הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

עידן חדש. שיא ההכנסות של קבוצות הליגה

קיץ 2026 בדרך הבטוחה להיות הקיץ הראשון בו קבוצות ליגת העל מוכרות שחקנים ביותר מ-30 מיליון יורו, כשייתכן ונעבור גם את רף ה-40. מההסברים לתופעה ועד ההזדמנות בגזרת הרכש

רועי ויינברג
רועי ויינברג   12.08.26 - 12:45
Getting your Trinity Audio player ready...
נותר עוד חודש לחלון ההעברות של קיץ 2026, וכבר עכשיו הוא מסתמן בתור קיץ היסטורי. החלון שבעיצומו צפוי לשבור את שיא המכירות לחלון אחד בליגת העל ובתסריט לא רע גם את שיא ההכנסות, כשבשלב זה נמכרו שחקנים ב-19.91 מיליון יורו ונקנו ב-12.13 מיליון.

כל זה כשאנחנו יותר מחודש לסיומו. שיא ההכנסות נקבע ב-2024/25 ועומד על 29.18 מיליון יורו, בזמן שהיא ההוצאות נשבר בשנה שעברה ונעצר על 21.06 מיליון, הפעם הראשונה אי פעם בה חצינו את רף ה-20. כל הנתונים האלה, כמו כל הנתונים בכתבה הזאת, לפי טרנספרמרקט.

כמו תמיד, נתחיל מהנתונים. החל מ-2023/24, אחרי הקיץ הקסום בו נבחרת ישראל עד גיל 19 הגיעה לחצי גמר המונדיאליטו וזאת עד גיל 21 לחצי גמר היורו, חצינו את הרף של 20 מיליון יורו בהכנסות הקבוצות בכל שנה. קיץ 2026 בדרך הבטוחה לשם, וזה עוד לפני שההעברות הגדולות לפנינו.

רוב המספרים מחכים לכם בגרף למטה. נתמקד בזה שכרגע אנחנו על 19.91 מיליון, וזה עוד לפני הכסף שמכבי חיפה עשויה לעשות מעסקת ענאן חלאילי וממכירתם האפשרית של רוי רביבו, טייריס אסנטה, הליו וארלה וסייד אבו פרחי ממכבי ת"א. אם ארבעתם יעזבו, הסכום עשוי להגיע ל-40 מיליון יורו. גם אם שניים מהם יעזבו יש סיכוי לא רע שזה יספיק לשבירת שיא ההעברות.

בשביל לנסות ולקבוע את שווי ההעברות המוחלט, השתמשנו במחשבון אינפלציה שמתייחס להוצאות בחמש הליגות הבכירות. בהתחשב בטבעו של הכדורגל סביר שהאינפלציה הזאת ירדה באופן הדרגתי למטה, כך שהכוכב האדום בלגרד ובריסטול סיטי למשל משלמות היום סכומים שנתפסו מופרכים לפני חמש או שש שנים על אותם שחקנים.

וגם כשמתחשבים בכל זה, הכדורגל הישראלי במצב מצוין. היו לנו עד כה ארבע מכירות של שחקנים ביותר מ-2.5 מיליון יורו, השוואת שיא כל הזמנים (ובהתאם רכישות גדולות), ואנחנו בדרך לסכום יוצא דופן שממשיך את המגמה מהשנים האחרונות. זה לא רק דור זהב שיוצא החוצה או מכירה גדולה אחת שמשפיעה על הסכום, בדומה למכירה של ערן זהבי ב-2016/17 או של ווסלי פטאצ'י בשנה שעברה. המכירה הכי גדולה בחלון שלנו, כרגע, היא קינגס קנגווה שנמצא במקום ה-15 בכל הזמנים. לא מדובר בגל מקרי אחד, אלא בגאות.

הבהרה - הסכום ביחס לאינפלציה לא מתייחס לאינפלציה ביורו, אלא לאינפלצייה בתוך שוק ההעברות של חמש הליגות הבכירות. החישוב נעשה בעזרת מחשבון אינפלציית הכדורגל.

