אקס מכבי ת"א שהפך לאחד המאמנים הטובים בעולם

ג'ון שייר לא הותיר חותם יוצא דופן במכבי תל אביב. הגארד היהודי שהגיע אחרי ארבע שנים באוניברסיטת דיוק שיחק במשך שנה בקבוצה, כשרוב הדקות שלו הגיעו בליגה האדריאטית ובליגת העל. שנה לאחר מכן הוא פרש מכדורסל בשל פציעה חריגה בעינו הימנית והפך לעוזרו של מייק ששבסקי.

בגיל 26, כשבני גילו מלהטטים על הפרקט ב-NBA, הוא עמד לצד אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה. שייר זכה באליפות המכללות ב-2015, בקבוצה שהוציאה שבעה שחקנים ל-NBA, ושש שנים לאחר מכן החליפו על הקווים. שייר ירש את הנעליים הגדולות ביותר שהיו לעולם כדורסל המכללות להציע, ועד עכשיו הוא ממלא אותן בצורה נפלאה.

אשתקד שייר סיים במאזן 4:35 והגיע עם דיוק לפיינל פור בו הפסידה ליוסטון של עמנואל שארפ. השנה הוא במאזן 2:28, כשהוא השתווה לבראד סטיבנס, כיום מוח הכדורסל שמנווט את בוסטון, בתור המאמן הצעיר ביותר שמגיע ל-117 ניצחונות. קון קניפל, קופר פלאג, ג'ארד מקיין ודרק לייבלי עברו אצלו בקבוצה, וכרגע משחק בה קאם בוזר שנחשב לאחד הכישרונות הגדולים בשנים האחרונות.

הגארד היהודי שהתקשה להותיר חותם במכבי ת"א נחשב לאחד המועמדים המובילים לתואר מאמן השנה במכללות, מה שעשוי להוביל לעניין מה-NBA. הוא עדיין לא בן 40, ואפשר לטעון כבר עכשיו שהוא אחד המאמנים הטובים בעולם. מאמן שמצליח לגדל שחקנים שהופכים לכוכבי NBA, ובמקביל לשמור על כדורסל תחרותי.

"דיוק היא אולי אחת הקבוצות הכי מפחידות בעולם הכדורסל", נכתב באתלטיק. "היא ניצחה ב-11 משחקיה האחרונים בספרות כפולות. שייר מסוגל לאמן, והוא עושה את זה אחרי שכל החמישייה שלו עזבה ל-NBA. גם הוא הודה שזה לא אידיאלי, והם מועמדים לזכייה באליפות המכללות".

שייר בנה קבוצה מאפס, לאחר שכל החמישייה עזבה, והיא דומיננטית ברמה היסטורית. הפער בינה לבין היריבות בממוצע של 100 מהלכים הוא הנתון הטוב בהיסטוריה. הם ניצחו ב-15 משחקים בהפרש ממוצע של 19.5 נקודות, מול יריבות לא פשוטות, וכשהקבוצה צעירה במיוחד. פלאג וקניפל, שגדלו אצלו, נראים כמו שני שחקנים שיכולים להיבחר בשנה הבאה לאולסטאר ב-NBA ונבחרו בבחירה הראשונה והרביעית בדראפט.

שאייר כיום. מוח כדורסל (Nicholas Faulkner/Icon Sportswire via Getty Images)

איך הוא עושה את זה? הוא מקשיב. שייר נחשב למי שיודע לזהות כישרונות צעירים, לבנות את הקבוצה סביבם ולשלבם בצורה טובה גם לפני שהם ראו דקה בכדורסל המכללות. היכולת לגייס שחקנים היא אומנות בפני עצמה, גם אם זה במכללה מוכרת כמו דיוק, כשבמקביל הוא מצליח להשאיר שחקנים מרוצים על הספסל. שמות כמו איזייאה אוואנס ופטריק אנגומה מיעטו לשחק אשתקד, אך בין השחקנים החשובים ביותר של דיוק העונה.

שחקן אחר, דארן האריס, אמר ש"אני חושב שאחד הדברים הקשים ביותר הוא ניהול אגו. הוא עושה עבודה טובה. אנחנו מנצחים. יש הרבה קבוצות מוכשרות, אבל לא כמונו. הצוות שונה לחלוטין". הגישה הזאת הופכת את השחקנים של שייר לבוגרים יותר, כפי שראינו במקרה של קניפל ששינה את התרבות בשרלוט תוך עונה אחת. במקביל, הוא פתוח לביקורת.

קשה להשתחרר מהצל של ששבסקי, המאמן שזכה במדליות זהב עם ארצות הברית וחמש אליפויות מכללות, ומזוהה עם דיוק. קואוץ' קיי אף הודה בזה בעצמו: "אנחנו עדיין נפגשים, אבל הוא לא צריך אותי. הוא אדם בפני עצמו. אני כל הזמן אומר לו להיות עצמו, כי הוא טוב מאוד. הוא ממשיך ומשתפר".

בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר נפילים שמפנים את הדרך, חלק מסיבות בריאותיות (גרג פופוביץ') וחלק מסיבות מקצועניות (ז'ליקו אוברדוביץ', אטורה מסינה). שיטות האימון שעבדו בשנות ה-90 והאלפיים לא בהכרח מתאימות לדור של היום. שייר מבין בדיוק את זה. הוא דורש מהשחקנים שלו לא מעט, ואנחנו רואים את זה על המגרש. דיוק קבוצה מאומנת, וגם בוזר לא עושה בה כרצונו.

הגישה הזאת מאפיינת מאמנים צעירים כמו ג'ו מאזולה ומארק דאינגולט, שני האחרונים שזכו באליפויות NBA, וגם את דיוויד אדלמן שהחליף את מייק מלון בדנבר. ברגע שהם מקשיבים לשחקנים, הם יכולים להוציא מהם יותר. "לקח לשייר זמן לצאת מהצל של ששבסקי", נטען בדיוק כרוניקל, "אבל הוא בנה קבוצה עם כישרון התקפי, אחת שמשחקת כדורסל שמח ומנצחת משחקים. הוא בונה שחקנים שמשחקים בלי הכדור, חיים על מסירות ועל זריקות פנויות גם בעונה הראשונה שלהם ביחד. כמה מאמנים יכולים לאבד את כל החמישייה ולהשתפר? מעט מאוד. שאייר אחד מהם.