דפנה רובין – עו"ס מטפלת משפחתית וזוגית. ICA - המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש
כוס יין בסוף יום ארוך, ג'וינט כדי להירגע, כדור שינה בתקופה שבה קשה להירדם. בתקופות של מתח, חוסר ודאות ועומס רגשי, כולנו מחפשים דרכים להוריד קצת את הווליום או להקל על התחושות הקשות. יש מי שיוצאים לריצה, לאימון או למפגש עם חברים, ויש מי שמוצאים את ההקלה באלכוהול, בקנאביס או בחומרים ובהתנהגויות .אחרות
צריכת אלכוהול, קנאביס או חומרים אחרים לא בהכרח מעידה על התמכרות, וגם לא כל שינוי בהרגלים צריך להדליק מיד נורה אדומה. אבל לפעמים, כמעט בלי לשים לב, משהו מתחיל להשתנות: הכמות עולה, חושבים יותר על הפעם הבאה, דברים שפעם היו חשובים נדחקים הצידה – ומה שהתחיל כדרך להירגע הופך בהדרגה להרגל שקשה יותר לשלוט בו.
אז איך יודעים מתי כדאי לעצור ולבדוק מה קורה?
לא רק כמה – אלא איזה מקום זה תופס בחיים שלנו
כשאנחנו חושבים על שימוש בעייתי בחומרים, הנטייה היא לשאול קודם כול: כמה? כמה שותים? כמה מעשנים? כמה פעמים בשבוע?
אבל הכמות היא רק חלק מהתמונה. לא פחות חשוב לשים לב למקום שההרגל הזה מתחיל לתפוס בחיים: האם זאת הדרך העיקרית שלי להירגע? להירדם? האם אני מצליח עדיין לעשות דברים שעשיתי קודם, גם בלעדיו? האם אני יכולת לצפות במשחק בלי להמר עליו? האם אני זקוק לשאכטה לפני שאני נכנס הביתה? או לשתות כדי ליהנות עם החברים? האם אנחנו עדיין בוחרים מתי וכמה – או שכבר קשה לנו לבחור שלא?
יש כמה שינויים שיכולים לעזור לנו לזהות שמשהו מתחיל לצאת מאיזון.
כשההרגלים מתחילים להשתנות - לפעמים החיים נראים פחות או יותר אותו הדבר מבחוץ, אבל משהו בדפוס כבר השתנה. השעות משתנות. מה שהיה שמור לבילוי בסוף השבוע מתחיל להופיע בבוקר, באמצע יום עבודה או בזמן לימודים.
מתחילים לצרוך לבד. כבר לא צריך מסיבה, חברים או אירוע. מה שהיה חלק מבילוי חברתי הופך לפעילות בפני עצמה.
הכמות הולכת וגדלה. עם הזמן עלולה להתפתח סבילות, ואז נדרשת כמות גדולה יותר כדי להגיע לאותה השפעה.
המחשבות סביב החומר או ההתנהגות תופסות יותר יותר מקום. מתי תהיה הפעם הבאה? עם מי? מאיפה משיגים? כשהשאלות האלה מתחילות ללוות את היום, כדאי לעצור ולבדוק מה קורה.
גם ערבוב של כמה חומרים, התנסות בחומרים חדשים או ניסיון להשיג השפעה חזקה יותר הוא סימן שדורש תשומת לב.
סימן משמעותי הוא פגיעה בתפקוד. דברים שפעם היו חלק חשוב מהחיים מתחילים להידחק הצידה: איחורים לעבודה, ביטול יציאה עם חברים, ויתור על משחק הכדורגל השבועי – דברים שבעבר עשו לנו טוב – יכול להיות סימן לכך שמשהו באיזון השתנה.
גם שינוי חברתי יכול להיות סימן שכדאי לשים לב אליו: הסתגרות, התרחקות מחברים וממשפחה, צריכת חומרים או התנהגויות כתנאי להגעה למפגש או אפילו מעבר למעגל חברתי חדש שבו חומרים והתנהגויות אחרות הם חלק מרכזי מהמפגשים.
לפעמים מופיעים גם שינויים חדים במצב הרוח – עצב, כעס, חרדה או אי־שקט, במיוחד כאשר אין אפשרות לצרוך את החומר.
