היום שאחרי המכה התדמיתית והמקצועית שחטפה הפועל ת"א עם עזיבת ים מדר, החל עם הימור בדמותו של שחקן ה-NBA אמיר קופי, המשיך עם צירופו הצפוי של קאדין קרינגטון וכעת הגיעה אחת ההחתמות המוכחות ביותר שאפשר למצוא ביורוליג בשנים האחרונות, אולי ההחתמה המרשימה ביותר שנראה הקיץ באדום - זאק לידיי.
עבור חובבי הכדורסל המקומיים, לידיי הוא פנים מוכרות במיוחד. הוא נחת באירופה ובישראל בעונת 2017/18, היה הכוכב של הפועל גלבוע/גליל, ועונה מצוינת אחת בגן נר הספיקה כדי להזניק אותו ישירות לאולימפיאקוס. מאז, הוא העביר שבע מתוך שמונה עונותיו ביורוליג כבורג מרכזי, כשהעונה היחידה מחוץ למפעל הייתה כשהוביל את הפרויקט של פרטיזן בלגרד ביורוקאפ.
המסע שלו ביורוליג עבר דרך תחנות לא נוצצות במיוחד כמו ז'לגיריס, מילאנו ופרטיזן, אך בכל מקום הוא היה עוגן, מנהיג ושחקן מוביל, במרבית הזמן תחת ז'ליקו אוברדוביץ' ואטורה מסינה. "זאק הוא הדריימונד גרין שלנו", אמר עליו מסינה לפני שנתיים, "הוא עובד קשה, יש לו לב ענק והוא משחק נהדר בשני צידי המגרש". מאחורי המילים הללו עומד מוסר עבודה אובססיבי, שכולל הגעה לאולם שעתיים לפני כולם וניהול מחברת סודית עם נטיות היריבים.
כעת, אחרי ארבע שנים קשות ברמה הקבוצתית, שבהן הגיע רק פעם אחת לפלייאוף היורוליג על אף יכולת אישית נהדרת, לידיי רצה להגיע לקבוצה שתחזיר אותו למעמד הפיינל פור - בו ביקר בפעם הראשונה והאחרונה לפני חמש שנים. הכוונה הזו הוכחה בימים האחרונים כאשר דחה הצעה יוקרתית (קצת פחות מזו של האדומים) לשוב לפרטיזן בלגרד, מקום בו הוא מוערך במיוחד, כדי לבחור ביעד שיאפשר לו להתחרות על התואר הגדול ביותר.
הבחירה הזו באדום של תל אביב היא הצהרת כוונות דו-צדדית, שמחברת בין קבוצה רעבה שצריכה שחקן מנוסה וטוב בעמדה מספר 4, לשחקן רעב לא פחות.
הצהרת כוונות דו-צדדית (GETTY)
כמו כפפה ליד
הפועל ת"א הדהימה את אירופה בקיץ הקודם כשבנתה סגל נוצץ ברמת טופ יורוליג. אלא שמהרגע הראשון, ולאורך העונה כולה, נדמה היה שישנה משבצת אחת שלא עומדת בקצב ובציפיות הגבוהות של המועדון. בעוד ששאר העמדות על המגרש נהנו מעומק ואיכות יוצאי דופן, עמדה מספר 4 נותרה נקודת התורפה הבולטת של הקבוצה.
הניסיונות לפתור את הבעיה במהלך העונה הניבו פתרונות חלקיים בלבד. איש וויינרייט סיפק תרומה נהדרת בכל הקשור לעבודה השחורה, קשיחות ולחימה, בדקות מסוימות גם ג'ונתן מוטלי הציג ניצוצות בעמדה ובהמשך גם קסלר אדוארדס הגיע ונתן תרומה לא רעה. בפועל, לאף אחד מהם לא היו את הכלים להפוך לעוגן היציב שהקבוצה נזקקה לו. הפועל אמנם השאירה את וויינרייט, אך היה ברור כי היא לא מתכוונת לוותר על כוכב אמיתי הפעם, וכאן נכנס לתמונה לידיי.
