ב-25 באוגוסט 2012 נעמד האסטדיו ליברטדורס דה אמריקה על רגליו. רגע לפני פתיחת המשחק בו אירחה הקבוצה הביתית אינדפנדיינטה את השכנה ארסנל דה סראנדי, התקיימה דקת דומייה.
דקת הדומייה הזו נערכה לזכרו של אדם מיוחד, שההודעה על מותו התפרסמה באותו יום שבת, שעות ספורות לפני שריקת הפתיחה. אותו אדם מיוחד לא היה שחקן עבר של המועדון, גם לא מאמן או מנהל. הוא לא היה ארגנטינאי ולמעשה, מעולם לא נכח במשחק של הקבוצה באדום-לבן מאבז'נדה. דקת הדומייה ההיא נערכה לזכרו של לא אחר מאשר ניל ארמסטרונג.
היום (שבת), חוגג העולם כולו 50 שנה בדיוק ל-20 ביולי 1969, הרגע הבלתי נשכח בו פסע ארמסטרונג החוצה מהנחתת "איגל", השאיר את טביעת הרגל שלו על הירח והכריז כי מדובר בצעד קטן לאדם וקפיצה גדולה לאנושות. באינדפנדיינטה חוגגים היום 50 שנה לרגע בו האוהד שלהם (כנראה), ניל ארמסטרונג, הפך אותם (כנראה) למועדון הכדורגל היחיד אי פעם שהגיע לירח, ואפילו השאיר בו מזכרת.
צעד קטן לאדם, קפיצה גדולה לאנושות. ניל ארמסטרונג (צילום: NASA/Newsmakers)
הכל החל בדצמבר 1967. אינדפנדיינטה זה עתה זכתה באליפות ארגנטינה, תואר שהתווסף לזכיות ב-1964 ו-1965 בקופה ליברטדורס. המועדון הלך וצמח, אך ראשיו חשו כי אפשר לעשות יותר מזה. הם רצו לצאת מגבולות ארגנטינה ולהפוך את אינדפנדיינטה למועדון מוכר בעולם כולו. לשם כך, נדרש רעיון יצירתי.
הרעיון הזה היה שייך בסופו של דבר להקטור רודריגס, באותם ימים האחראי של המועדון לנושאי תרבות ויחסי ציבור. כמו רבים אחרים, רודריגס, איש העולם הגדול, החל לשמוע יותר ויותר שלושה שמות: ניל ארמסטרונג, אדווין "באז" אולדרין ומייקל קולינס, שלושת האנשים שבאותם ימים הוכרזו כאלה שיאיישו את חללית אפולו 11, אשר משימתה ההיסטורית, הבלתי הגיונית בעיני רבים, תהיה להביא את בני האנוש הראשונים אי פעם אל הירח.
"ארמסטרונג, אלדרין וקולינס הולכים להיות הגיבורים הגדולים ביותר של המאה שלנו", הכריז רודריגס בפני אנשי המועדון בתחילת 1969, חודשים ספורים לפני שהמשימה לירח יצאה לדרך. "הם חייבים להיות חברי מועדון של אינדפנדיינטה", הוא הוסיף. "אינדפנדיינטה מועדון כל כך גדול, שצריכים להכיר אותו מפה ועד לירח".
הקטור רודריגס (צילום מסך)
כל חבר מועדון ("Socio") באינדפנדיינטה מקבל כרטיס חבר מיוחד, אשר נושא את שמו הפרטי, שם המשפחה, מספר החבר שלו ואת תמונת הפרופיל שלו. בלי ידיעתם כמובן, רודריגס הכין כרטיסים לשלושת האסטרונאוטים והכריז עליהם כ"חברי כבוד". אולדרין קיבל את מספר החבר 80,399, ארמסטרונג היה חבר מועדון מספר 80,400 וקולינס 80,401. כעת נותרה בעיה אחת בלבד: התמונות.
בימים שלפני האינטרנט, רודריגס חיפש בנרות אחר פיתרון ולבסוף מצא אחד. הוא פנה אל שגרירות ארצות הברית בבואנוס איירס ושאל אם יש להם במקרה תמונות של השלישייה. התשובה שקיבל הייתה מיידית והגיעה בדמות מכתב שנשלח למועדון ובו עותק של תמונות היח"צ של נאס"א, בהן מופיע כל אחד מהאסטרונאוטים כשהוא לבוש בחליפת החלל. לא אידיאלי, אבל מספיק טוב לטעמו של רודריגס, שהנפיק את כרטיסי החבר.
