הפאדל הפך לפופולרי בישראל בשנים האחרונות ורבים מתחילים להתנסות בספורט האינטנסיבי, כאלה שמסתמכים לא מעט על חבטות סלייס במשחק שלהם. האם זה באמת שווה את זה? דני אויו, שחקן פאדל במשך 16 שנים ומאמן שמונה, הסביר מדוע לא.<br /><br />בסרטון ההדרכה, בו תוכלו לצפות בווידאו שבראש הידיעה, מפרט אויו על המעלות של החבטות השטוחות. "בעזרת החבטות השטוחות, אפשר לבנות מכניקה פשוטה ולהפחית משתנים שמשפיעים על החבטה". הפילוסופיה ברורה: פאדל מתגמל עקביות תחת לחץ יותר מאשר הברקות מזדמנות.<br /> נתחיל באיך מבצעים חבטה שטוחה מושלמת. כדי לעשות זאת, המחבט צריך להיות מאונן לכדור, שאמור להגיע למרכז של המחבט. האנרגיה שהשחקן מוציא יוצרת חבטה ישירה ומהירה יותר מהסלייס ואפשר גם לכוון אותה בצורה נוחה. <br /><br />אז מה החבטה השטוחה תורמת? אויו סיפק כמה נקודות. ראשית, החבטה השטוחה מספקת בסיס יציב מעמדות עמוקות ומאפשרת לשחקנים לבצע לובים, צ'יקיטות וחבטות קרקע רגילות מבלי להסתכן בכדורים איטיים שנותנים ליריבים זמן להגיב. כשהראלי מהיר והיריבים חובטים חזק, הסלייס הופך לפחות אמין בעוד שחבטות שטוחות מבטיחות קצב ושליטה, ומאלצות את היריבים להגיב מהר יותר.<br /><br />כשמתקרבים לרשת, חבטות וולי וחבטות אוברהד שטוחות בטוחות יותר וחוסכות אנרגיה. הסלייס דורש מאמץ רב ולעתים קרובות מאט את הכדור, מה שנותן ליריבים זמן להתמקם מחדש. למעשה, יש פה יתרון כפול: מאמץ מועט וצמצום קבלת ההחלטות של היריב.<br /><br />ומה השחקנים המקצוענים עושים? כמובן שהם לא מוותרים לגמרי על הסלייס ומשחקים רק שטוח, אבל הם משתמשים בו בתור תוספת, כשהתנאים מאפשרים. "הסלייס הוא כמו מלח. אם תשים יותר מדי, האוכל לא יהיה טוב", מסביר אויו. אגוסטין טאפיה ופאולה חוסה מריה הם דוגמה טובה לשחקנים שמשלבים את שני הסוגים במשחק שלהם.<br />