בשבע השנים האחרונות לידיי ביסס את מעמדו כאחד משחקני עמדה 4 הטובים והקשוחים ביותר ביבשת. למעשה, מאז מסע הרכש האדיר של האדומים בקיץ שעבר, כשניסינו לדמיין איזה סוג שחקן יכול להשתלב באופן המושלם בצרכים המקצועיים של הפועל, השם של לידיי תמיד עלה כאחד המועמדים הבכירים ביותר - לצד שמות כמו אלק פיטרס (שהלך למילאנו ויחליף את לידיי) או טריי ליילס (שחזר ל-NBA).
היתרון הגדול של לידיי טמון ביכולת שלו להתאים את עצמו לכל סיטואציה ולהיות יעיל כאופציה ראשונה, שנייה או שלישית בהתקפה - תכונה קריטית לקבוצה עמוסת כוכבים כמו הפועל תל אביב, שבה הוא יצטרך למלא תפקידים שונים בערבים שונים.
ההוכחה הטובה ביותר לכך הגיעה בעונת 2024/25 במילאנו: דווקא לצידו של ניקולה מירוטיץ' הדומיננטי (שרשם מספרים אדירים), לידיי רשם את עונת השיא שלו בקריירת היורוליג עם ממוצעים מעולים של 16 נקודות ו-4.5 ריבאונדים. הוא יודע לפנות את הבמה כשצריך, אך לנצל כל פרצה כדי להעניש, וזה בדיוק מה שהופך את השידוך הזה להתאמה מעולה.
פרח גם לצידו. לידיי ומירוטיץ` (GETTY)
איך זה יעבוד בפועל?
הסגל של הפועל ת"א אמנם עדיין לא הושלם, אך הבסיס המוכר נותר בעינו. ברור לכולם שהכדור יבלה בעיקר בידיים של ואסיליה מיציץ', אנטוניו בלייקני ואלייז'ה בראיינט, שישחקו הרבה אחד על אחד וגם יחפשו את דן אוטורו בצבע. הדינמיקה הזו מייצרת אפקט ברור: תשומת הלב של ההגנות הולכת פנימה ולגארדים, ומי שנשאר לחכות מחוץ לקשת הוא השחקן בעמדה מספר 4. בעונה שעברה, רק מיציץ', כריס ג'ונס ובלייקני זרקו יותר שלשות ביורוליג מאיש וויינרייט, שסיים עם 38/128, שהם 29.7% מאכזבים.
בניגוד לוויינרייט, לידיי הוא אחד הקלעים היציבים והקטלניים ביותר ביורוליג בעשור האחרון, עם ממוצע קריירה של 43.7% מחוץ לקשת. בשתי העונות האחרונות שלו במפעל הוא אפילו שדרג את האיום הזה, כשקלע מעל 50 שלשות בכל עונה ב-47.4% יוצאי דופן. רוב המבטים הפנויים שוויינרייט קיבל והחטיא הולכים לעבור כעת לידיים של קלעי מוכח, מה שיכריח את ההגנות לשלם מחיר כבד על כל עזרה.
המספרים המתקדמים שלו בשנתיים האחרונות מראים עד כמה מדובר בנשק קטלני. המהלך השני הכי נפוץ שלו והיעיל ביותר בפער הוא ה"קאץ' אנד שוט" (תפיסה וזריקה), שמניב 1.42 נקודות מטורפות לפוזשן - נתון שמציב אותו בטופ של היבשת. למעשה, לידיי הוא השחקן שקלע הכי הרבה זריקות "קאץ' אנד שוט" בממוצע ביורוליג בשנתיים האחרונות.
