יש רגעים שבהם בן אדם צריך ללמוד להגיד להגיד די. רגעים שבהם הוא מבין שמה שהיה כבר לא יהיה וכי השנים עברו והזמנים השתנו. אתמול (ראשון) בבוקר, 69 שניות לתוך קרב החזרה המרגש שלו ל-UFC, קרב לו חיכה כל עולם ה-MMA והעולם בכלל, קונור מקגרגור ניצב מול רגע כזה בדיוק בזירת ה-UFC באולם טי מובייל בלאס וגאס.
חמש שנים אחרי הקרב האחרון שלו ובגיל 37, האירי נכנס שוב לזירה של ארגון הלחימה הגדול בעולם וברגע אחד של חוסר שיקול דעת, הוא סיפק לנו רגע כל כך עצוב ומרוחק מהשיא שכולנו זוכרים, אבל גם כזה שהגדיר הכי טוב את מה שהיה ברור כבר לרבים. בראש שלו הוא עדיין היה אותו לוחם על בן 28, שכבש את העולם והביס את יריביו, אבל הגוף שלו כבר מזמן לא היה כזה, ולא הצליח לפדות את הצ'ק שהדימיון שלו רשם.
הקפיצה שסיפק לכיוונו של מקס הולוואי בפתיחת הקרב, אותה קפיצה שהוא צולם מוקדם יותר עושה מספר פעמים ברצף בחדר ההלבשה, בעיטה שהייתה אמורה לפתוח את קרב הקאמבק בסערה ולהראות לכולם שהמאק חזר, הייתה גם זו שפירקה לו את הברך. היא סיימה את הקאמבק שלו מוקדם, ואם להיות אמיתיים היא גם ככל הנראה חיסלה לו את שארית הקריירה. קשה לראות איך לוחם מבוגר שכזה אמור לחזור שוב לזירה לקרב נוסף, אחרי פציעה שכזו ואחרי כל כך הרבה זמן מחוץ למתומן. במילים אחרות, מרגיש כאילו ראינו את השניות האחרונות של מקגרגור בזירת ה-UFC.
אז בזמן שאנחנו עדיין מתאוששים מהדרך העגומה והכואבת בה הסתיימה לכאורה הקריירה של האירי ה"ידוע לשמצה", אפשר בעצם לנסות ולהתחיל לסכם, לנסות להבין את התופעה שנקראת קונור מקגרגור - איזה מורשת משאיר האירי מאחוריו? אחרי קריירה בת 18 שנים, עם הפסקה ארוכה באמצע, איך הוא יזכר בעיני חובבי הענף ומה יגידו עליו בעוד 20 שנה? האם הוא יזכר כגדול לוחמי ה-MMA אי פעם, או שהוא יתפס כבלוף מלא בהייפ שזכור יותר מחוץ לזירה מאשר בתוכה?
ימי הזוהר
בשביל להבין עד הסוף את הפלא בו חזינו בשנים של מקגרגור במתומן, צריך לחזור אחורה לשנת 2012. כלוחם צעיר בארגון קייג' ווריורס (בו גם נלחמו לא מעט ישראלים אגב), האירי עלה על הרדאר של חובבי הענף והחל לצבור תאוצה ומוניטין כאחד הלוחמים המרגשים בעולם הלחימה. כשנכנס סוף סוף ל-UFC באפריל 2013, עם מאזן 12-2 מרשים והרבה מאוד ציפיות, הוא עוד אסף צ'קים של דמי אבטלה מהממשל האירי כדי לשרוד ביום יום, גר עם אשתו בבית הוריו, וניסה בכל יום להתאמן, לשמור על כושר ולהגשים את החלום הגדול שלו - להפוך ללוחם ה-MMA הגדול בהיסטוריה. זה היה מקגרגור שהיה רעב להצלחה בתוך הזירה ולא מחוצה לה.
קצת יותר משנתיים לאחר מכן, בסך הכל 29 חודשים אחרי הרגע בו ישב במסיבת העיתונאים הראשונה שלו וחגג את הצ'ק החמוד והקטן שקיבל על הקרב הראשון בארגון, כבר היה מדובר במגה סטאר הכי גדול שענפי הלחימה אי פעם ראו. רצף ניצחונות של שבעה קרבות ב-UFC, כולל על שמות כמו מקס הולוואי, דסטין פורייה וצ'אד מנדז, הקפיץ אותו למעלה והפך אותו לכוכב על גם מחוץ ל-MMA. הוא הפך אותו לאחד השמות המוכרים ביותר בעולם. האחים העתידיים של הצ'ק הקטן שקיבל בקרב הראשון שלו התנפחו וגדלו למימדים שכמעט ולא ניראו בעולמות הלחימה לפני כן והרצף הזה, שגרם לכולם להתאהב בו, הגיע לשיאו בדצמבר 2015, עם ניצחון בתוך 13 שניות על ז'וזה אלדו.
