בווידאו: מהומות האוהדים במארסיי
רגע לפני פתיחת היורו, נדמה שהנושא העיקרי שעמד על סדר היום לא היה ההכנה הטקטית של גרמניה, וגם לא השאלה האם ספרד מסוגלת לזכות באליפות אירופה נוספת, אלא איום הטרור שאיים לגנוב את ההצגה. בכדי לנסות להגן על כל 10 מיליון האוהדים שאמורים היו להגיע לצרפת, בארץ הבאגט ביצעו הכנה ביטחונית מקיפה וגדולה יותר מכל אירועי ספורט שהתרחש בעבר: 42,000 אלף שוטרים, 30,000 סדרנים ועוד 20,000 סוכנים מחברות אבטחה פרטיות, הוצבו כדי להבטיח שהטורניר יעבור בשקט יחסי. בנוסף, לכל נבחרת התלוו 17 קצינים ועוד 3 סוכנים השייכים לכוחות המיוחדים הצרפתים.
נראה שעם הטרור המארגנים מתמודדים עד כה בהצלחה, אולם דווקא איום אחר הפך לסיפור המרכזי שמושך את תשומת הלב, כשלמרבה הצער כוכבי יורו 2016 הם נכון להיום החוליגנים, שהרימו ראש והראו שהם עדיין חלק ממפת הספורט. אם בעבר ההתפרעויות היו מזוהות רק עם האנגלים, הפעם גל האלימות לא פסח על אף מדינה: קבוצות אלימות מרוסיה, פולין, אוקראינה וגרמניה אחראים לתקריות שנעדיף לשכוח, ושהתפזרו בכל רחבי צרפת, וכל זה לפני שהטורניר סגר שבוע מפתיחתו.
האלימות במגמת הסלמה. כל מחנה אוהדים קיצוני מנסה להראות שנוצות האלימות שלו צבעוניות משל האחר, כשהמראות בצרפת מזכירות זירת מלחמה במקום מסיבה אירופית זוהרת ושמחה. אז מה הביא לפריחה המחודשת של החוליגניזם, מה יכולים מארגני הטורניר יכולים לעשות כדי למגר את התופעה, ואיך ניתן יהיה למנוע אירוע כזה בעתיד?
משולי החברה למרכז הבמה
עדיף שלא לחפש הסבר רציונלי לנהירה של חוליגנים ממולדתם עד צרפת רק כדי להתפרע ברחובות, ובלי רצון מינימלי לראות דקה אחת של כדורגל. כמו שלא ניתן להסביר פעולה של ארגוני טרור קיצוניים, כך גם במקרה הזה. אלה ארגוני מחתרת שמתגבשים דרך הרשתות החברתיות, מתכנסים יחד ומתכננים את הפעולה שתגנוב את הפוקוס. אם בעבר באירופה מלחמות בין מדינות היו דבר שכיח, בעידן הדמוקרטי של אירופה התמונה השתנתה. ובהיעדר מלחמות שמבטאות פטריוטיות בכל המדינה, הספורט משמש זירה מושלמת להתנגחות על רקע לאומי ולהפגנת עוצמה.
"אנחנו חיים בעידן של שלום באירופה, אז אותם אוהדים מחפשים דרך לבטא את הלאומיות שלהם. האגרסיביות שהצטברה אצלם מתועלת לזירת הספורט", ניסה משה צימרמן, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית, להסביר את התופעה, "לא מדובר באוהדי כדורגל שנוטים לאלימות הזאת או לחוליגניות, אלא בחוליגנים שנדבקים לאירועי הספורט כי הם אירועים המוניים שבהם הם יכולים להתבטא. הם מחפשים טעם לחיים ומקום לפורקן, כשאירועי ספורט הם קרקע פורייה לכך. הלאומיות רק יוצרת שייכות ונמצאת בשוליים, הם רק חיפשו את הטריגר לאותם מהומות".