המהלך הכי נפוץ בארסנל שלו הוא ה"פיק אנד פופ" (חסימה ויציאה מחוץ לקשת לקליעה), שמייצר בעקביות יותר מנקודה לפוזשן. האלמנט הזה עשוי לפתור להפועל את אחת הבעיות הכרוניות של העונה שעברה: התקפות תקועות בסוף שעון. במצבים כאלו, לידיי יוכל להגיע לחסימה עבור הגארד עם הכדור, ובמקום להתגלגל פנימה ולצופף את הצבע, לצאת החוצה במהירות. התנועה הזו לא רק תפנה לגארד את נתיב החדירה לסל, אלא תספק לו אפשרות מסירה לקלעי.
אבל לידיי הוא ממש לא רק קלעי, אלא הרבה מעבר. כשההגנה סוגרת עליו חזק, הוא יודע לקבל כדור, להטעות על קשת השלוש ולכדרר לכיוון הסל, עם אפשרות לסיים ב"גויאבה" - ככל הנראה הטובה ביותר באירופה מאז ימי ליאור אליהו. אגב, כששאלו אותו בעבר על טכניקת הזריקה המוזרה שלו, הוא ענה בחיוך: "מישהו הציע לי לשנות את הסגנון שלי, אבל אני זורק ככה מאז שאני בן 14 והסגנון הזה הביא אותי לאן שהגעתי. אין שום סיבה לשנות".
תוסיפו לזה משחק פוסט-אפ טוב שמחכה לו תמיד בארסנל, וקיבלתם מגוון התקפי שיהפוך את החיים של איטודיס ליותר קלים - אם ידע לנצל זאת.
לידיי ינסה להשלים אותו. אוטורו (GETTY)
מעבר למקצועי
על היכולות ההתקפיות של לידיי אין עוררין, ואין ספק שגם את הרמה ההגנתית הוא לא יוריד, אז איזה שאלה בכל זאת צריכה להישאל? התשובה מחזירה אותנו לסאגה הגדולה של הקיץ: עזיבתו של ים מדר. בעונה שעברה, השילוב בעמדה 1 בין ואסיליה מיציץ' לכריס ג'ונס עבד לא רע ביורוליג והביא את הקבוצה ליעדים שלה, אך מי שנשאר מאחור היה מדר. בסופו של דבר היכולת שלו במאני-טיים בישראל לא נפגעה, אך ההשלכות הניהוליות והתדמיתיות היו ברורות וכואבות לכל אוהד ואיש מערכת אדום.
כעת, הפועל ת"א עלולה למצוא את עצמה בסיטואציה דומה בעמדה מספר 4. תומר גינת אמנם נמצא בדרך להארכת חוזה, אך אחרי שבעונה הקודמת הוא לא זכה לקרדיט נרחב ביורוליג עקב שילוב של פציעות והחלטות מקצועיות, הגעתו של כוכב ברמה של לידיי, לצד ההישארות של איש וויינרייט, מבשרת שדקות המשחק שלו ביורוליג (10 בממוצע בעונה שעברה) עשויות אפילו לרדת.
לחשש הזה יש השפעה ישירה על הזירה המקומית, שבה החשיבות של גינת כעוגן ישראלי היא קריטית, במיוחד לאחר העזיבה של מדר וכשעדיין לא ברור אם תמיר בלאט יילבש אדום. הפועל צריכה את גינת מרוצה ומחובר בשביל הליגה, והיכולת של איטודיס לנהל את חלוקת הדקות והאגו בעמדה הזו תהיה אחד המפתחות הגדולים ביותר להצלחת העונה כולה.
העונה האחרונה הוכיחה להפועל תל אביב שגם עם כל הכישרון שבעולם, הדברים לא הולכים חלק - לא מקצועית, ובטח שלא בכל מה שקשור לחיבור לקהל ולשביעות הרצון של השחקנים בחדר ההלבשה. על הנייר, השילוב בין האישיות, הקשיחות והיכולת המוכחת של זאק לידיי הוא בדיוק הזריקה שהמועדון צריך. כעת, לצד התקווה הגדולה והאמונה בלידיי, נותר לראות האם הפאזל הנוצץ הזה יתחבר לחתיכה אחת שלמה, מחוברת ושמחה, שתוביל את המועדון למקומות שעליהם עופר ינאי חולם.