סימנים נוספים יכולים להיות התנהגות אימפולסיבית ולקיחת סיכונים שלא היו אופייניים בעבר, לצד הסתרה ושקרים: טשטוש של הכמות, הכחשה או ניסיון להסתיר איפה היינו ומה עשינו. גם בעיות כלכליות חדשות – חובות, בקשות חוזרות לכסף או הוצאות שקשה להסביר – יכולות להיות חלק מהתמונה.
ואולי אחד הסימנים הברורים ביותר הוא הרגע שבו אדם כבר אומר לעצמו שהוא רוצה להפחית או להפסיק – אבל מגלה שוב ושוב שהוא לא מצליח לעשות זאת.
ומה הגוף מספר לנו?
שינויים משמעותיים במשקל או בתיאבון, עייפות מתמשכת או נדודי שינה, אי־שקט גופני והזנחה של היגיינה יכולים להופיע לצד צריכה בעייתית.
חשוב במיוחד לשים לב למצבים שבהם אלכוהול או חומרים אחרים נכנסים גם לסיטואציות מסוכנות – למשל לפני נהיגה או במצבים אחרים שבהם הם עלולים לסכן אותנו או אחרים.
אז מתי באמת כדאי להתחיל לדאוג?
סימן אחד בפני עצמו לא בהכרח אומר שיש התמכרות. אדם יכול לישון רע בתקופה לחוצה, להתרחק מחברים או לשתות קצת יותר במשך כמה שבועות – בלי שהדבר מעיד בהכרח על בעיה.
מה שחשוב הוא השינוי וההצטברות. אם כמה מהסימנים מופיעים יחד, אם הם נמשכים לאורך זמן, ובעיקר אם ההרגל מתחיל לפגוע בתפקוד, במערכות היחסים או בתחושת השליטה – כדאי לעצור ולבדוק.
וזה לאוו דווקא שאלה של "האם אני מכור או לא?". לפעמים שאלה טובה יותר היא: האם אני עדיין בוחר – או שההרגל כבר מתחיל לבחור בשבילי?
לא רק להימנע – גם להכניס משהו במקום
זיהוי מוקדם מאפשר לעצור לפני שהבעיה מחמירה ולבחון מחדש את ההרגלים שלנו. אבל כשמנסים לצמצם או להפסיק משהו שכבר הפך לחלק מהחיים, לא מספיק לשאול על מה כדאי לוותר – חשוב לשאול מה אפשר להכניס במקומו.
בתקופה של התגברות שימוש, לחומרים או להתנהגויות ממכרות יש תפקיד : עוזרים להירגע בסוף יום קשה, להשתיק לרגע מחשבות, להפיג שעמום או בדידות, להירדם או פשוט להרגיש קצת יותר טוב.
אם מוציאים את החומר אבל משאירים את הצורך ללא מענה, נשאר חלל. לכן חלק חשוב מהשינוי הוא להבין קודם כול: מה הדבר הזה נותן לי – ואיפה עוד אני יכול למצוא את מה שאני מחפש?
פעילות גופנית היא אפשרות מצויינת. היא לא תחליף לטיפול, כשיש בו צורך, והיא בוודאי לא פתרון קסם. אבל ספורט יכול להחזיר לחיים דברים שהרגלים מזיקים לעיתים דוחקים החוצה: שגרה, שינה ותזונה בריאה, מפגש עם אנשים, תחושת שייכות, מטרה, מסוגלות ודרך לפרוק מתח ולהרגיש טוב יותר. הספורט מפריש את הדופמין והאנדרנלין שגורם לנו להרגיש טוב. אלה חלק מהגורמים שהופכים פעילות גופנית לגורם מגן מפני התפתחות של התמכרות.
וזה גם לא חייב להתחיל מאימון אינטנסיבי או מיעד ספורטיבי גדול. הליכה עם חבר או חברה, שחייה, רכיבה על אופניים, משחק כדורסל או אימון קבוצתי – העיקר למצוא פעילות שעושה לנו טוב ושאנחנו רוצים לחזור אליה.
אז כשאנחנו מזהים שהרגל מסוים מתחיל לתפוס יותר מדי מקום בחיים, אולי כדאי לשאול את עצמנו שתי שאלות ולא אחת: מה הייתי רוצה להפחית? ומה הייתי רוצה להכניס לחיים שלי במקומו?
לפעמים שינוי מתחיל דווקא בשאלה השנייה.
וכמובן שאם תפסתם את עצמכם מזדהים עם חלק מהסימנים שתיארנו כאן, כדאי לפנות לאיש מקצוע שיעזר לכם להחזיר את השליטה ולבחור מחדש.