הסרט "ברוכים הבאים לצפון" (Bienvenue chez les Ch'tis), שהפך ללהיט ושובר קופות בצרפת והוקרן גם בישראל, מבליט את האופן הגס שבו תופסים תושביה הדרומיים של המדינה את חבל פה דה קאלה הצפוני ויושביו. באופן סאטירי ומבדר למדי, תושבי הצפון מתגלים כחבורה של קרתניים, דוברי צרפתית משובשת ובלתי מובנת (שפת ה'שטי') הגרים במקום קפוא, עזוב ומנוכר. בהמשך העלילה, הקומדיה רצופת הטעויות מנפצת את המיתוס לרסיסים ומציגה את תושבי הצפון באור חיובי: מדובר באנשים לבביים וחמים, הדיאלקט שלהם ניתן לעיכול, הם אינם עוד מובטלים ולמכרות הפחם, שפעם היו למקור ההכנסה העיקרי שלהם, לא נותר זכר. מאחר שסטריאוטיפים וסטיגמות מושרשים בגנום האנושי, יהיה זה נאיבי לחשוב שהם נעלמו מהעולם, אך אם יש בכל זאת מקום אחד בו ניתן לכרסם ולמגר את הדעות הקדומות הרי שהוא בעולם הספורט. קבוצת הכדורגל של ליל, בירת חבל פה דה קאלה, משרתת את הנרטיב הזה בצורה הטובה ביותר שניתן לעלות על הדעת.
מספר לא קטן של קבוצות כבר לקח חלק העונה במשחק הכיסאות בפסגת הליגה הצרפתית: מברסט הצנועה ועד סנט אטיין המפתיעה. גם הפייבוריטיות מארסיי ופ.ס.ז' תרמו את שלהן, אבל אף אחת מהן לא עשתה זאת בצורה משכנעת ומעוררת השתאות כפי שמיטיבה לעשות זאת ליל. תמיד אפשר להסתכל על חצי הכוס הריקה ולומר בעצם שה"ליג 1" נחלשה ואף אחת מהבכירות (ליון מקרטעת, בורדו התרסקה) אינה מספקת את הכדורגל המצופה ממנה, אולם זה לא גורע כהוא זה מהישגה של ליל. האדומים של המאמן רודי גארסיה ניצבים במקום הראשון בליגה עם הזדמנות פז לזכות באליפות ראשונה מאז 1954. ליל אינה רק נוגעת בתהילה, אלא גם משתדלת לעשות זאת בסטייל, תוך הפגנת כדורגל אטרקטיבי המבוסס על קאדר שחקנים צעיר ומוכשר הרעב להצלחה וזוכה למיטב הסופרלטיבים מהתקשורת ואוהדי הכדורגל בצרפת.
הצלחתה של ליל אינה מקרית ולא מדובר כאן באפיזודה חולפת. מאז עלתה בשנת 2000 בחזרה לליגה הראשונה, מפלרטטים הצפוניים עם הצמרת הגבוהה מדי שנה. תחת המאמנים הקודמים, ואהיד חלילודז'יץ' וקלוד פואל, השכילו להעפיל שלוש פעמים לליגת האלופות (פעם אחת גם לעלות לשמינית הגמר) ולסיים במקום השני בליגה (2004/5). השינוי התודעתי החל עם הגעתו של גארסיה בקיץ 2008 אחרי קדנציה מוצלחת בלה מאן. המאמן בן ה-47 בעל עיני התכלת הבוהקות הקנה לקבוצה מהר מאוד סגנון משחק מתקדם, התקפי וסוחף. בעונה שעברה הבקיעה ליל לא פחות מ-72 שערים ופספסה את המקום השלישי רק אחרי החמצת פנדל במחזור הנעילה. העונה, עם 59 שערים במאזנה, היא שוב מככבת בראש דירוג המבקיעות והרגל עוד נטויה. היא כבר ניצחה מספר פעמים בתוספת הזמן (כולל את האלופה מארסיי בוולודרום), אז כנראה שאפילו המזל הולך עם הטובים.
