הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

״למדתי על עצמי שאני פייטר. אליפות אירופה היא המטרה העיקרית״

יונתן קפיטולניק, ששב להתחרות בישראל אחרי המעבר למכללות, בראיון לערוץ הספורט

רותם פלדברג
רותם פלדברג   25.06.26 - 13:14
Getting your Trinity Audio player ready...
אס״א ישראל
אס״א ישראל
הקופץ לגובה יונתן קפיטולניק ישוב הערב (חמישי) להתחרות בישראל במסגרת גרנד סלאם ירושלים באתלטיקה, במה שתהיה עבורו התחרות הראשונה בארץ מאז המעבר לארצות הברית וההצטרפות למכללת אילינוי.

לפני פחות מחצי שנה עבר קפיטולניק לארצות הברית לאחר שחתם לארבע שנים במכללת אילינוי היוקרתית, במטרה לבצע שינוי מקצועי ולהתפתח באחד ממקומות האימון המובילים בענף. המעבר הגיע בגיל 23, כאשר הוא למעשה הקופץ לגובה הישראלי הבכיר היחיד שמתחרה ברמות הגבוהות, עם שיא אישי של 2.31 מטר שממצב אותו עם בכירי הקופצים בעולם.

קפיטולניק נחשב במשך שנים לאחד הכישרונות הגדולים באתלטיקה הישראלית, כשתחילת הדרך שלו בארצות הברית לא הייתה פשוטה. זמן קצר לאחר הגעתו לאילינוי הוא נפצע ברגלו ונעדר מתחרויות במשך כשלושה חודשים. בהדרגה הוא חזר להתאמן ולהתחרות, ולפני כחודש וחצי השתתף באליפות הקונפרנס, הליגה האזורית של המכללות, שם קבע 2.21 מטר. בשתי תחרויות שקדמו לקונפרנס, לאחר החזרה מהפציעה, הוא קפץ לגובה של 2.15 מטר.


יונתן ברוך הבא, איך זה לחזור לארץ לתחרות ראשונה בתור ספורטאי מכללות? 
״אני שמח להיות פה, אני תמיד אוהב להתחרות פה. הדרך שאני עושה שם היא דרך חדשה, היא דרך מעניינת, היא דרך שמלמדת אותי הרבה דברים חדשים. מצד שני, אני מגיע לפה ואז זה קצת כאילו לחזור חזרה למה שאני, לסוג תחרות שאני מכיר, לסוג תחרות שאני אוהב. התחרויות שם עובדות קצת אחרת ובסגנון אחר, ופה אלה דברים שאני כבר מכיר. אז אני פשוט שמח להיות פה, שמח שהתחרות הראשונה שלי מהרגע שעברתי היא בירושלים. וזהו, אני חושב שהולכת להיות תחרות ממש מגניבה״.




ספר על המעבר לארצות הברית וההסתגלות בחודשים הראשונים.
״זה לא קל, בגלל שצריך תמיד להתמודד גם עם כל העניינים של האתלטיקה, לצד העניינים של הלימודים בקולג׳, וגם העניינים של המעבר עצמו. לגור בפעם הראשונה מחוץ לבית זה לא קל, אבל עושים את הכי טוב. אני מנסה להתרגל כמה שיותר, מחלק את הקשב לכל הגורמים. כמובן שאני שם את האתלטיקה מעל הכל, אז מן הסתם הגורמים האחרים קצת נפגעים מזה, אבל זה לא נורא. אני מרגיש שאני עושה שם את הדרך הנכונה בשבילי באתלטיקה, ואני חושב שזה צעד נכון בשבילי״.


מה למדת על עצמך לאורך התקופה הזו?
״למדתי שאני פייטר. למדתי שגם אם יש לי עכשיו קבוצה מסביבי, וזה לא רק אני לבד, אני יכול להתמודד עם זה. אני הקופץ הכי מבוגר והכי מנוסה שם, אז אני יודע גם לתת את העצה ויודע לתמוך בחברי הקבוצה, ויודע לתת טיפים לחבר׳ה הפחות מנוסים. ככה שלמדתי שיש לי הרבה עוד דברים לתת, גם מעבר לעובדה שאני ספורטאי בעצמי שם״.


