הכל על השולחן. אחרי משחק בו קלע ב-3 מ-15 מהשדה דני אבדיה ופורטלנד יעלו הלילה (ראשון, 22:30, ישיר בערוץ הספורט) למשחק הרביעי מול סן אנטוניו במצב של 2:1 לספרס. הפסד, בסבירות גבוהה, יוביל לסוף הסדרה בין שלישי לרביעי. אחרי שני משחקים בהם קלע 33 נקודות ב-28 זריקות, אבדיה צריך להיראות אחרת. מה לא עבד? התשובה מתחילה בהגנה של סן אנטוניו.

לאורך הסדרה, סדרת הפלייאוף הראשונה של המאמן הראשי מיץ' ג'ונסון, הספרס הפעילו מין הגנה דו-שלבית בניסיון להאט את דני אבדיה, במודל דומה למה שהם עשו בעונה הסדירה נגד שיי גילג'ס אלכסנדר ומספר קבוצות עשו בעבר נגד יאניס אנטטוקומפו.

השומר המרכזי על אבדיה מבחינת הזמן המצטבר הוא סטפון קאסל, גארד השנה השנייה שאמנם נמוך וחלש יותר מאבדיה אך נחשב לאחד השחקנים הכי פיזיים ב-NBA. קאסל מתמחה בעיקר בתנועה סביב חסימות ונצמד במשך דקות ארוכות לאבדיה, בניסיון למנוע ממנו את המרווחים שהוא אוהב ודרכם מצליח להגיע לזריקה קלה מתחת לסל או סוחט עבירות.

השינוי המשמעותי בשני המשחקים האחרונים קשור לחוסר היכולת של פורטלנד לפנות את הצבע, בין היתר בשל הסדרה המאכזבת (בלשון המעטה) של הסנטר דונובן קלינגן. ברגע שלוק קורנט מחכה לאבדיה משמעותית קשה לו יותר, מה שהתבטא ב-1 מ-4 מולו במשחק השלישי ו-3 מ-8 מאז שהתחילה הסדרה.

פורוורד סן אנטוניו דווין ואסל הודה אחרי המשחק הראשון שהמטרה של הספרס הייתה להחליף כמה שיותר שומרים על אבדיה בניסיון להתיש את המנוע של הבלייזרס, ובמשחק השלישי ראינו הגנה אגרסיבית של קרטר בראיינט וקלדון ג'ונסון הרעננים. ג'ונסון, השחקן השישי של העונה, היה מעורב במהלך בו נשברה לאבדיה השן. בשני המקרים מדובר באותה מטרה - ניסיון להתיש את אבדיה, לגרום לו לנוע אחרי חסימות ולהגיע לזריקות קשות.

כאן, אולי, עובר הגבול. משחק מלוכלך זה לגיטימי, הצמדות לחסימות זה לגיטימי ואף רצוי מול שחקן כמו אבדיה, אבל שבירת שן? לא מקרי שאבדיה עצמו אמר שהוא יעלה למשחק הבא עם שני מגני שיניים. אפשר לטעון שמדובר במשחק מלוכלך.

מצד שני, זה הפלייאוף. הבאד בויז של איזייאה תומאס זכו בשתי אליפויות ככה, והרשימה הזאת הולכת ומתארכת. במשחק 7 של אוקלהומה סיטי מול דנבר ב-2025 אלכס קרוסו עשה לא מעט עבירות שלא נשרקו על ניקולה יוקיץ'. אפשר לטעון שזה הכדורסל, אבל היו מהלכים בהם זה חצה את הגבול.