אבי מלר, שראה בעשורים האחרונים איך הכדורגל האנגלי נאבק באותם אנשים שהוציא שם רע לממלכה, מתעקש שמדובר במיעוט שמכתים את שמו של הענף ושל הקהל החיובי שהגיע ליורו: "מספיקים 30-40 אוהדים בכדי להסב את תשומת הלב, הם מגיעים בלי כרטיסים בכדי להראות את השרירים שלהם. זה קהל שמתעל את כל רגשות הקיפוח שלו לטובת ההתפרעות. הם ישנים ברחוב, פולשים לבתים ולא תמצא ביניהם שום דמויות שהן עמודי התווך של החברה. זה תמיד קבוצות קטנות, מעמדות פועלים נמוכים ומקופחים שהלכו למקום הזה בכדי לתעל אגרסיות, בכדי למרוד, וליצור עמדות כוח כלשהי שחסרה להם בחיי היום יום שלהם".
צרפת היתה ערוכה לדעאש. ולחוליגנים?
לא מעט טענות נשמעות כלפי צרפת. במדינה המארחת מתכוננים במשך שנתיים לתרחיש אימים של מגה פיגוע מצד דעאש, ובוודאי לא ציפו שדווקא עשרות מתפרעים שיכורים יצליחו לערער את היציבות הקיימת. האירועים האחרונים גרמו לא מעט מבוכה למארגנים, שכצעד ראשון החליטו על איסור מכירת אלכוהול ליד האצטדיונים, בניסיון למנוע את האלימות.
"המשטרה הצרפתית התכוננה בעיקר למעשי טרור ולא לדיכוי מהומות. לכן כשיש אירוע כזה הם לא יודעים איך לטפל בו", ניסה צימרמן להסביר, "לפני 4 שנים באוקראינה ופולין ביורו המשטרה נקטה ביד מאוד קשה כי היו גם שם מהומות, והפעם אנחנו לא רואים את היד הקשה הזאת. לכן אוהדים מרשים לעצמם להתנהג ככה".
דוקטור מאיה גז, מומחית לחקר צרפת באוניברסיטת ת"א, חושבת אחרת: "כוחות הצבא הצרפתיים ערוכים לטפל באירועים כאלה והקצו לזה הרבה תקציבים. כמות המדינות שמשתתפות הפעם היא גדולה בהרבה והקשתה על הארגון. נכון, בצרפת אומנם לא חזו מראש את המהומות האלה, אבל המדינה טובה בלטפל בבעיות נקודתיות ולפתור אותן. אנחנו רואים שם הפגנות לעיתים קרובות והיא מנוסה באירועים כאלה, אז להגיד שלא היתה היערכות נכונה יהיה רחוק מהמציאות".
הפתרון: לא להתייחס לאוהדים כפושעים
אופ"א מנסה כעת למצוא מענה לאלימות שהולכת וגואה. גם הצעות כמו הדחת הנבחרות שאוהדיהן מתפרעים נזרקו לאוויר, כאשר לכולם ברור שיש לבצע צעד מהיר וחד משמעי כדי לעצור את האלימות ולהחזיר את העיסוק בכדורגל למרכז הבמה. "אדם שירק על דוויט יורק במשחק של בלקבורן מול מנצ'סטר יונייטד, נענש בשישה חודשי מאסר והרחקה של חמש שנים מהמגרשים. האנגלים לא נתנו עונשי רדיוס ולא הורדת נקודות, הם הפכו את זה למשימה לאומית שיש להתמודד מולה. הפתרון כאן הוא לרוצץ את ראש הנחש ולהעניש אינדיבידואלית את הפורעים בצורה חמורה וקיצונית", הציע מלר.
מן העבר השני יש דעה אחרת שלא שומעים לעיתים קרובות, ולפיה האשמה על האירועים היא לא של המתפרעים, אלא דווקא של המארגנים, שהתייחסו אליהם כפושעים. "הבעיה היא לא אצל האוהדים עצמם, אלא בעצם הניהול של האירוע. אנשים לא נולדים אלימים, הם מתנהגים כך כתוצאה מהסביבה שבה הם נמצאים. באנגליה אחרי אסון הילסבורו התגייסו לנושא החוליגניזם בצורה רצינית והקימו ועדה שהציעה שלוש פרקטיקות מרכזיות שצריך להפעיל אותן יחד, וכך ניתן לעקור את החוליגניזם מהשורש", ניתחה דוקטור שלומית גיא, חוקרת ספורט שמתמחה במניעת אלימות.