רק כדי לסבר את האוזן לאלה מביניכם שלא יודעים. מדובר באלוף הברזילאי הבלתי מעורער במשקל נוצה, אלוף שלא הפסיד עשור והיה נראה בלתי מנוצח בעיני כולם. והאירי הקטן ששנתיים לפני כן עוד גר בבית הוריו, הביס אותו תוך שניות ספורות, אחרי תצוגת תכלית שנרשמה לעד בתולדות ה-UFC. לא רק זאת, אלא שהטראש טוק שהיה כל כך מזוהה איתו השתכלל והגיע לתצורתו המושלמת בהכנות לקרב הזה. הוא נכנס לראש של אלדו, הלהיב את הצופים ובעזרתו גם הביס אותו בזירה בתצוגה היסטורית. משם, שלושה קרבות נוספים עוד הציגו את מקגרגור בשיאו, עם הפסד כואב וניצחון גדול בקרב חוזר נגד נייט דיאז, ולאחר מכן עם אחת מתצוגות התכלית הגדולות ביותר שראינו ב-UFC נגד אדי אלברז, בדרך לזכייה בחגורה בשני קטגוריות משקל בו זמנית. שם, בדצמבר 2015, הוא היה על גג העולם. שם גם הסתיימה דרכו של מקגרגור הלוחם המקצוען.
על גג העולם. מקגרגור (GETTY)
הצניחה הכואבת
דווקא כשהיה נראה שהרצף הזה לא יעצר אף פעם, הכסף, התהילה ואהבת הקהל עלו לו לראש. לאחר הניצחון המדהים שלו על אלברז, מקגרגור הפסיד לחאביב נורמגומדוב בקרב של שנאה הדדית טהורה ואולי אף מוגזמת, שהסתיים בקטטה המונית וזכורה היטב. הטראש טוק שעבד לו מול אלדו התפוצץ לו בפנים מול הדגסטאני והרעב להצלחה התחלף בעייפות. לאחר מכן הוא הפסיד עוד פעמיים לדסטין פורייה, כולל הפסד שהגיע בגלל שבר קשה ברגל ובתווך עוד היה ניצחון קצר ומדהים על דונלד סרונה, שגרם לנו לחשוב שהנה הוא שוב חוזר לשיאו, אבל הייתה זו הקפיצה האחרונה של מקגרגור הלוחם מעל עמיתו הכוכב.
בסופו של דבר, האלוף הבלתי מעורער שהכרנו ואהבנו, זה שניחש באיזה סיבוב יסיים את יריביו ובאיזו דרך, נעלם לנו מהחיים ובמקומו קיבלנו אדם אחר. זה שיצא לגיחה קצרה ורווחית מאוד באגרוף, שהואשם בתקיפות (חלקן פיזיות וחלקן מיניות), כוכב קולנוע ששיחק בסרט משלו, פוליטיקאי כושל שניסה לרוץ לנשיאות אירלנד ואיש עסקים ממולח עם מגוון רחב של עסקים. הרחק הרחק מהלוחם הפעיל והאנרגטי שהכרנו בזירה וכל זאת, כשעדיין היו לו שני קרבות בחוזה שלו עם ה-UFC. שני הקרבות האלה ליוו אותו בחמש השנים האחרונות.
ואז אחרי כל השנים האלה מחוץ לזירה והתקופה הארוכה בה חגג ונהנה מהכסף שהרוויח ביושר רב, הגיע שבוע הקאמבק שלו ב-2026, בגיל 37, ועולם ה-MMA שוב התרגש והמתין בקוצר רוח. כל תקופת ההכנות לאירוע הייתה נהדרת ובה ראינו את מקגרגור הכוכב מגיע בשיאו. הטראש טוק על המיקרופון במסיבת העיתונאים השאיר טעם מתוק של פעם, כזה שמדגדג את בלוטות הנוסטלגיה ומחזיר אותך לימים יפים יותר.
ההייפ שהיה סביבו חזר במלוא הדרו עם מסיבת עיתונאים ושקילה עמוסות בצופים ואפילו בשקילה עצמה לאירוע ראינו מקגרגור אחר. בכושר, לוחם שנראה חד ורק מחכה להיכנס לזירה ולטרוף את העולם, לוחם שהחזיר לעצמו מעט מהרעב שנעלם לו. אבל לצערו ולצערנו, הוא גילה בצורה הכי כואבת שלא ככה העולם, אותו ניסה לטרוף, עובד. מקגרגור הכוכב, שבו התאהבנו ובגללו היינו קמים כל יום ב-5 בבוקר בעבר, העלים כמעט לגמרי את מקגרגור הלוחם וגם כשהאחרון ניסה לחזור, הגוף שלו כבר לא היה שם.