"גארסיה הביא איתו לליל טאץ' ספרדי שאולי קשור לשורשים שלו", טען הכשרון הבלגי אדן הזאר בראיון לאתר פיפ"א. "ברור שאני לא משווה אותנו אליהם, אבל אנחנו מנסים לקבל השראה מברצלונה, שמשחקת כדורגל התקפי באמצעות מסירות קצרות". הזאר מגלם צלע אחת ממשולש ההתקפה הקטלני של הקבוצה, הכולל גם את ג'רביניו ומלך השערים מוסא סו. הבלגי בן ה-20, שמשחק בקבוצה ובנבחרת הלאומית עוד בטרם מלאו לו 18, נחשב לאחד הכשרונות העולים בכדורגל העולמי וסומן כבר על ידי זינדין זידאן כ"הדבר הבא". ג'רביניו בן ה-23, שבא עם גארסיה מלה מאן, מלהטט באגף שמאל ונחשב למעט יותר סקורר מהתכשיט הבלגי. משלושת "הקאובויים" בהתקפה, סו הוא השולף המהיר ביותר: הצרפתי בן ה-25, המשחק כחלוץ 9 קלאסי, הבקיע כבר 21 שערים העונה - יותר מכל מה שכבש בארבע עונות מלאות בראן, שם נחשב לפוטנציאל בלתי ממומש. רכישתו הקיץ מתבררת כמהלך גאוני.צעד חשוב שביצעה ליל בדרך להגשמת חלום האליפות הוא השארת הכוכבים ג'רביניו והזאר בקבוצה במהלך החורף, למרות תשומת הלב שהשניים מושכים ממיטב קבוצות הפאר של מערב אירופה. בתחילת החודש האריכו הצרפתים את חוזהו של הבלגי בשנתיים (עד 2016) ושידרגו את שכרו. המחטף היחידי בינואר היה של ולנסיה, שרכשה את הבלם המצטיין עדיל ראמי, אך ליל דאגה להשאיל את השחקן עד הקיץ לפני שילבש את מדי העטלפים מספרד. בשנים האחרונות שימשה ליל כצומת דרכים לשחקנים שהתגלו במועדון ונטשו אחרי שקיבלו הצעות מפתות מקבוצות אחרות: מישל באסטוס הברזילאי (ליון) הוא הדוגמא האחרונה. אבל גם אריק אבידל, מתייה בודמר (ליון), פסקל סיגאן (ארסנל), בנואה שיירו (אוקר) וברונו שיירו (ליברפול) עזבו לטובת קידום כלכלי ומקצועי. כאמור, בימים אלה חושבים שם כבר על השנים הבאות והצעד הראשון היה סיכום על הארכת חוזהו של הקשר המחונן ריו מאבובה, שקשר את עתידו במועדון עד 2015. מאבובה, המשמש כקפטן, הוא הלב הפועם במרכז השדה של ליל וכבר זומן השנה לסגל של לורן בלאן בנבחרת צרפת. גם השוער הוותיק מיקל לאנדרו והמגנים פרנק באריה ומתייה דבושי כבר חתמו על חוזים חדשים בקבוצה ויהוו את השלד של המועדון גם בשנים הבאות.
תקציבה של ליל נאמד ב-55 מיליון יורו והוא החמישי בגודלו בצרפת. כדי להתמודד בליגה של הגדולות ביותר, ליון (150 מיליון) ומארסיי (140) לצורך העניין, בקבוצה חושבים לטווח הארוך. "התכנית שלנו היא להפוך למועדון גדול וזה יקרה רק ב-2012 כשנעבור לאיצטדיון חדש", הכריז הנשיא מישל סיידו. מאז שבה לליגה הבכירה נאלצה הקבוצה לנדוד בין שני איצטדיונים עירוניים. גם בליגת האלופות נדדה בין איצטדיונה של לאנס והסטאד דה פראנס. כעת, עם השלמת ה"גראנד סטאד", שיכיל 50 אלף צופים (פי 2.5 מהמטרופול), תוכל ליל לעשות צעד נוסף קדימה ולייצר יותר הכנסות. "מארסיי וליון הן הקבוצות העשירות והמנוסות, אבל הקלפים נמצאים קרוב לחזה שלנו. זה תלוי בנו אם נשמור עליהם נכון עד הסוף. יהיה קשה, אבל אפשר לעשות את זה", מתעקש ג'רביניו. בין אם תזכה באליפות בתום העונה ובין אם לא, נראה שליל צועדת בכיוון הנכון.