לונה גל: צ'מטאי סלפטר שוברת מוסכמות

לרוץ כמו אישה - ההיסטוריה של הרצות הישראליות למרחקים ארוכים עשירה בסיפורי השראה. מזהבה שמואלי, שייצגה את ישראל במרתון האולימפי הראשון לנשים בלוס אנג'לס 1984, דרך נילי אברמסקי, שהחזיקה בכמעט כל שיאי ישראל בריצה בשנות ה-2000, עד ילנה דולינין, שבמרתון הראשון שלה, בגיל 38, שברה את שיא ישראל... וכמובן, סיפורה המופלאה של בטי דויטש, אמה לחמישה ילדים, שהשיגה את הקריטריון האולימפי במרתון. כל אחת מהרצות הללו ניפצה סטריאוטיפים ושברה מוסכמות. כל אחת מהן עשתה זאת בתקופה שלה, בזירה שלה ובדרך שלה וכולן עשו את זה באמצעות הריצה. לכל אחת מהרצות הללו יש סיפור מהאגדות ואל הרשימה המרשימה הזו הצטרפה בשנים האחרונות לונה צ'מטאי סלפטר, עם סיפור סינדרלה קלאסי.

• הצביעו לנבחרי העשור בחסות ההסתדרות, הבית של העובדים

הסינדרלה של האתלטיקה – בתחילת העשור לונה צ'מטאי השתתפה באליפות ישראל ב-10,000 מטר וסיימה במקום הרביעי. באותו הזמן היא הייתה בת 22, רצה חובבנית, שניצלה את זמנה הפנוי בעבודתה בשגרירות קנייה בישראל, כדי להתאוורר קצת בפארק. שום דבר מהעבר וההווה שלה לא רמז על העתיד, שצפוי לה. מפגש בין העיניים הטובות של דן סלפטר, מאמן ריצה די אלמוני בזמנו, ובין צ'מטאי, שינו את מסלול החיים של השניים. השילוב בין הכישרון החבוי שלה לבין הידע והמוטיבציה שלו יצרו סיפור אהבה יוצא דופן וגם את אחת האתלטיות המרשימות, שראינו בהיסטוריה של האתלטיקה בישראל.

בשנתיים האחרונות צ'מטאי שברה את כל שיאי ישראל בריצה למרחק שגדול מ-2,000 מטר (*חוץ מ- 3,000 מטר מכשולים של אדווה כהן). אכתוב זאת שוב, צ'מטאי מחזיקה כרגע בשיא ישראל ב-2,000 ו-3,000 ו-5,000, ו-10,000, 15 ק"מ, 20 ק"מ, חצי מרתון ומרתון. בסה"כ שמונה שיאי ישראל. בכל תחרות מקומית שצ'מטאי עומדת על קו הזינוק, היא גם תהיה הראשונה שתחצה את קו הסיום, כשברוב המקרים היא גם תשפר את שיא ישראל ואת שיאה האישי. הזירה המקומית כבר קטנה על צ'מטאי וכיום היא מחלקת את זמנה בין מחנות אימונים בקניה ואיטליה, בין תחרויות בעולם ובין גידול בנה, רוי. באליפות אירופה האחרונה צ'מטאי הגיעה לשיא, כשזכתה במדליית הזהב ב-10,000 מטר. ההישג הכי גדול בהיסטוריה של האתלטיות הישראליות. הסינדרלה, שלפני פחות מעשור לא עמדה על הפודיום באליפות ישראל ב-10,000 מטר, השמיעה לקראת סיום העשור את ההמנון הישראלי באליפות אירופה באותו מרחק.

אופי של מנצחת – שלא יתקבל הרושם, שהכול הלך קל וחלק בקריירה של צ'מטאי. ההפך הוא הנכון. היא חוותה הרבה אכזבות על המסלול: את המרתון הראשון שלה היא לא סיימה, מכיוון שסבלה מהיפוטרמיה בק"מ ה-39. את המרתון האולימפי הראשון שלה בריו 2016 היא לא סיימה, מכיוון שסבלה מכאבים בכתף לאחר סיום תקופת ההנקה של בנה. לרוע מזלה גם את המרתון הראשון שלה באליפות העולם בדוחא בקיץ האחרון היא נאלצה להפסיק בגלל התייבשות. דווקא בגלל האכזבות הללו ניתן להבין את האופי המיוחד של צ'מטאי. דווקא ההתאוששות שלה מכישלונות - חיזקו אותה. הניצחונות וההפסדים שלה לא בנו את אופייה, אלה הדרך שבה היא בחרה להתמודד איתם. אחרי ההפסדים – היא תמיד חזרה חזקה ונחושה יותר. אחרי הניצחונות – היא העזה לסמן את המטרות הבאות והן תמיד היו מטרות מאתגרות ומרשימות יותר. אומרים שהספק מחסל יותר חלומות מאשר הכישלון. צ'מטאי רצה ללא ספק - היא רצה לניצחון, היא רצה "עם סכין בין השיניים", שמה את כל הז'יטונים במרכז השולחן, היא אוהבת להתחרות ולא חוששת להיכשל וזאת הסיבה, שהיא כל כך מצליחה.

טוקיו 2020 – בשנה האחרונה צ'מטאי הוכיחה שהיא שייכת לצמרת הגבוהה של הרצות למרחקים ארוכים בעולם. היא קבעה שיא אירופה ב-10 ק"מ כביש עם התוצאה השנייה בעולם למרחק זה. היא קבעה את התוצאה השנייה בטיבה באירופה בכל הזמנים בחצי מרתון וגם את התוצאה השביעית המהירה בעולם במרתון לשנת 2019. שלושת ההישגים האלה מדגמים את היכולות המגוונות שלה ואת העומק שיש לה ברגליים: היא חזקה בכל מרחק מ-5,000 מטר ועד מרתון. אבל לא פחות חשוב, ההישגים בשנה האחרונה הציבו אותה כאחת הרצות האיכותיות למרחקים ארוכים בעולם ואחת המועמדות למדליה אולימפית במרתון בטוקיו 2020.