כאן אולי נכנס צד אחר, זה של טיאגו ספליטר. מהלכים כמו צ'אלנג' מוקדם בניסיון לשנות את המשחק ולהקל עם השיפוט על אבדיה, ביקורת בתקשורת (מה שכבר קרה בין שני המשחקים האלה) ובעיקר תנועה בהתקפה. סן אנטוניו תנסה להיצמד לאבדיה שוב ולהכניס כמה שיותר מרפקים, אבל פה פורטלנד צריכה להכנס. אם שחקנים כמו גרנט, וויליאמס וקמארה יגיבו עם חסימות מוקדמות ופיזיות, יהיה להם יותר קשה להגיע לאבדיה. אפשר לטעון שזה חלק מהשינוי שראינו אצל שיקגו של מייקל ג'ורדן, קבוצה (ושחקן) מעט יותר טובים מאבדיה, מול דטרויט.בשני המשחקים האחרונים דני קלע ב-8 מ-28 מהשדה, כולל 2 מ-10 מתחת לסל במשחק השלישי (בו סיים עם 3 מ-15). כשבמקביל הוא עם אחוזים נמוכים מהשלוש, אבדיה לא מצליח לשכנע את שחקני הספרס לשמור עליו מבחוץ. אנחנו רואים אותם הולכים "אנדר" אחרי חסימות בניסיון להיצמד לדני, ניסיון שהצליח עד כה.

לפני המשחק הרביעי מאמן פורטלנד טיאגו ספליטר אמר שהקבוצה צריכה להניע כדור בצורה טובה יותר ושהיו יותר מדי רגעים שבהם אבדיה שיחק לבדו, כשהוא קיבל ביקורת על ניסיון לסחוט עבירות בכוח. אבדיה אמנם הלך 16 פעמים לקו במשחק השלישי, אחד הנתונים הטובים ביותר מכל שחקני הפלייאוף העונה, אבל קלע באחוזים רעים. שיקגו 1991 זכתה באליפות ועשתה סוויפ לדטרויט בזכות הנעת כדור שמנעה מצבים כאלה מול ג'ורדן ונתנה לו נתיבים פתוחים. ברגע שיהיו לסן אנטוניו פחות הזדמנויות להציק ככה לאבדיה, יהיה לו קל יותר.

ראינו לאורך העונה, בטח מול פיניקס למשל, את פורטלנד מצליחה להפעיל את אבדיה. יותר תרגילים שנועדו למצב בו הוא לא מתחיל התקפה, אלא מסיים אותה ומשיג נתיב פנוי לסל. יהיה מעניין לראות אם פורטלנד תעבור למעין סמול בול עם ג'רמי גרנט (או רוברט וויליאמס) כסנטר, בניסיון להזיז את וומבניאמה. הזמן המועט שעבר בין שני המשחקים, 41 שעות, עלול להשפיע לרעת אבדיה.

פורטלנד אמנם רואה לא מעט דברים חיוביים בסדרה הזאת, בראשם הקפיצה של סקוט הנדרסון, וזה מושפע מהמאמץ מול דני. בהתחשב בסדרה המאכזבת של שחקנים כמו ג'רמי גרנט ושיידון שארפ, מי שאמורים לנצל את המבטים הפנויים האלה, זה פשוט לא מחזיק לאורך זמן מול העומק וההגנה של הספרס. לכן ראינו את פורטלנד מאבדת יתרון דו ספרתי מול קבוצה איכותית יותר, כזאת שיכולה להרשות לעצמה יום רע של אחד הגארדים. ברגע שיש ארבעה יוצרים ברמה גבוהה, עוד לפני סנטר צרפתי בגובה 2.24 מ', הכל נראה אחרת.

בכל אופן, השאלה הגדולה ביותר כאן היא היכולת של אבדיה "להשתחרר" מאותן חסימות ואותו אנדר אגרסיבי. במשחק הראשון ראינו את פורטלנד מגיעה עם חסימות מזוויות שונות, בפרט של וויליאמס וגרנט, במה שיצר לאבדיה זווית טובה להתחיל את התנועה ולהיכנס פנימה. במשחקים העוקבים סן אנטוניו התאימה את עצמה, בפרט עם שחקנים כמו בראיינט וג'ונסון שמעט יותר גדולים מקאסל ויכולים להתמודד עם המכה בקלות.

יחד עם העלייה בפיזיות בהתאם לפלייאוף והחומה של קורנט בצבע, היה קשה מאוד לאבדיה וזה הוביל למשחק הגרוע ביותר שלו בסדרה, ואולי בקריירה בהתחשב בציפיות.

משחק מלוכלך? השמירה של הספרס מול אבדיה