מה השתנה? הנה התיאוריות שלנו.

מדיניות רכש אחרת 
בהשראת ההצלחה של מכבי ת"א עם ווסלי פטאצ'י (ולפניו פליסיו מילסון), קבוצות מראש רוכשות או משאילות שחקנים מתוך מחשבה על העתיד. זה בלט למשל במקרה של לויזוס לויזו בהפועל ת"א ולפניו של ג'וסלין טאבי בינואר, עסקה שלא נכנסה לחישוב שלנו, והכניסה הון לכדורגל הישראלי. 

זה נכון גם במקרה של ג'ון אוטומאו מהפועל ירושלים שנמכר תמורת 1.6 מיליון יורו. העסקאות של אוטומאו וטאבי הן אולי העדות לכך שהמצב של הליגה, כליגה, משתפר - סכומים שפעם היו נתפסים בתור הישג למועדונים גדולים עוברים היום אצל "הקטנות" בשקט יחסי.

הליו וארלה וטייריס אסנטה אמנם משחקים בקבוצה העשירה בישראל, אך גם הם הגיעו בגיל צעיר ויימכרו לליגות בכירות יותר. המועדונים הישראלים, כך נדמה, הבינו כיצד לנצל את מקומם בשרשרת המזון של הכדורגל העולמי.

הסקאוטינג השתפר
גאורגי ירמקוב נרכש ב-100 אלף יורו ונמכר ב-2.8. קינגס קנגווה הגיע בתור שחקן "מוכח" ונמכר ב-3.8 מיליון יורו. הריברטו טבראש, כריסטיאן מרטינס ופרדי ורגאס נמכרו גם הם בסכומים נאים. למעשה, מתוך עשרת העסקאות הגדולות של החלון עד כה היו שניים בלבד שגדלו בישראל, ניב יהושע לב"ש (בעסקה בתוך הליגה) ועיסאת לבריסטול סיטי. 

אפקט העדר
סייד אבו פרחי וליסב עיסאת לא הגיעו להישגים יוצאי דופן עם הנבחרות הצעירות, אבל ייתכן שההצלחה של דניאל פרץ או אוסקר גלוך שינתה במעט את הסטיגמה סביב שחקן ישראלי. אמנם עדיין יש שווקים כמו סקוטלנד, טורקיה או ספרד שהיו פתוחים בפני ליגיונרינו בעבר ומרגישים היום כמו מדע בדיוני, אך במקומות אחרים ההצלחה היחסית של הדור הזה משפיעה לטובה. המכירה המתקרבת של ענאן חלאילי עשויה להשפיע גם היא לטובה.

לאן הולך הכסף?
השאלה המעניינת באמת. ב-2025/26 ראינו קבוצות מוכרות שחקנים ב-26.6 מיליון וקונות ב-21. בשנה לפניה הן מכרו ב-29.2 וקנו ב-17.8. איפה הפער? בין היתר בהעברות חופשיות. בהתחשב במבנה של החלון בליגת העל, שנסגר אחרי רוב הליגות הבכירות באירופה, סביר שנראה מעברים בשלב מאוחר יותר. ההכנסות הגדולות בקיץ הקרוב עשויות להוביל לשני תרחישים.

הראשון, בדומה לדגלאס אווסו, הוא רכש של פוטנציאלים לא מוכחים בהון עתק. לעתים זה עובד (כמו במקרה של פטאצ'י) ולעתים לא (לפי מה שראינו עד עכשיו מקרווין אנדרדה). השני הוא הימור על שחקנים מוכחים, בפרופיל גבוה יותר ממה שראינו, בהתאם לזה שהמשכורות יהיו גבוהות יותר. האם נראה זר מגיע לישראל בשביל שכר של 750 אלף יורו בעונה, סכום שנתפס לפני שנתיים בתור סכום דמיוני? עם ההכנסות של חלק מהמועדונים, אין סיבה שלא.