רעי גדל והתחנך ביישוב תמרת בעמק יזרעאל, הכיר כל שביל וכל דרך בשטח.
ערכי הצבא היו מושרשים בבית מגיל קטן, בבית שבו סבא אחד סגן אלוף בהנדסה קרבית, וסבא שני נכה צה״ל ממלחמת יום כיפור, אבא סגן אלוף בחיל האוויר ועוד שני דודים סגני אלופים, דוד נוסף סגן ועוד דוד לוחם. אח גדול (עומר) לוחם ביחידה מיוחדת ובני דודים שגם משרתים הכי קרבי שרק אפשר. לא הייתה ברירה, רעי ידע שזאת הדרך.
כילד, רעי היה זורק לסל בלי סוף. ברגע שזה היה נכנס, זה לא היה נעצר, ידית קטלנית. הוא העריץ את קובי בראיינט ובחדר שלו כל הילדות הייתה תמונה ליד המיטה של קובי עם המשפט: "heroes come and go, legends are forever”.
וככה רעי היה, חי על קצב 200 קמ״ש, ממקום למקום, בלי מנוחה, אהב את החיים הטובים, חברים, משפחה.
הקשר בין האחים היה הקשר הכי חזק שיכול להיות, מגיל קטן ועד הרגע האחרון. רעי נלחם בכל כוחו על מנת להשיב את החטופים, לא עניינה אותו פוליטיקה.
רעי בירן ז“ל. “חי על קצב 200 קמ“ש“ (צילום: פרטי)
נלחם בכל כוחו להשיב את החטופים (צילום: פרטי)
הוא התייחס לחיילים שהיו תחתיו, צוות בירן, כמו אח בכור, דיבר אליהם בגובה עיניים ונלחם את המלחמות שלהם בכל רגע.
רעי נפל בדרום רצועת עזה מפגיעת רסיס בצוואר וכמו השם שלו, ערך הרעות ליווה אותו עד הסוף כשבזמן הפגיעה בצוואר לוחם שלו היה לידו, וגם לו קראו רעי. הדבר שהכי אפיין אותו זה החיבוק שלו, חיבוק של 20 שניות לפחות, חיבוק של מלאך.
עוד שלושה חודשים נציין שנה ללכתו והגעגוע מפלח את הלב. רק לראות את ה-1.90 מ' הענק הזה נכנס בדלת עם חיוך מבויש וביטחון עצמי בשמיים.
שנהיה ראויים.
השופט עומר בירן על אחיו רעי בירן ז"ל