לא חשוב איך זה ייגמר, הסיפור יהיה ענק. ארבע נבחרות הגיעו למעמד חצי גמר המונדיאל, כשרק אחת תהיה אלופת העולם ב-19.7. ארגנטינה של ליאו מסי, צרפת של קיליאן אמבפה, ספרד של לאמין ימאל או אנגליה של הארי קיין ג'וד בלינגהאם - לא משנה איך תכתבו את זה, הקרב פה הוא על הנצח.
אם ארגנטינה של ליאו מסי תזכה
את הטירוף ברחובות בואנוס איירס, לוס אנג'לס, דוחא, תל אביב, מאדים אחרי הזכייה של ה"אלביסלסטה" בגביע העולמי ב-2022 אי אפשר לשכוח. בגיל 35, עם קריירה עמוסה באכזבות במונדיאלים ופחותה בהצלחות בנבחרת, ליאו מסי הניף את התואר שלדעת רבים הוא היה הראוי לו מכל - הגביע העולמי.
ליאו מסי. עדיין חוגג כאילו זה המונדיאל הראשון שלו (GETTY)
4 שנים עברו, "הפרעוש" כבר בן 39, ארגנטינה היא כמעט אותה ארגנטינה (למעט אנחל די מריה, בעיקר), ונראה שה"מסי-מאניה" רק הלכה וגדלה מאז. ואם, רק אם, מסי יוביל את ארגנטינה לבק-טו-בק ראשון מאז ברזיל של פלה ב-1962, הוא, ובכן, ייכנס לדיון גם על היותו גדול שחקני המונדיאלים בהיסטוריה - לפחות עד שהאיש הבא יחליט אחרת.
אם צרפת של קיליאן אמבפה תזכה
אפרופו גדול שחקני המונדיאלים, אם יש שחקן שחובה לקחת ראשון בכוחות לגביע העולמי - זה קיליאן אמבפה. במונדיאל השלישי שלו בסך הכל, בגיל 27, אמבפה הוא (בינתיים) הכובש השני בטיבו בהיסטוריה של הטורניר (שני רק למסי, לו שישה מונדיאלים ושער אחד יותר מלצרפתי), הוא היה מכוכבי הזכייה של ה"טריקולור" ב-2018, כשהוא בן 18, וה-כוכב של הנבחרת שהגיעה עד לגמר הגדול בהיסטוריה ב-2022, שם הוא בסך הכל כבש שלושער, ופנדל, ועדיין הפסיד לאחד - ליאו מסי.
זכייה צרפתית תקבע את אמבפה כגדול שחקני המונדיאלים של זמננו לכל הפחות, ובכל הזמנים לכל היותר. שתי זכיות, גמר, ככל הנראה מלכות השערים של הטורניר (אם לא עכשיו, אז ב-2030), וכל זאת בעידן של מסי, רונאלדו, נבחרת אנגליה חזקה, ספרד מתקמבקת ועלייה מטאורית של נבחרות אירופאיות ואפריקאיות שלא היוו יריבות בעבר (נורווגיה, מרוקו ושות'). מי שלא מצליח להוביל קבוצות לתארים גדולים, מראה שאיפה שזה הכי חשוב - הוא הכי מגיע.
קיליאן אמבפה. על המסלול הכמעט בטוח להיות גדול שחקני המונדיאלים בכל הזמנים (GETTY)
אם אנגליה של הארי קיין וג'וד בלינגהאם תזכה
אם זה יבוא הביתה... נבחרת אנגליה, בכורחה או בעל-כורחה, היא תמיד אחת הנבחרות המדוברות בכל מונדיאל. בין אם זה בגלל כוכבי-העל שלה, התקשורת הדומיננטית, הקהל המשוגע, וב-60 השנים האחרונות - בעיקר הכשלונות הצורמים שלה.
עידנים על גביי עידנים, במונחי כדורגל, שאנגליה חווה רק כשלונות, וכשהיא נכשלת - זה הכי כואב, הכי רועש, הכי חזק. אך בשנים האחרונות, במגמה שהחלה תחת גארת' סאות'גייט ונמשכת גם בימים אלו עם תומאס טוכל על הקווים, משהו השתנה ב"שלושת האריות" - ארון הגביעים אומנם ממשיך להעלות אבק, אבל התחושה היא שהוא קרוב מתמיד להיפתח. אי-זכייה אומנם תתקבל בהבנה גדולה יותר, אבל אם זה לא יגיע מהדור הזה - מתי זה כבר יגיע?
זכייה של הארי קיין ("הלוזר" הכי לא לוזר בעולם הכדורגל) וג'וד בלינגהאם (בן ה-23 הכי בן 32 בעולם הכדורגל) תקבע את השניים כאגדות של ממש בכדורגל האנגלי. עבור קיין, גדול כובשי נבחרת אנגליה בפער עצום, חסרה רק הסרת התדמית. עבור בלינגהאם, זו כבר תהיה בניית מורשת שתוכל, לימים, להפוך אותו לגדול השחקנים האנגלים בכל הזמנים.
ג`וד בלינגהאם והארי קיין. אחד בונה מורשת, השני מוחק תדמית (GETTY)
אם ספרד של לאמין ימאל תזכה
היום הוא בן 19. כן, היום (שני, 13.7.26), לאמין ימאל בן 19. נכון שזה מרגיש שהוא כבר 10 שנים בן 16? זה לא סתם מרגיש כך. כי בזמן שלנער עוד לא מלאו 20, הוא הספיק להוביל את נבחרת ספרד לזכייה ביורו 2024, לזכות עם ברצלונה ב-3 אליפויות וכבר עכשיו לשחק בחצי גמר המונדיאל - אם לא יותר מכך.
אז כן, הוא מעצבן אותנו הישראלים, ובצדק. וכן, יש לו מניירות של "ילד ***". ונכון, הוא לא מסי, הוא לא שומר על הפה ולא מסתיר את דעותיו (שאינן מגובשות, כי הוא עדיין לא בגיל שיהיה לו מותר לחגוג זכייה במונדיאל בארה"ב עם כוס בירה יד), אבל לאמין ימאל - בין אם תרצו זאת או לא - הוא שחקן-על, היסטורי, וכזה שאם יזכה במונדיאל, ייכנס בוודאות למסלול של הגדולים מכולם, כזה שסלל פלה כשהיה בן 18 במונדיאל 1958.
כל שהוא צריך לעשות הוא פשוט מאוד - לנצח שוב את צרפת, כמו שהוא עשה בחצי גמר היורו האחרון עם השער האייקוני ביותר בקריירה שלו. ומשם, אולי עוד גמר מול אנגליה (שגם אותה הוא כבר ניצח) או מפגש מול האיש שהוא ירצה להפוך בעתיד - ליאו מסי וארגנטינה.
לאמין ימאל. ילד“ז, אבל שחקן חבל“ז (GETTY)