחידים בסגל הצהוב שהיו בארץ הן בזמן עם כלביא באמצע סדרת הגמר אשתקד והן בזמן שאגת הארי, כשהוא נאלץ להמריא פעם נוספת. מעבר לכל הקילומטרז' האווירי, במקביל לתחילת המבצע אחיו של הורד נעדר כשהיה חשש ממשי לחייו. הוא אותר במצב רפואי מורכב. הורד התאחד עם הצהובים בבלגרד, אך לא שיחק מול מילאנו.
העדרו של הורד, אולי הפורוורד הטבעי היחיד בסגל של מכבי ת"א, הורגש בהפסד 96:87. המילאנזים הצליחו פעם אחר פעם להשיג נקודות בצבע, נקודת תורפה צהובה, גם כשמכבי לקחה ריבאונדים. מהעבר השני, הצהובים נקלעו ליותר מדי מהלכים של כדררת או זריקות רעות. לוני ווקר קלע ב-4 מ-17 מהשדה, אושיי בריסט ב-3 מ-9 ל-2 נקודות. ג'ף דאוטין, למקרה ששאלתם? 2 מ-8.
את הוואקום הזה, בימים כתיקונם, ממלא ג'יילן הורד. הוא אמנם קולע 12.1 נקודות למשחק לעומת 14.7 בשנה שעברה, אך הוא הגיע לקבוצה טובה יותר ובמעמד אחר. כמות הדקות של הורד ירדה מ-30.5 ל-28 למשחק ביורוליג. אחוז ההתקפות שהסתיימו בידיו והיעילות ירדו גם הן.
היה קשה לדמיין כתבה כזאת על הורד בתחילת העונה. הוא נראה כמעט כבוי במשך חודשים ארוכים, רחוק מהפסגות אליהן הגיע בתחילת השנה שעברה. השילוב בין כמות הדקות הגבוהה והיורובאסקט הובילו לתחושה שהוא כמעט שחוק, אבל דברים התחילו להתחבר במשחקים האחרונים.
משתפר ממשחק למשחק (Jose Miguel Fernandez/Anadolu via Getty Images)
הן בליגה והן באירופה, הכדורסל של הורד השתפר. במשחקים כמו רבע גמר גביע המדינה מול קריית אתא ובפרט בשני משחקי היורוליג האחרונים בהם שיחק, מול מונאקו ומול באיירן מינכן, ראינו את הורד במיטבו, השחקן המסיים בקבוצה לה לא חסרים שחקנים שמסוגלים למסור או לקחת זריקה רעה.
בין אם הוא מתרומם לזריקה מרחוק, נכנס פנימה אחרי פעולה טובה של הפליימייקר שלצידו או פשוט תופס כדור ומכניס פנימה, הורד הופך את החיים של כולם לקלים יותר. כדי להדגים, אספתי לכם את הסלים שלו מהמשחק מול מונאקו. במהלך אחד הוא מקבל את הכדור מזאק הנקינס חופשי בצבע, במהלך אחר ההגנה מתמקדת בג'ימי קלארק ובשלישי הוא מקבל חופש כדי להיכנס פנימה.
שלושה סלים ששונים בתכלית אחד מהשני, ומעידים על הגדולה של הורד במכבי החדשה. גם בתקופה האחרונה אחוז ההתקפות שמסתיים בידיים שלו לא גבוה, אבל הוא הפך ליעיל יותר. אם הוא היה לוקח חלק מהליי-אפים של אושיי בריסט, יכול להיות שהצהובים היו מנצחים את מילאנו.
אנחנו רואים את הורד חותך יותר השנה בהשוואה לשנה שעברה, כשיש לו פחות מהלכים כמסיים בפיק-נ'-רול. הוא הולך על ריבאונד ההתקפה בצורה טובה יותר, זורק יותר ממסירה ומסוכן יותר במעבר. הוא הפך לשחקן התקפי שלם, דווקא כשיש לצידו שחקנים אחרים שמסוגלים לקלוע.
הפורוורד עצמו הביע חוסר שביעות רצון מתפקודו לפני ההצגה מול קרית אתא, ונראה ששינוי הכיוון הזה עשה טוב למכבי גם בלי לונדברג בניצחון הגדול על מונאקו הקורסת. עצם הנוכחות של הורד על הפרקט, בטח בהשוואה לשחקנים כמו אושיי בריסט או וויל ריימן שלא מצליחים לאיים על הסל באותה צורה, מורידה הרבה לחץ מהגאנרים. ברגע שהוא יכול למנוע מצב שבו ההתקפה נתקעת, פחות סביר שנראה משחקים כמו ה-4 מ-17 של ווקר.
הורד אינו לונדברג. הוא שחקן התקפה מוכשר ממנו, שחקן התקפה חשוב ממנו, אבל הוא יכול להפוך לדבק דומה. ראינו אותו עושה פעולות מלוכלכות כשצריך, למשל במשחק מול ולנסיה, ומשמעותי גם בצד השני של המגרש. ברגע שווקר, קלארק, תמיר בלאט ורומן סורקין לפניו בהיררכיה ההתקפית, אנחנו רואים את הגרסה ההגנתית של הורד שכמעט ולא הייתה שם בעונה הקודמת.
בגובה 2.04 מ' הורד נחשב לפאוור פורוורד, אבל לאורך העונה הוא הראה שהוא מסוגל לשמור על גארדים כשיש צורך בכך. כמות המהלכים בהם הוא שומר על סנטרים ירדה באופן משמעותי, כחלק מהשיפור ההגנתי של רומן סורקין, מה שמאפשר לו למנוע משחקנים להיכנס לצבע ולקחת זריקות רעות.
מוטת הידיים של הורד, 2.16 מ', מאפשרת לו לכסות שטח ולהגיע לריבאונדים בקלות, כשבניצחון על באיירן למשל היו לו 11 כאלה כולל ארבעה בהתקפה. כשיש לצידו סנטר כמו סורקין או סנטוס ואת הנוכחות הפיזית של בריסט, יש למכבי אגרסיביות שהייתה חסרה במשחק מול מילאנו.
הורד שיחק ב-101 מתוך 125 דקות בשלושת המשחקים האחרונים של מכבי ת"א, 80.8%. מה שמאפיין את הקבוצה הזאת של עודד קטש בחודשים האחרונים הוא ההתעלות חסרת הפשרות בקלאץ', בטח מול הכוכב האדום וגם בהארכה מול באיירן מינכן. המאני טיים הוא הזמן של הגאנרים. של קלארק, של ווקר, של בלאט ואפילו של דאוטין. הדרך לשם, בחלקה, מתבססת על הורד שהופך את השלם הצהוב לגדול מסך חלקיו. על השחקן שהיום, ה-20 במרץ 2026, הוא השחקן החשוב ביותר של מכבי ת"א.