לא בטוח שרונה קינן תאהב את המטאפורה הזאת, אבל בשעות שאחרי ה-0:0 מול הפועל פ"ת שמעשית גמר את העונה של בית"ר, התרוצצה לי בראש השורה מאחד השירים היפים ביותר שלה. "אף אחד לא אמר לי / לחיים יש דרך אכזרית / לתת לך לשתות מים זוהרים / ולהשאיר אותך צמא בקרקעית".תחושת הריקנות אחרי התיקו המאופס, שבא גם עם יכולת לא מספיק טובה (בטח בסטנדרטים שבית"ר ירושלים העמידה העונה), היא בלתי נמנעת ומובנת. בעונת 2025/26, אוהדי בית"ר שתו גלונים של מים זוהרים. שורה של ניצחונות מרהיבים, זיכרונות ורגעים קפואים שכל אחד מאיתנו יתייק לעד על לוח ליבו. 2:6, ו-2:8, ודור חוגי במושבה, ובן שימול בסמי עופר, ועדי יונה נגד סכנין, ובפלייאוף לתת 3 ו-4 למכבי חיפה ומכבי ת"א (בהתאמה), בלי שזה ירגיש מוזר או מיוחד. ואחרי כל הדבר הזה, עמוק בלב (גם אם דאגתי להכחיש בפני כל מי שאני מכיר), הרגשתי שזה חייב להיגמר באליפות. שעונה עם כל כך הרבה רגעי "קלטת אליפות" - לא יכולה להיגמר בלי הצלחת ובלי ההפי אנד הגדול ביותר. בלי החלום שחלמנו עליו 18 שנה, כששהינו בירכתי הליגה ופחדנו להתפרק / להתפוגג / לרדת ללאומית.ובכן, מסתבר שהיא יכולה. כי בצד השני, היתה קבוצה גדולה של הפועל באר שבע - שאת מעט ההחלקות שאנחנו עשינו, היא לא עשתה. שבסופו של דבר, ברגעי ההכרעה היא היתה יותר יציבה - והצליחה לקחת בקלות את מה שאנחנו הזענו קשות כדי להשיג. האליפות שלהם, והם ראויה לה. אבל אסור, בשום צורה, שזה ישכיח את העונה הגדולה הזאת.וכן, עכשיו אחרי שזה נגמר - מותר וצריך לדבר על התהליך. כשברק יצחקי דיבר אחרי ההפסד בב"ש על המקום שבו היינו, והמקום שאליו הגענו - היו כאלה שקראו לו "לוזר". כזה שמוותר מראש. אני לא ראיתי בכך לוזריות - אלא פשוט הכרה במסלול שבית"ר צועדת בו, תוך הכרה גם בכך שהוא עוד לא הושלם. ושבית"ר, על אף האכזבה הנוראית מהתיקו במושבה, נמצאת בעיצומה של דרך שלא נעשתה במועדון מעולם.בית"ר הצליחה לבנות קבוצות טובות והישגיות בעבר. בשנות התשעים זה היה משה דדש עם חוכמת הרחוב שלו; בשנות האלפיים זה היה גאידמק עם ההון המשוגע והמטורלל. בשני המקרים, זה היה משהו קצר טווח - הוא הצליח לייצר תארים באותה שנה, או בשנה שלאחר מכן, אבל לא להחזיק מעמד. בית"ר של גאידמק קיימה את הציווי מהשיר של שלום חנוך - "מה שבא בקלות, באותה הקלות ייעלם". בית"ר ההיא נבנתה ברגע, וקרסה באותה המהירות. המבחן של בית"ר מכאן והלאה - היא עד כמה היא תוכל להיות שונה מההיסטוריה שלה. האם באמת משהו חדש התחיל.