איך עברה עליך ההשתלבות בקבוצה? ואיך אתה רואה את המנטליות האמריקאית? 
״המנטליות זה משהו כמובן היה לי חדש ללמוד, זה משהו שלקח לי קצת זמן להבין. אבל בסופו של דבר אני שמח שהגעתי למקום הזה, בגלל שגם המאמן וגם מרבית הקבוצה מגיעים מרחבי העולם ובעיקר מאירופה. לכן יוצא שפחות או יותר זה עובד לנו אותו הדבר, ובעקבות זאת השינוי הוא לא מאוד גדול כמו שהוא יכול היה להיות. לכן אני גם מרגיש איזשהי שייכות, ובמיוחד ככל שהזמן עובר אני מרגיש יותר ויותר חלק מהעניין. אני מאוד שמח שאני שם״.

מהן הציפיות המקצועיות שלך בגרנד סלאם? 
״למעשה הגעתי לפני חמישה חודשים לקולג’, ובשלושת החודשים הראשונים הייתי פצוע ולא יכולתי לעשות כלום. אז אני מגיע אחרי חודשיים של אימונים. אני מגיע בכושר טוב, אבל לא הכי יציב כמו שהייתי רוצה. ולכן, מן הסתם, יכול להיות שלקפוץ 2.31 מטר זה יהיה קשה, והכיוון יהיה יותר להצליח 2.15 מטר. אני מקווה לקפוץ כמה שיותר טוב, וכמובן להרגיש טוב בקפיצה״.

בהמשך הקיץ ולפני אליפות אירופה, יש את תחרות ה׳אולטימייט׳ בבודפשט, אתה רואה את עצמך משתתף בה? 
״כמובן שהייתי רוצה. זו תחרות שהרבה יותר קשה להגיע אליה. בסוף יהיו שם רק שמונת הקופצים הכי טובים בעולם. לצערי אולי לא עשיתי מספיק תחרויות ניקוד כמו מתחרים אחרים, בגלל שתחרויות בקולג’ הן ללא ניקוד עולמי, ואני אהיה בקולג׳ במהלך רוב השנה. זה לא משהו שלא יכול לקרות, זה לא משהו שאני פוסל. גם אם עכשיו אני מתחיל לעשות תחרויות ומתחיל לקפוץ כמו שצריך, זה משהו שהוא ריאלי. במיוחד כשיש עוד את אליפות אירופה שיש בה המון ניקוד. עם תחרויות טובות, ועם תוצאות מספיק טובות אני יכול להגיע לשם. אני לא מסתכל על זה כרגע כמטרה עיקרית. אליפות אירופה היא המטרה העיקרית. אם אני אגיע לאולטימייט אני כמובן אשמח, ואם לא - אז בשנה הבאה״.





מה זה עבורך להתחרות בישראל? תמיד נראה שזה מוציא מכם, מהספורטאים הישראלים רובד הישגי נוסף, שמוציא את הטוב ביותר מכם. 

״זה לגמרי ככה. להתחרות פה זה תמיד כיף ובאווירה אחרת. אני מאוד אוהב להתחרות בארץ, לראות את כל האתלטים והאתלטיות, זה באמת כיף גדול וכולם רוצים להצליח עוד יותר כאן, גם כשהמשפחות נמצאות. אני חייב לומר שהרבה מהחבר’ה אצלי בקולג’ הם אתלטים אירופאיים צעירים שהיו בארץ, שהתחרו פה בירושלים כמה פעמים באליפות אירופה עד גיל 18 וגם באליפות אירופה עד גיל 20. כולם תמיד אומרים לי כמה שזה איצטדיון טוב, וכמה שהם התפוצצו בו בתחרויות. אני מקווה שגם אני אגיע מוכן ושאני גם אוכל להתפוצץ פה, ולראות שאני נמצא בכושר טוב״.
-->