נקודת פתיחה: אחרי מי שווה לעקוב בקבוצות?

נועם דוברת לאן, החצר הפרטית של דונטה סמית', ההימור של בית הלחמי באילת והשחקן שעשוי להכריע את העונה של הפועל ירושלים. אחרי מי שווה לעקוב בקבוצות, חלק א'

רועי כהן
רועי כהן  13.10.20 - 14:27
תחילת כתבה

עונת הכדורסל הישראלי תצא היום (שלישי) לדרך, אמנם תחת אכסניה מוזרה ומפתיעה כמו הליגה הבלקנית, ואמנם ללא מכבי ת״א שתצטרף רק כשליגת העל תיפתח באופן רשמי, אבל המשחקים הם בבחינת אוויר לנשימה לענף שהיה כפסע מסגירה מוחלטת. אז מה נשתנה אצל הקבוצות, ובעיקר, למי או למה כדאי לשים לב העונה? חלק א'.

מכבי ראשל״צ: נועם דוברת לאן?
הוא רק בן 18 וכבר פותח את עונתו השלישית בליגת העל. עם זאת, במונחים של כדורסל בינלאומי נועם דוברת הוא ״כבר״ בן 18. הקריירה שלו התנהלה במידה רבה "מתחת לרדאר": לא שמענו על סקאוטים שבאים במיוחד כדי לראות רק אותו כמו שקרה עם דני אבדיה, ולא נתקלנו בסרטונים עשויים היטב של מותגי מדיה בינלאומיים כפי שעשו על ים מדר. ואמנם, דוברת כבר הגיע לגיל ובעיקר לשלב בקריירה שבו הוא צריך להחליט לאן הוא מכוון: אם התוכנית היא להמשיך להתבסס ככדורסלן צעיר ומבטיח, שלאט אבל בטוח בונה את המוניטין שלו, אז דוברת בדרך הנכונה. אבל אם המטרה היא ה-NBA, אז זה הזמן לשבור את הרדאר ולהתחיל לעשות רעש, להתנהל בצורה הפוכה לגמרי ממה שהיה עד עכשיו. מדר, למשל, הבין את זה בשלב מוקדם ופנה לסוכנות בינלאומית שתייצג אותו, מהלך שראוי שדוברת ישקול אותו, אם לשם הוא מכוון. כך או אחרת, אנחנו מצפים שנועם דוברת יעשה העונה קפיצת מדרגה נוספת ויהפוך לגארד דומיננטי באמת.

הפועל ירושלים: טאריק פיליפ או פלופ?
כשאתה מתחיל את דרכך כשחקן שבא על המשבצת של אחד כמו ג׳יימס פלדין, זה כבר במובן מסוים לא ממש הוגן. אבל בירושלים ״מכרו״ עד כה את פיליפ כשחקן הרבה יותר רב-גוני, כשומר קשוח במיוחד, כמי שמסוגל להתעלות במאני טיים, חיית משחק. לצערם, לפחות בפיינל 8, (ובמשחק הבודד בגביע ווינר) לא ראינו אפילו חלק מההבטחות האלה מתממשות. נכון שמדובר רק במשחק אחד (הכי חשוב של העונה, אבל אחד), אבל כל עוד ג׳ייקובן בראון מושבת, וכריס קרמר הוא סימן שאלה אחד גדול - טאריק פיליפ צריך להיות הרבה יותר דומיננטי מהמעט שראינו עד כה. אגב, בתוך הקבוצה רצה מעין בדיחה שמה שלא יקרה, גם ככה פלדין יהיה על תקן השינוי המרכזי של אמצע העונה, כשיחזור למועדון באזור דצמבר-ינואר. כדי שהשינוי הזה לא יהיה על חשבונו, פיליפ צריך לספק קבלות, ומהר.