ולדעתי יהיו שני מבחנים שבהם בית"ר תצטרך לעמוד - כדי להוכיח שהיא אמיתית, ושהיא כאן לשנים. הראשון הוא היכולת לשמור על הנכסים שלה: לוקה גדראני, בריאן קרבאלי, בוריס אינו, עדי יונה, עומר אצילי וירדן שועה. אם בית"ר רוצה להיות הישגית בעונה הבאה, ולעשות את הקפיצה הנוספת קדימה - היא צריכה לשמור עליהם מכל משמר. כן, גם על יונה (שאולי יש כבר מי שחולם על "אקזיט" לגביו). הם צריכים להיות הבסיס שאיתו בית"ר, בתקווה, תשתדרג בעונה הבאה: תביא שוער יותר טוב, תביא עוד שחקן התקפה וכו` וכו`. והשני הוא לעשות משהו שבית"ר לא הצליחה לעשות - וזה לייצר הצלחות באירופה. בעונה שעברה, זה נגמר מהר מדי עם ההדחה הדי מביכה מול ריגה. יש לבית"ר ירושלים היום קבוצה יותר שלמה מזו שעלתה נגד הלטבים - גדראני ואינו, למשל, לא היו חלק. כן, אין ניקוד וזה יהיה קשה לעשות משהו בקונפרנס ליג. אבל כדי שבית"ר תוכל לתקוע יתד ולהיות טובה באמת, היא תצטרך לשבור מתישהו גם את הטאבו הזה - זה שאומר ש"בית"ר לא טובה באירופה". זה יכול להיות רף ששווה להציב, כדי להמשיך בתהליך החיובי.ב-19 בפברואר, 2024, אלמוג כהן וברק יצחקי הגיעו לבית"ר ירושלים שפופה. זה קרה אחרי השבר הגדול עם יוסי אבוקסיס, כשהקבוצה נמצאה בתחתית ממש וחששה מירידת ליגה. זה היה הסטייט אוף מיינד של כל מי שבית"ר יקרה לליבו - להסתפק במועט, לשמוח מאיזה ניצחון מקרי, לחשוש תמיד מהסופה שתבוא. כבר בעונה ההיא, היה 1:5 נגד הפועל ת"א. בעונה שלאחר מכן, בית"ר הרימה את הראש עוד טיפה - היא ניצחה פעמיים בעונה את מכבי ת"א ומכבי חיפה (לא מובן מאליו), הגיעה לפלייאוף העליון, עשתה גמר גביע ושוב באירופה דרך הדלת הראשית.ואז הגיעה העונה הזאת - עם כל רגעי הקסם שלה, ועם היכולת להחזיק מאבק אליפות עד מחזור אחד לסיום העונה - משהו שאיש לא דמיין שבית"ר תוכל להשיג רק שנתיים קודם. וזה אכן מרגש להסתכל על הדרך הזאת, ולהעריך את מי שאחראים לה. אבל בית"ר החדשה שאלמוג כהן ויצחקי מנסים להנחיל, אסור לה שתסתפק במבט על זרי הדפנה. היא צריכה להסתכל קדימה, ולכוון הרבה יותר גבוה. כך היא תיבחן האם מדובר במשהו שיחזיק מעמד - או בעוד אשליה אופטית, כמו שבית"ר אהבה לספק בעבר.בית"ר ירושלים היא ענק רדום - ראינו את זה השנה. ההתנפלות המטורפת על הכרטיסים, הרעב שיש לאוהדים אחרי 18 שנים של אכזבות וכאבי לב, החיבור עם הקבוצה שייצר רגעי קסם כ"כ רבים, הם בגלל הכוחות הגנוזים שיש במועדון הזה. כאלה שהסתתרו מתחת לשנים של ניהול מביך, של היעדר חשיבה מקצועית, של חיים מהיד לפה. העונה הזאת היתה מדהימה, בגלל שהיא ייצגה את ההפך הגמור מכל מה שהיה רע בבית"ר באותו רצף ארוך ופאתטי. אבל דווקא בגלל שהיא היתה כל כך מדהימה - ראשיה צריכים להפנים שזו צריכה להיות נקודת ההתחלה של העונה הבאה. ובפעם הבאה, מקום שני כבר לא יהיה סיבה לגאווה. נא להתנהג בהתאם.