אנתוני גורדון הוא רק ההתחלה. הקטאלנים צפויים לצרף את שחקן הכנף של ניוקאסל תמורת 80 מיליון יורו כפי שמדווחים בכל התקשורת האירופית, והקבוצה עשויה להחתים בין היתר שחקנים מובילים נוספים, בין אם חוליאן אלבארס או ז'ואאו פדרו בחוד או חיזוק להגנה הבעייתית. כיצד זה מתאפשר?
לפי האס הקטאלנים יכולים להשקיע 100 מיליון יורו בקיץ, כאשר הם מאמינים כי החזרה לקאמפ נואו וההתקדמות בשיפוצים יכולה להוביל לרכש נוסף בסכומים גבוהים, כשאלבארס או פדרו לבדם עשויים לעלות 100 מיליון יורו. בשלב זה בלם לא על הפרק, כשהקבוצה מעודדת מההתקדמות של ג'רארד מרטין ולא צפויה להחתים שחקן בעמדה.
בקבוצה מאמינים שהמכירות של עזלזולי עבדה ושל יאן וירג'ילי עשויות להכניס רווח לקבוצה, כששניהם מושכים עניין מניוקאסל. ברצלונה מחזיקה ב-20% מהכרטיס של עבדה וב-40% מהכרטיס של וירג'ילי, מה שעשוי להוביל לעסקה מסתובבת ולהוריד חלק משמעותי מהעלויות של גורדון עצמו. הקטאלנים מחזיקים באחוזים דומים אצל שחקנים אחרים, במה שעשוי להיות מנוע צמיחה נוסף בקיץ.
הקבוצה עשויה למכור שחקנים נוספים, כשמרקוס ראשפורד לא צפוי להמשיך בקבוצה. בשלב זה לא נראה ששם משמעותי אחר צפוי לעזוב, להוציא המועמד הנצחי פרנקי דה יונג. הקטאלנים בשלב זה פועלים תחת חוקי ה-1:1 של הליגה הספרדית, "תקרת השכר", אך עלולים לחצות את התקרה באופן משמעותי. למרות זאת, מדובר בתקרה יחסית לכמות ההכנסות של הקבוצה ולכן ראינו עלייה חדה בשנים האחרונות.
השינוי הגדול ביותר בקבוצה, כנראה, קשור למשכורות. לבנדובסקי הרוויח כ-26 מיליון יורו לעונה. מארק אנדרה טר שטגן מרוויח 19.8 מיליון ולא צפוי להמשיך, בזמן שמרקוס ראשפורד המושאל הרוויח 17.5 מיליון יורו. כעת המשכורות הגבוהות ביותר בקבוצה הן של המועמד הנצחי פרנקי דה יונג (25.2 מיליון יורו), ראפיניה, לאמין ימאל וז'ול קונדה. שלושת האחרונים הם עמודי התווך של הקבוצה. אנדראס כריסטנסן מרוויח 13 מיליון יורו לעונה גם הוא, מסיים חוזה ולא צפוי להמשיך.
חלק גדול מהחוזים הללו נחתמו בעידן אחר, לפני 4 ו-5 שנים, כשברצלונה הייתה במשבר כלכלי משמעותי. מדובר בנדבך אחד של התוכנית הכלכלית, כשהשני הוא החזרה לקאמפ נואו. בשלב זה יש 62,252 מקומות באצטדיון קאמפ נואו החל מתחילת העונה הבאה, מה שמאפשר לברצלונה למכור כבר עכשיו מנויים וכמות משמעותית בהשוואה למצב שהיה בתחילת העונה או למונז'ואיק. תוסיפו לזה את הערך הכלכלי העצום שמייצר לאמין ימאל, הן מבחינת מרצ'נדייז והן מבחינת אנשים שפשוט רוצים לראות אותו משחק, וקיבלתם מפלצת שלא הייתה שם בשנים האחרונות. אם הוא ממשיך לשחק ברמה גבוהה ב-15-20 השנה הבאות, הרווח של ברצלונה רק יגדל. בדומה למה שקרה עם ליאו מסי עשרים שנה לפניו.
ימאל. מכונת כסף (Eric Alonso/Getty Images)
כמות המושבים המאושרת תעלה באופן הדרגתי לאורך העונה, במה שצפוי להכניס כסף נוסף לקבוצה ולהעלות את האפשרויות לקראת העונה הבאה. הפוטנציאל של המועדון, בטח ההזדמנות לשחק ליד לאמין ימאל, עשוי לאפשר להם להחתים שחקנים בסכום נמוך יותר בהשוואה לשנים האחרונות. ברצלונה זכתה כידוע בשתי האליפויות האחרונות ונחשבת למותג בצמיחה, מה שמציע הזדמנויות לשחקנים ולשווקים חדשים. שיתוף הפעולה המוצלח עם ספוטיפיי ובפרט אוליביה רודריגו משך לא מעט עניין מרחבי העולם, מאנשים שלא קשורים לכדורגל.
ברצלונה הכניסה 557 מיליון יורו מפעילויות מסחריות בשנה שעברה, מעל ריאל מדריד ומעל כל אחת אחרת בליגה, עוד לפני החזרה לקאמפ נואו. שורת ההסכמים וההפרטות של הקבוצה הובילו לתזרים מזומנים "היסטורי", כשהקבוצה עמדה במטרות הכלכליות שלה. הוצאות התפעול ירדו באופן יחסי, כשהקבוצה באופן חריג עברה מהפסד לרווח. כך תקרת השכר למשל קפצה מ-351 ל-432 מיליון יורו עוד לפני שלבנדובסקי הודיע על עזיבתו.
אז איפה זה פוגש את ברצלונה? במקום בו לא הייתה שנים, עם פוטנציאל כלכלי גבוה. ראינו את בארסה עושה עסקאות גדולות ונופלת איתן בעידן ברתומיאו, כולל עוסמן דמבלה או פיליפה קוטיניו, ומאז עוברת למתכונת "רזה" יותר שמתבססת על שחקני הבית שלה. ב-2025/26, לפי האתלטיק, מגבלת ההוצאה שלה הייתה 351 מיליון יורו לעומת 761.2 מיליון של ריאל, הסכום המקסימלי שהיא יכולה להוציא בעונה. עכשיו, כשהיא מכרה כרטיסים לקאמפ נואו ואחרי שהחוזה הגדול של לבנדובסקי ירד מספרי החשבונות, הסכום עלה.
עכשיו היא משלבת בין שחקני בית כמו לאמין ימאל ופאו קובארסי למציאות כמו ראפיניה (שעלה 58 מיליון יורו ושווה כיום לפחות פי 2), ואחרי שנתיים בהן לא הוציאה סכומים משמעותיים יכולה לצרף שחקני התקפה גדולים. יכול להיות שמדובר בקיץ הגדול ביותר של הקבוצה מזה שנים. אם היא תצליח? היא תהפוך לשושלת. אם היא תפספס? עלולות לקחת שנים כדי לצאת מזה.