הכוכב העלים את הלוחם. מקגרגור (GETTY)
האישיות האנרגטית שכבשה את העולם בצורה משמעותית בשנים הראשונות שלו בארגון, החלה בשנים המאוחרות יותר בשקט בשקט, מתחת לפני השטח, לכרסם במשמעת העצמית האדירה שהגדירה אותו כלוחם MMA, עד שלבסוף היא מעשית חיסלה את המתמודד האגדי שעלה לגדולה. למעשה, בעוד שני הצדדים האלה של מקגרגור היו אחראים לעלייתו, רק אחד מהם נותר בסיכומו של עניין. ככל שהכסף זרם יותר לחשבון, כך הרצון לחגוג עם אלכוהול וסמים (לכאורה) הלך וגבר על הרצון לחזור לזירה ולהוכיח שוב שהוא הלוחם הכי גדול שדרך ב-UFC.
כמו שאמר המתאגרף האגדי מארווין האגלר: "קשה לקום מהמיטה בחמש בבוקר ולצאת לאימון כשאתה ישן בפיג'מה עשוית משי". מה שראינו אתמול היה למעשה ההתנגשות האחרונה בין מקגרגור הכוכב, לבין מקגרגור הלוחם. הכוכב שבו רצה לבצע בעיטת פתיחה מרשימה כדי להמם את הקהל, לתת את הטון ולהכריז שהוא כאן כדי להישאר, אבל הגוף שלו פשוט לא הצליח להתאים את עצמו לרצון הזה ובשנייה הראשונה הוא קרס לרצפה. ואולי זה גם מסמן הכי טוב את הדרך בה נסתכל על הקריירה של מקגרגור, הדרך בה נזכור אותו לשנים הבאות.
השורה התחתונה
בתור לוחם, מקגרגור לא היה הכי גדל שדרך ב-UFC ואם מסתכלים על הר ראשמור של הארגון של דיינה ווייט, רבים יטענו שהוא אפילו לא נמצא שם באזור, לצד הלוחמים הגדולים באמת בדמות ג'ון ג'ונס, ג'ורג' סנט פייר ואנדרסון סילבה. לכן הוא גם לא מחזיק ביותר מידי שיאים מקצועיים ב-UFC בגזרת נוקאאוטים או הכנעות, למרות כל ההישגים שרשם בזירה. כי התקופה שלו כלוחם ענק הסתכמה בשנים ספורות של פעילות אינטנסיבית במהלכה הוא זכה בחגורות והביס אגדות. אבל הקריירה שלו היא יותר מסך הדקות בהן היה בזירה. בתור כוכב, לא רק שהוא הכי גדול שהיה ב-UFC, הוא גם ככל הנראה הכי גדול שראינו בכלל בענפי הלחימה, ובין הכוכבים הגדולים שראינו בעולם הספורט בעשור האחרון.
בתוך שנים ספורות הוא הפך מאיש עני ולא מוכר לסטאר שהקפיץ את הענף למיינסטרים, כששמו הפך שגור גם אצל אלה שמעולם לא ראו איך נראה אוקטגון בימי חייהם. לכן בניגוד לשיאים המקצועיים, הוא דווקא כן מחזיק בשיאים אדירים שקשורים לצפיות, הכנסות כספיות וקהל. כך הוא מחזיק עד היום ב-4 מ-5 האירועים עם כמות רכישות הפיי פר וויו הגבוהות ביותר בהיסטוריה של הארגון, כך הקרב שלו אמש, אחרי חמש שנים מחוץ לזירה, הפך לרווחי ביותר בהיסטוריה של ה-UFC עם 25 מיליון דולר רק מהכנסות כרטיסים.
אז אומנם אי אפשר לדעת מה צופן העתיד, ויכול להיות שאחרי שיחלים, מקגרגור יגיע להשלים את הקרב האחרון שנותר לו בחוזה ויגרום לנו להתרגש שוב מהגעתו פעם אחת אחרונה. אולי הוא גם ירשים בניצחון מהסרטים כמו פעם. אבל אם המציאות תתאים את עצמה למה שתחושת הבטן של רובנו אומרת, אז מדובר בפרידה מאגדה, וזו ככל הנראה תהיה הדרך הטובה ביותר להבין מה המורשת שהוא משאיר ואיך הוא יזכר שנים קדימה - לא הלוחם הכי גדול שהיה, אלא פשוט אגדה. קונור מקגרגור, מיסטיק מאק, הכוכב הכי גדול שהיה, וככל הנראה גם יהיה, אי פעם בכל הזמנים. ב-UFC ספציפית ובענפי אומנויות הלחימה בכלל. עד עכשיו? לא מרגיש כאילו נולד האדם שיכול להתקרב אליו בגזרה הזו.