תרבות, מדע, פוליטיקה וכלכלה הם רק חלק קטן מהתחומים בהם חלה התקדמות משמעותית במעמד האישה בשנים האחרונות. וגם הספורט לא נשאר בצד. בין אם זה שחר פאר בטניס, דניאל פרנקל בקפיצה לגובה, נבחרת הנשים בכדורעף או אליצור רמלה, המגמה בספורט הנשי היא ברורה. אם יש השקעה – יש הישגים. זה הזמן לדרג את 5 ההצלחות הגדולות ביותר של הספורט הנשי בישראל עד כה.
5. "פרויקט זלינגר", נבחרת ישראל בכדורעף נשים
הבחירה הזו היא עם קריצה לכל הספורטאים, המאמנים והעסקנים בספורט הישראלי. הבחירה הזו מצדיקה את האמרה בפתיחה: יש כסף, יש הישגים. ספק אם מישהו ידע שיש נבחרת נשים בכדורעף לפני שהושק "פרויקט זלינגר" על ידי איש העסקים קובי ריכטר, שהביא ארצה את מאמן העל הישראלי אריה זלינגר - האיש שהרים את הנבחרת מהרצפה. מהיום הראשון של הפרויקט צריכים היו זלינגר והמעופפות שלו לעמוד ברף ציפיות די גבוה של העפלה למשחקים האולימפיים, דבר שלא קרה מעולם. אבל בנות הנבחרת מסתכלות לכל יריבה בגובה הרשת ופשוט מחייכות. הן חייכו כל הדרך לאליפות אירופה שתתקיים בעוד חצי שנה בדיוק באיטליה ובסרביה. ההרגשה היא שהן תחייכנה גם כל הדרך ללונדון.
4. שחר פאר, מקום 11 בעולם בטניס
בשבוע שעבר פאר הייתה על סף כניסה לרשימת 10 הטניסאיות הגדולות בעולם - הישג שלא היה לישראל מעולם בענף מרכזי כמו טניס. "החיים הם כמו קופסת שוקולד, אתה אף פעם לא יודע מה תקבל", אמר ההוגה הדגול פורסט גאמפ. לשחר פאר היו עונות גרועות ועונות מדהימות, טורנירים מאכזבים וטורנירים מופלאים. משחקונים איומים ומשחקונים הירואים. נכון שלכל ספורטאי יש עליות וירידות, אך אצלה לפעמים נדמה שזה קורה בצורה הכי חדה. אולם, דווקא בהסתכלות רחבה פאר היא הספורטאי הכי יציב ומצליח שיש כיום בספורט הישראלי (לצד מכבי תל אביב בכדורסל). הטניסאית הזו נלחמת כל הזמן. הניצחונות והנקודות אמנם לא הגיעו בקלות, אבל הגיעו. אל תופתעו אם כבר בקרוב מאוד תראו את פאר בטופ 10.
3. אליצור רמלה, מחזיקת היורוקאפ 2011
נכון שהכדורסל לא היה התקפי וזורם, ונכון שמדובר ביורוקאפ ולא ביורוליג, אבל על השורה התחתונה אין עוררין. אליצור רמלה מחזיקת גביע אירופה. המסע הענק של רמלה השנה סחף אחריו ציבור גדול שהחזיק אצבעות לבנות של עדן ענבר. אבל המשמעות האמיתית של ההישג הזה תתבהר רק בעוד הרבה שנים. כאשר אותן ילדות צעירות שראו את שי דורון וריבי גרינבוים, וקיבלו מהן את המוטיבציה להיות כדורסלניות, יגיעו לבוגרות במטרה להיות בדיוק כמוהן. ממש כשם שההצלחה של גל פרידמן באטלנטה 1996 תרמה במידה מסוימת לפופולריות של הגלישה כיום.
"זו פריצת דרך", אמרה שי דורון בהתרגשות אחרי המשחק. זה אכן יהיה כך אם ברמלה יידעו למנף את ההישג המרשים הזה וליצור המשכיות. שלא נחכה עוד 11 שנים להופעה של קבוצה ישראלית בגמר גביע אירופה. שברמלה יידעו להמשיך במקום בו הפועל ירושלים נעצרה אחרי הזכיה ביורוקאפ ב-2004. כלומר, להמשיך הלאה לרמה הבאה. ליורוליג.
2. אסתר רוט שחמורוב, מקום 6 בגמר האולימפי בריצת 100 מטרים משוכות במונטריאול 1976
זה אולי קצת מוגזם, אבל אסתר רוט שחמורוב מסמלת את מדינת ישראל כולה. החיים לצד המוות, הצלחה לצד אסונות, שמחה לצד טרור. אחרי שמאמנה, עמיצור שפירא, נרצח מטרים ספורים ממנה באסון הי"א במשחקי מינכן 1972, רוט שחמורוב כבר הייתה על סף פרישה מאתלטיקה. אך היא לקחה את עצמה בידיים ובעיקר ברגליים וחזרה למסלול כדי לסיים את מה שהתחילה. רוט שחמורוב העפילה לגמר ה-100 מטרים משוכות במשחקים האולימפיים במונטריאול 1976 וסיימה במקום השישי אחרי 5 בנות ממזרח אירופה, שהשתמשו לכאורה בסמים אסורים והסתתרו מאחורי מסך הברזל ידוע לשמצה. ההישג הזה שלה הנציח את הקלישאה הסופר-ישראלית: "החיים מוכרחים להימשך".
מעבר לכך, הפעם הבאה שנראה ספורטאי ישראלי או ישראלית על מסלול הריצה בגמר אולימפי ממש לא נראית באופק. האמת שנדמה שאותו ספורטאי אפילו עוד נולד. זה לא היה הישג של פעם בדור, אלא של פעם במאה.
1. יעל ארד, מדליית כסף אולימפית בברצלונה 1992
תמיד אומרים שהפעם הראשונה היא הכי טובה, שאת האהבה הראשונה לא שוכחים לעולם. את המדליה הראשונה של ישראל במשחקים האולימפיים, ההיא של יעל ארד ב-30 ביולי 1992 בברצלונה, אי אפשר לשכוח. יש שיטענו כי מדובר בהישג הגדול ביותר של הספורט הישראלי בכלל. המדליה ההיא הביאה לשינוי תפיסה בספורט כולו. המונח שהומצא אי שם בשנות ה-50' שנקרא "העיקר ההשתתפות" נעלם מהמפה ובמקומו הופיעה המדליה, הופיעה ההישגיות, הופיע הניצחון. הפודיום הפך לחלום של כל ספורטאי וספורטאית במשך ארבע שנים.
ובדיוק כמו האהבה הראשונה גם המדליה הזו הגיעה עם מעט טעם מר. ארד לקחה כסף, אבל הייתה קרובה לזהב. אי אפשר לקרוא לזה החמצה, אבל את הפנים של יעל ארד אחרי שהשופטים החליטו להעניק את הניצחון בגמר הג'ודו ההוא לקתרין פלורי הצרפתיה, לא ניתן לשכוח. ושוב, כמו באהבה הראשונה, תמיד יש רצון לשחזר אותה. בלונדון 2012 ימלאו 20 שנה למדליה ההיסטורית ההיא. האם בבירת בריטניה האפורה ייסגר המעגל ואישה נוספת תביא מדליה אולימפית ותיכנס לפנתיאון הספורט הישראלי בכלל והנשי בפרט? נחכה ונראה. ההתאהבות הראשונית כמעט חלפה, הגיע הזמן לפרק ב'.