"הפרקטיקה הראשונה היא אקולוגיה. צריך לשפר את התנאים ולהתייחס לצרכים הבסיסיים של האוהד בכל משחק. את זה מיישמים בשנים האחרונות בזכות בניית אצטדיונים חדשים שיצרו חווית צפייה. הדרך השניה היא הכלה חברתית. צריך לנהוג כלפי אוהדים כאילו הם צרכני תרבות לגיטימיים, ממש כמו לאנשים שהולכים להצגה ורוצים ליהנות בשעות הפנאי שלהם. הפרקטיקה השלישית היא פיקוח. ברגע שאנשים ידעו שיש מעקב צמוד, הם לא יטו לאלימות".
גיא סבורה שדווקא ההיערכות המוקדמת לאיום מצד דעאש, שיצרה נוכחות המוגברות של שוטרים שמיומנים בטיפול בטרור ולא בניהול אירועי תרבות, ליבתה את אירועי האלימות. "השוטרים לא צריכים להיות מעורבים, אלא רק על הסדרנים לנהל את האירוע. ביורו 2000, שחולק בין הולנד לבלגיה, אפשר היה לראות את שתי הפרספקטיבות".
"בבלגיה מאוד חששו מהאוהדים האנגלים והציבו כמויות מאוד גדולות של שוטרים כולל טנקים שהיו בהיכון. לעומת זאת, בהולנד ביצעו פעולה הפוכה. באזורי תיירות חיכו שוטרים על מדים אזרחיים וחילקו לאוהדים כובעים מפלסטיק של משטרה בכדי לבנות מערכת של אמון. התוצאה היתה שבבלגיה אלימות היתה גדולה מאוד, ובהולנד ראינו הרבה פחות תקריות. הסביבה היא זו שעודדה את האלימות".
הפנים קדימה: החוליגנים ימשיכו בכיבוש?
מיד לאחר סיום היורו ייצא לדרך בריו אירוע הספורט הגדול תבל, המשחקים האולימפיים, כאשר טורניר הכדורגל הבא - גביע העולם - ייערך בעוד שנתיים ברוסיה. התמונות הקשות מצרפת לא הותירו ברירה למארגני האירועים הבאים שיהיו חייבים להיערך התפרצות גל החוליגנים.
"לדעתי היורו הזה הוא ההזדמנות האחרונה של החוליגנים לפעול. גם בריו וגם בעוד שנתיים ברוסיה הם כבר לא יוכלו לפעול כך מול המשטרה האגרסיבית שתוצב שם. צרפת היא מדינה עם משטרה רכה מאוד ולכן נוח לפעול כאן", חזה צימרמן.
גם מלר בטוח שבמונדיאל ברוסיה זה יראה אחרת: "תהיה שם יד קשה שלא תאפשר לפורעים להרים את הראש, אבל יחד עם זאת חייבת להתבצע פעולה מודיעינית מוקדמת. כל מדינה צריכה לסייע ולהעביר את שמות המתפרעים שנמצאים בשטחה, וכך ניתן יהיה למנוע את כניסתם לאזור הטורניר. עם זאת, התופעה לא תיעלם מהעולם. במקומות שאותם חוליגנים ירגישו שיש להם את האפשרות לתמרון, זה רק עניין של זמן עד שהם יפעלו מחדש".
שלומית גיא בחרה לסיים עם מסר אופטימי, כשהיא סבורה שהיערכות שונה עשויה להוביל גם לתוצאה טובה יותר: "ברוסיה האלימות לא טופלה בצורה שיטתית, ולכן אנחנו רואים את ההתפרעויות האלה. יש צורך בתכנון מקדים שהמטרה שלו היא אירוח הקהל ויצירת סביבה נעימה כמו מוזיקה ומופעים, וכך זה יוריד את תחושת הפחד והרצון לפעילות. כששוטרים מאבטחים את האירוע זה יוצר אנטגוניזם ותחושה של פחד שמלבה את השנאה. לכן עדיף שסדרנים הם אלה שיפעלו. האלימות לא מתרחשת בכל טורניר. המיתוס שהחוליגנים יהיו ויהי מה הוא שגוי. אם יתייחסו לאוהדים בצורה יפה, יכול להיות שגם נקבל תוצאה אחרת".