מכבי חיפה: בחצר של סבא דונטה
טוב, לא באמת חשבתם שזה אפשרי לכתוב טקסט על שחקנים או נושאים שצריך לשים אליהם לב בלי שאחד כמו דונטה סמית׳, שהוא ההגדרה המילונית לתשומת לב - יהיה בו. גם בגיל 37, וגם בגיל 44 אם הוא ישחק עד אז, דונטה יהיה האיש המרכזי שצריך לשים אליו לב. והעונה חיפה גם תצטרך שהוא יהיה דונטה הישן והטוב, כי מבט על הסגל מגלה חבורה שלמעשה נבנתה סביבו: כריס דאו חברו הטוב הובא במידה רבה בשבילו, (והוא שחקן מצוין בזכות עצמו בלי קשר) את אבי בן שימול הוא מכיר כבר הרבה שנים, ומעבר לציפייה שהוא יספק מספרים, סביר להניח שבחיפה ירצו שהוא גם יעזור לצעירים כמו רומן סורקין ומייקל בריסקר בעיקר בקטגוריית הקשיחות, האופי והווינריות. דבר אחד בטוח: משעמם לא יהיה.

עירוני נהריה: סקוט(י) יודע
דני פרנקו, לאורך השנים, העדיף פעמים רבות להחתים זרים ששיחקו מתישהו בישראל - לפחות כדי שההתאקלמות תהיה כמה שיותר נוחה. גם הפעם, שניים מתוך שלושת הזרים שלו הם כאלה: קיילין לוקאס ודיוון סקוט. הסנטר שהותיר רושם חיובי מאוד בליגת הקורונה בהפועל אילת עשוי להיות אחת ההחתמות המשמעותיות של הקיץ. סקוט הוכיח שהוא שחקן מגוון מאוד, בעל סט יכולות התקפיות מרשים. אחרי שנהריה איכזבה בעונה שעברה ולא הצליחה לעלות לפלייאוף, הפעם היא תקווה להיות גורם משמעותי יותר, וייתכן שבידיים של סקוט נמצא המפתח לכך.

הפועל אילת: שווה ללמוד לשבור את שיניים
קייסי פראת׳ר. בוא נלמד איך להגות את השם: במקור זה אמור להיות ״פריי-ת׳ור״ אבל אנחנו נעברת אותו לפראת׳ר כדי שיש קל לכולנו בחיים. בסך הכל זה אמור להיות שווה את זה: פראת׳ר הוא שחקן שבגיל 29, אלמלא גיליון פציעות רחב, כבר מזמן היה מוצא את עצמו ביורוליג. הוא נחשב לאחד הסקוררים הבולטים של הליגה האוסטרלית בשנים האחרונות, אבל הניסיונות שלו להטביע חותם באירופה (גרמניה ויוון) לא עלו יפה. אז מי יודע, אולי אילת, שהיא השילוב האולטימטיבי בין הרוגע של אוסטרליה לרמה של אירופה (אנחנו בבלקנית, לא?) יוציאו ממנו את המיטב.

נס ציונה: המבחן של נמרוד לוי
הביטוי "שחקן של קבוצות קטנות" אולי ייחשב כפוגעני עבור שחקנים מסוימים, אבל נמרוד לוי, למשל, הוא לא מפחד מתיוגים. מבחירה ובמודע לוי החליט לנצל את האופציה ולצאת מהחוזה עם מכבי ת"א באמצע העונה בלי שיש לו קבוצה אחרת, ומבחירה ובמודע הוא החליט שלא להמשיך בהפועל ירושלים למרות שהקבוצה רצתה וניסתה לשכנע אותו להישאר. ניהול הקריירה של לוי עד היום היה בבחינת "הכל או כלום": או שהוא מוביל ודומיננטי, כמו באשדוד, או שהוא לא מסתפק במעמד משני בקבוצה גדולה, גם לא ב-22 דקות למשחק בממוצע בירושלים (כמות דקות זהה לקדנציה הראשונה באשדוד). אז לוי אמר "לא תודה" לקבוצות הגדולות, הרים את מקל הנדודים ונחת בנס ציונה, וינסה לעשות את מה שהוא עושה טוב: להוביל, אבל לא בקבוצה בכירה. השאלה הנשאלת היא מה יקרה אם זה לא יקרה? בתרחיש כזה, לוי עלול להיחשב פשוט כעוד שחקן, שלא רק שלא הצליח לעשות את ההתאמות כדי להשתלב בקבוצה גדולה, אלא כזה שזקוק לסיטואציה מאוד מסוימת כדי להצליח. אולי הסיטואציה הזאת תיוולד בנס ציונה.