מי שעקב בימים האחרונים אחרי כלי התקשורת של מדריד קיבל את הרושם שהנה מגיעה הישועה של ריאל. אחרי חודשים של חיפושים, לחץ, דאגה, עצבים, ריבים ותככים, נרכש משיח. מכל תמונה ניבט פרצופו המחויך של עמנואל אדבאיור. מכל כותרת באתר, עיתון או תכנית רדיו נדף ריח התחרות על עוצמת האופטימיות. הטוגולזי מדבר על היכולת לנצח את ברצלונה. החלוץ מהגג על זכיה בתארים. הרכש החדש יודע גם לרקוד. אופוריה.
המציאות המרה התחבאה בגלילה למטה. בעמודים הפנימיים. בדיווחים כמעט חבויים מהעין. בשבוע האחרון של חלון ההעברות, אחרי חודשים בהם פוצח ז'וזה מוריניו באינתיפאדה כנגד ההנהלה הגאוותנית והמגלומנית בתבל בנוגע לחיזוק, המשיכה ריאל מדריד להיפרע מנכסיה. דויד מתאוס, הבלם בן ה-23 של קבוצת המשנה ריאל קסטיליה, הושאל לא.א.ק אתונה. השחקן, שצורף בתחילת העונה לסגל הבכיר על ידי מוריניו עצמו תוך הקביעה כי הוא ראוי, פשוט הפך לעוד קורבן של הראוותנות במועדון. "לפני ברוטציה מצויים ארבעת הבלמים הטובים בעולם", אמר בצער ביום לפני שנפרד.
מתאוס הוא רק עוד מקרה בשורה ארוכה של החלטות שערורייתיות. ביום בו נסגרה השאלתו של הבלם הצעיר, דאגו במדריד להדליף ציטוטים לתקשורת כי דווקא החלוץ אלבארו מוראטה "יישאר שנים רבות בריאל". אותו מוראטה (1.87 מ'), כוכב נבחרת ספרד עד גיל 19, בכלל לא נתפס כאופציה לפתרון של בעיית החלוצים. אפילו לא זמני. איש לא חשב לזרוק אותו למגרש מחוץ לגארבג'-טיים כפי שנעשה בברצלונה עם פדרו, טיאגו, קרקיץ', מסי, ג'פרן או נוליטו. כך גם לגבי חברו בריאל קסטיליה, פאבלו סאראביה, משחקני ההתקפה המשובחים שצומחים בספרד בשנים האחרונות. ומה לגבי אדם ז'לאי, חלוץ ההווה והעתיד של נבחרת הונגריה שעושה חיל כמושאל במיינץ מהבונדסליגה? מוריניו כלל לא רצה לשמוע על השבתו למדריד.
אל תטעו, לריאל יש מחלקת נוער מפוארת, מתקדמת ופוריה. הבעיה המרכזית היא שמרבית התוצרים לא מגיעים לקבוצה הבוגרת. בכל רחבי הליגה הספרדית פזורים פליטי מדריד שלא קיבלו את הגיבוי בזמנם ונשלחו לגלות, בשאיפה לחזור ביום מן הימים הביתה. כך עם רוברטו סולדאדו, שיכול היה לשמש חלוץ ראוי ברוטציה. כך עם דני פארחו, שמככב בחטאפה. ויש עוד רבים. מנגד, שחקני רכש צעירים כמו פדרו לאון וסרחיו קנאלס נדחקים הצידה וכבר עתה מבצבצים דיבורים על השאלתם. ומה לגבי ראול, סמל וחלוץ מנוסה שנדחק בבושת פנים החוצה בקיץ האחרון?
ישנן הרבה תשובות לשאלה מדוע ריאל הנוכחית קרובה יותר למקום השלישי מאשר לראשון. הן נוגעות לפציעותיהם של היגוואין וקאקה, להיעדר המחץ של מסוט אוזיל, ליכולות המוגבלות של מרסלו, לסגנון היחידני שהתפתח בהתקפה של מוריניו והסתמכות היתר על כריסטיאנו רונאלדו, שחורק בשבועות האחרונים. הכל נכון ושריר ובריר וקיים. אלא שההתנהלות מסביב לסגל הקבוצה הבכירה היא שחותרת תחת הלהט, המחויבות, השייכות והחיבור בין שחקני מדריד ובינם לבין האוהדים, הסגנון והמטרות. "שאף אחד לא יקבור עדיין את ריאל מדריד", הזהיר יוהאן קרויף אחרי ההפסד לאוסאסונה. וגם אין צורך, בקצב הזה היא קוברת את עצמה.