איזה ערב היה לנו אתמול, ואיזה פוטו פיניש לאליפות מחכה לנו.
העוצמות שהיו בבלומפילד היו אדירות. המאבקים הפיזיים של השחקנים והעידוד של שני הקהלים הרימו את המשחק גם בדקות שהכדורגל לא היה בשיאו. בית"ר ירושלים השיגה ניצחון ענק מבחינתה, ביכולת לא טובה. אני לא זוכר מתי הקבוצה של ברק יצחקי נראתה ככה מול עשרה שחקנים של קבוצה כלשהיא. במשך 60 דקות, הפועל ת"א, עם שחקן פחות (אחרי ההרחקה של אל ים קנצפולסקי), הגיעה למצבים שיותר קשה להחמיץ אותם מאשר להבקיע.
כמו שברק יצחקי הודה, אלילת המזל היתה הפעם לטובתם, וכנראה שהם קיבלו בונוס על העונה המדהימה שהם עושים עם סגל שחקנים שמוציא 120 אחוז מעצמו. לנצח בבלומפילד את היריבה המיתולוגית, שהיתה מושלמת בבית עד המחזור הזה, ברגע כזה, זה באמת ניצחון אדיר מהסוג שבית"ר לא רגילה לנצח. מי שרוצה להיות אלופה חייבת למצוא דרכים גם פחות יפות לקחת נקודות, גם כשריקוד המכונה לא עובד. היא עשתה את זה פעמיים תןך שבועיים: בטרנר מול ב"ש, עם 10 שחקנים, ואתמול בבלומפילד מול 10 שחקנים.
ואם בבלומפילד היו כמה החלטות שיפוט שנויות במחלוקת, אז בסמי עופר זה בכלל בלט כשבאר שבע ניצחה עם הבאזר אחרי קרן תמוהה ויכולת לא מלהיבה בלשון המעטה. זה גם רגע שיכול לתת לה דחיפה מנטלית חשובה למשחקים הבאים. היא רוצה אליפות אחרי שהיא איבדה אותה ברגע האחרון למכבי ת"א בעונה שעברה. זה גם לשחק מול השדים האלה במחזורים האחרונים. היא יכולה לקחת אליפות וגביע וגם יכולה להישאר בלי כלום.
מעכשיו, יש לנו 5 מחזורי גמר גביע עד שיוכרע מירוץ האליפות. מחזורים שכל משחק מרגיש גורלי, כל שער, כל פעולה הגנתית והתקפית מקבלת משמעות גדולה יותר. העניין הוא שכל זה קורה בטווח של שבועיים. כל 3 ימים משחק עונה. זה סוחט את השחקנים פיזית ומנטלית ברמות שקשה להסביר. הרבה יותר קשה לשחק בקצב גבוה, לשמור על ריכוז וחדות בפעולות, לעלות לשחק עם פציעות ושחיקה. באר שבע כל הזמן מאתגרת את בית"ר ירושלים, ולהפך.
זה מה שיכריע. איזו קבוצה תעמוד במירוץ סיבולת מקצועי, מנטלי ופיזי בישורת האחרונה. כולם לחוצים יותר, ואנחנו רואים את הקהלים מתגייסים לתצוגות עידוד מדהימות במשחקים. בית"ר ירושלים כרגע נראית טיפה יותר קרובה לתואר, אבל כל מחזור יכול לערבב את הקלפים מחדש. הלוואי מירוץ לאליפות כזה כל עונה.