הצעד הבא שלו היה ליצור קשר עם ארמסטרונג ושותפיו, על מנת שגם הם ידעו שהפכו לחברי כבוד של המועדון. לשם כך, הרכיב רודריגס עבור כל אחד מהם חבילה מיוחדת, מלאה בשלל מתנות: כרטיסי החבר שלהם, מדי משחק מלאים (חולצה, מכנס וגרביים) עבור כל אחד מהבנים של האסטרונאוטים ודגלון של אינדפנדיינטה, כדי שיוכלו לקחת איתם למסע אל הירח.
החבילה הזו הועברה על ידי ארבעת הבכירים במועדון, הנשיא ניקולאס אריאס, סגנו (היהודי) בוריס ליסנובסקי, המזכיר הכללי פדרו איסו ורודריגס אל השגרירות האמריקאית (תמונות של האירוע מוצגות במוזיאון של אינדפנדיינטה) וממנה לנאס"א, שם כמובן נערכו בדיקות קפדניות לכל דבר שהחבילות הכילו. לרודריגס נותר כעת רק לחכות.
כרטיס החבר שהוכן לארמסטרונג, עם תמונתו במדי החלל (צילום מסך)
ההמתנה מורטת העצבים של רודריגס הסתיימה ב-23 במאי 1969, פחות מחודשיים לפני ההמראה. אינדפנדיינטה קיבלה עוד מכתב והפעם הוא לא הגיע מהשגרירות האמריקאית, אלא ישירות מנאס"א, עם החותמת של סוכנות החלל.
בפנים, לתדהמתו של רודריגס, המתין מכתב מלא אחר מאשר ניל ארמסטרונג, בכבודו ובעצמו: "מר רודריגס היקר", כתב האסטרונאוט, מפקד הטיסה. "בשם כל צוות אפולו 11, אני רוצה להודות לך על המכתב היפה ששלחת לנו ועל המתנות מלאות המחשבה, כולל שלושת הדגלונים של המועדון. אני מקווה שעם שובי אוכל להגיע בהקדם לביקור בבואנוס איירס ושהנסיבות יאפשרו לי לקבל את הזמנתך ולבקר במועדון שלכם".
מה שרודריגס לא ידע זה שבעוד אולדרין היה כוכב פוטבול בתיכונים וזכה עם קבוצתו באליפות ניו ג'רזי מבלי להפסיד אף משחק, ארמסטרונג היה חובב כדורגל מושבע ולכן, הפנייה מאינדפנדיינטה הייתה מיוחדת גם מהצד שלו. למעשה, על פי השמועות לאורך השנים, הוא אפילו רצה לקחת עמו כדור כדורגל לירח, אך נאס"א ראתה בכך צעד "לא אמריקאי" וסירבה. לכן, ארמסטרונג הסתפק בדגלון של אינדפנדיינטה. כך לפחות לטענת רודריגס.
המכתב שהתקבל מארמסטרונג (צילום מסך)
אחרי החזרה המוצלחת מהירח, שלושת האסטרונאוטים הפכו לגיבורים בינלאומיים ואחרי המצעד לכבודם ברחובות מנהטן, יצאו למסע יחסי ציבור וחגיגות מסביב לעולם, מסע שנמשך 38 ימים ועבר בין 22 מדינות.
בנובמבר 1969, ארמסטרונג הגיע לארגנטינה ולמרות שבשל הלו"ז הצפוף, לא הצליח לעמוד בהבטחתו לבקר במועדון, רודריגס כן זכה לפגוש אותו, לאחר שהוזמן לאירוע המיוחד שערך השגריר האמריקאי ג'ון דייויס לודג' לכבוד הבקור החגיגי.
באירוע, רודריגס, שלא ידע אנגלית, ניגש אל ארמסטרונג, שלא ידע ספרדית והציג את עצמו. בנוכחות השגריר לודג' ובעזרתו של מתורגמן, כך טען רודריגס בתוקף מאותו יום והלאה, ארמסטרונג סיפר לו שלא רק שהוא לקח את הדגלון של אינפנדיינטה לירח וש"זה עשה לו מזל טוב", אלא שהוא גם שתל אותו שם. "הוא אמר לי שאינדפנדיינטה היא המועדון היחיד בעולם ששלח לו ושזה הפתיע אותו מאוד ולכן הוא החליט לקחת את הדגלון איתו לירח", שחזר רודריגס בחלוף השנים את השיחה עם ארמסטרונג. "והוא אמר לי ששני הדגלים הראשונים שהגיעו לירח היו של ארצות הברית, ושל המועדון שלנו".
וכאשר רודריגס נשאל מה הוא חושב על אלה שטוענים שהאדם מעולם לא נחת על הירח ושכל הסיפור היה תרמית אחת גדולה, הוא סיכם את הדיון בפשטות: "מי שהמציא את השטות הזו הוא כנראה אוהד של ראסינג".